‏הצגת רשומות עם תוויות רומן גרפי. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות רומן גרפי. הצג את כל הרשומות

יום שני, 23 במרץ 2026

חדש על המדף: ספרי נוער

 


חדש על המדף: 2 ספרי נוער של כנרת זמורה דביר:



כדי לכתוב טוב, לכל גיל, צריך לכתוב על מה שאתה מכיר. אפשר לעטוף את זה במגוון צורות, אבל הבסיס צריך להיות משהו שהכותב מחובר אליו באמת כי האישי - הוא הכי אוניברסלי.

טוהר שרמן-פרידמן, כותבת על מה שהיא מכירה, על החוויה שלה באולפנה. כמי שגדלה ביישוב דתי קטן מעבר לקו הירוק היא מזהה היום את מי שהייתה ואת מי שהיו סביבה כאדם בוגר וכותבת על החוויה הייחודית שהייתה לכל מי שגדלו ולמדו איתה, גם אם זו הרגישה לכל אחד ואחת באותה עת כאישית ופרטית מאוד.

הספר "דרמה קווינס" מתמקד בתקופה בחייהן של בנות אולפנה צעירות שמתכוננות לקראת אירוע פורים. הדרמה מגיעה מהעובדה שבגיל הזה החויות נתפסות, לא פעם, כחוויות חזקות מבינה רגשית והדרמה לא מאחרת לבוא.

מדובר ברומן גרפי שני של היוצרת, שמצליחה לשלב בין המר והמתוק של גיל ההתבגרות בכלל וזה שבתוך חברה קטנה וסגורה באולפנה אזורית של יישובים קטנים מעבר לקו הירוק. 



יש משהו בספר הנוכחי, שפונה לבוגרים שבבית הספר היסודי ולאחיהם הגדולים יותר שהתחילו ללמוד בחטיבת הביניים לראשונה, שפשוט עובד.

נטע חוטר כותבת ספר מתח מעולמות המדע הבדיוני שמשלב את המציאות הישראלית שכולנו מכירים, האתגרים של בני נוער בעידן הנוכחי וסיפור בדיוני שהמציאות בימינו מוכיחה שאולי, רק אולי, היה יכול להתרחש באיזשהו ממד מקביל כלשהו....

גילי ומקס חברים ממש מגיל אפס, הם גרים בסמיכות ומשמשים עוגן זה לזו בכל התמודדות שנקרית בדרכם. ההורים של גילי התגרשו וגילי יודעת שמתישהו אימא שלה תפגוש מישהו חד, היא פשוט לא כל כך רוצה שזה יקרה. אבל אזעקה אחת, וחלון שהיא ומקס פותחים במקלט, מקרבים את הרגע הזה ומשפיעים על החיים שלהן בצורה שאיש לא יכול היה לצפות.

וזהו, באמת לא כדאי לכתוב אפילו מילה אחת יותר על מה שקורה בספר הנוכחי, וחבל שגב הספר מגלה מעט, משום שההפתעה שמתחבאת בין דפיו היא כזו שתשאיר את הקוראים הצעירים מרותקים לכל מילה מילה ואפילו מהרהרים באפשרות שאולי, בעולם כלשהו, הדברים הללו יכלו להיות אפשריים מאוד.

הספר מתרחש, ממש כמו בימים אלו, בעת מלחמה, עם אזעקות בלתי פוסקות שמשביתות את הלימודים ומייצר זמן פנוי שמאפשר לגילי ומקס לנסות ולפתור תעלומה שכנראה לעולם לא היו מתוודעים אליה או מחליטים לחקור: לאן מוביל החלון התקוע במקלט.

אבל מעבר לעלילה המרתקת. נדמה שחוטר לוכדת בספר שלה את העת הזו בדיוק. תזמון יציאת הספר כאשר מבצע "שאגת הארי" נמצא בשיאו וגם אזורים בישראל שלא היו מטווחים בעבר חווים באינטנסיביות את חוסר היציבות במצב הנוכחי, מתחבר לתחושות ולעולם שמייצר הספר הזה וידבר לבני הנוער בעת הזו. 

יום ראשון, 11 בדצמבר 2022

סוד הגן הנעלם מרחוב 81 / אייבי נואל וייר

 



אחת הקלאסיקות הספרותיות הקסומות המוכרות מן המאה הקודמת היא "סוד הגן הנעלם" שכתבה הסופרת פרנסס הודג'סון ברנט ויצא לאור בשנת 1911. הסופרת אייבי נואל וייר יוצרת בספר הנוכחי עיבוד מודרני המתאים לעשור השלישי של המאה ה-21: רומן גרפי הממקם את הגן הנעלם במקום הגיוני שיימצא במאה ה-21...


העמוד הפותח של "סוד הגן הנעלם" שיצא לאור לראשונה בשנת 1911
(התמונה לקוחה מערך הויקיפדיה העברי של הספר)



במרכז הספר הנוכחי ניצבת דמותה של מרי לנוקס, אשר ממש כמו מרי מהספר המקורי, מתייתמת משני הוריה בקליפורניה (ולא בהודו) ונשלחת לגדול אצל דודה הניו-יורקי (ולא באנגליה) העסוק ומבלה את עיקר זמנו ברחבי העולם לצורך עסקיו. כשהיא מגיעה לשדה התעופה בניו-יורק מקבלת אותה אישה קשוחה ולא חייכנית, העוזרת האישית שלו גברת מדלוק, אשר בדרך אל הבית מסבירה לה את הכללים להתנהגות הנכונה. מרי מעולם לא פגשה את דודה ומרגישה שהוריה שהלכו לעולם מעולם לא אהבו אותה ולא היה לה זמן בשבילה, ולכן היא לא מרגישה צורך להתאבל על לכתם, כשהיא מספרת זאת גברת מדלוק מנסה להסביר לה כי פני הדברים אחרים אבל לשווא...


ביתו של הדוד גדול מאוד אבל אין בו טלוויזיה גדולה או משחקי מחשב כי הוא צריך שקט כשהוא עובד בו ומרי מחפשת דרך אחרת להעסיק את עצמה... כשהיא מתעוררת בבוקר היא פוגשת את מרתה שמתגוררת בסמוך ומסייעת לדודה בעסקיו וגם התבקשה להשגיח על מרי בזמן שהיא שם, היא מציעה לה לטייל באזור וגם מספרת לה על בן הזוג שהיה לדודה ונפטר והגן שגידל בגג של הבית. הסקרנות לא נותנת למרי מנוח עד שהיא מוצאת דרך להגיע לגג וביחד עם האחיין של מרתה היא מחליטה להפוך אותה למה שהיה בעבר, לפני שבן הזוג של דודה נפטר והגן נזנח.

כמו בספר המקורי גם בספר הנוכחי מרי מתחברת לאחיה של מרתה ומגלה שהיא אינה הדיירת היחידה בבית...




"סוד הגן הנעלם מרחוב 81" הוא עיבוד מודרני גרפי אשר תוצאתו היא יצירה מותאמת לדור הילדים של המאה ה-21. העלילה עוברת מהודו ואנגליה לקליפורניה וניו-יורק וממחישה בצורה מיטבית את העובדה כי הטבע האנושי, גם בעידן המודרני למרות השינויים הטכנולוגים, נותר על כנו וכי מותם של האנשים הקרובים אלינו ביותר עשוי להשפיע עלינו בצורה קשה אם לא נלמד להסתגל לשינוי ולהפיק את המיטב מהמצב החדש.

מדובר בקלסיקה ספרותית שכוחה עומד לה גם בעיבוד לרומן גרפי הממוקם בעת העכשווית. מומלץ בחום לתלמידים הבוגרים של בית הספר היסודי. להוריהם שזוכרים לספר חסד נעורים, וימצאו כי הקסם שהיה בספר המקורי נשמר.



סוד הגן הנעלם מרחוב 81     מאת: אייבי נואל וייר     ציירה: אמבר פדילה     מאנגלית: שלומי שורצולד     הוצאת כתר     2022     250 עמ' - כולל תוודת ועל היוצרות

יום ראשון, 4 בספטמבר 2022

ברי וגם בינה / טרי ליבנסון

 



ספר כאמצעי להפצת סיפורים התפתח בהדרגה. הדפוס התחיל ככלי ככלי להפצת כתבי הקודש והתפתח להעברת ידיעות ומידע למבוגרים. מאות אחר כך התווספו ספרי הילדים, אבל יצירות ספרותיות לטווח הביניים הגיעו רק בשלב הרבה יותר מאוחר וגם אז נדמה שהפניה ישירה לטווחי גילאים מצומצמים יחסית היא תולדה של העשורים האחרונים ובפרט המאה ה-21. "ברי וגם בינה" הוא ספר שנוצר בדיוק למי שנמצאים על התפר בין ילדות לבגרות, והוא עשוי באופן שנותן להם מענה לא רק בעולם התוכן עצמו.

ברי הוא שם החיבה של בריאנה, תלמידת כיתה ו' בחטיבת הביניים שעומדת לחגוג השנה בת מצוה. ברי תחגוג בת מצווה כי היא יהודייה, אפילו שיש לה אבא לא יהודי והיא הפסיקה ללכת לבת ספר יהודי כבר בכיתה ה'. השם היהודי של ברי הוא "בינה" והוא מתחבר לדרך שבה בריאנה תופסת את עצמה, כמי שחשוב לה לדעת ולהבין כל דבר, לכן היא מחליטה לתת צ'אנס לבקשה של אמה ולחגוג את בת המצווה שלה בבית הכנסת, ללמוד לקרוא את הפרשה שלה בעברית ולכתוב דרשה שתציג את המעבר שלה מילדות לבגרות. ובגלל שבריאנה מחשיבה מארד את הלימודים ומצליחה בכל מה שהיא עושה בבית הספר, ברור לה שהגיע הזמן שגם לימודי העברית שלה יעלו מהלך, מה שדורש ממנה להקדיש זמן ואנרגיה למשהו שהתחמקה ממנו במשך שנים.

בריאנה לא כל כך שלמה עם זה שהסכימה לבקשה של אמה לחגוג בת מצווה ולעמוד מול בני משפחה וחברים בבית הכנסת ולקרוא דרשה שתכתוב בעצמה, היא לא כל כך אוהבת לעמוד מול קהל ובפעם הקודמת שאפשרה לאמא שלה לשכנע אותה לעשות את זה בהצגה בבית הספר זה עלה לה בקשיים ובמתח רב. רק שחוץ מתוספת הלימודים שלקחה על עצמה בגלל בת המצווה, היא צריכה להתמודד עם העובדה שלחברה הכי טובה שלה, איימי, יש חברה חדשה שלומדת אתה אומנות - תחום שברי פחות טובה בו, ובריאנה פוחדת שאיימי תהיה פחות חברה שלה. כשאחת התלמידות המקובלות בשכבה מתחילה לחפש את קרבתה של בריאנה איימי מזהירה אותה שמדובר בניסיון לקבל הזמנה לבת המצווה של בריאנה, אבל בריאנה חושבת שהיא מקנאה והן מפסיקות להיות חברות לגמרי...


"ברי וגם בינה" הוא ספר על תחילת גיל ההתבגרות - השנה האחרונה בבית הספר היסודי, שינויים חברתיים... וגם על הקושי להתמודד עם לבטים אמוניים בגיל ההתבגרות, בעיקר כשהסביבה רובה ככולה משתייכת לדת אחרת. טרי ליבנסון מציגה באופן משעשע את חווית שנת הבת מצווה שלה כילדה יהודייה שאביה אינו יהודי והחיבור שלה לדת היהודית היה קלוש וחוויתי רוב חייה, אך מעתיקה את התרחשות הספר לעידן הנוכחי בו מככבות הרשתות החברתיות. הספר הוא רומן גרפי המציג שני צירי זמן שונים: הרגע בו מתקבלת ההחלטה של ברי לחגוג את בת המצווה שלה והתהליך שהיא עוברת עד ליום בת המצווה עצמו, ויום בת המצווה עצמו. שני צירי הזמן מוצגים בגוונים ובפונטים שונים ומשתלבים אלו באלו.

הספר כתוב בגובה העיניים ומעניק הצצה לעולמה של נערה יהודייה- אמריקאית המתמודדת עם גיל ההתבגרות והחיבור שלה ליהדות, נדמה שזה ספר שידבר לבנות ובני מצווה בארץ ובעולם ולכל מי שנמצא על ספו של גיל ההתבגרות. אנחנו אהבנו וממליצים על הספר הזה, כמו על ספריה הקודמים של המחברת, בחום.



ברי וגם בינה     מאת: טרי ליבנסון     מאנגלית: דנה טל     הוצאת כנרת     2022     313 עמ'

יום שני, 22 באוגוסט 2022

איפה אנה פרנק / ארי פולמן ולנה גוברמן

 



בארץ השם "אנה פרנק" הוא שם נרדף לשואה, היומן האישי של נערה צעירה בהולנד שלא יכלה להעלות בדעתה שיהפוך לנחלת הכלל לאחר שתלך לעולמה בשנות העשרה במחנה השמדה, הוא חלק בלתי נפרד מהשואה עבור בני נוער ומבוגרים ישראלים רבים. בעולם, למדתי כשקראתי מעט על היוצרים של הספר הגרפי הנוכחי (והסרט), יומנה של אנה פרנק מהווה גם שיקוף של דור, יומן התבגרות של נערה צעירה (יהודייה) בהולנד (אירופה) בתחילת ה-40 של המאה הקודמת (ימי מלחמת העולם השנייה).

עבור פולמן זו יצירה שניה המבוססת על חייה ויומנה של אנה פרנק, בשנת 2017 יצא לאור עיבוד שעשה ליומן המקורי של אנה פרנק, רומן גרפי, אשר תרגם לפריימים ויזואליים בתוספת מלל קצר, את היומן המוכר של אנה פרנק. בעקבותיו פנתה אליו קרן אנה פרנק בבקשה שייצור עיבוד אנימציה שהוליד את "איפה אנה פרנק" ניסיון למקם את סיפורה ועולמה של אנה פרנק במאה ה-21. 5 שנים ארך תהליך יצירת הסרט, במהלכו הוציא לאור פולמן את הרומן הגרפי השני על אנה פרנק "איפה אנה פרנק" שהקדים את יציאת הסרט.




בספר הנוכחי קורם היומן של אנה פרנק עור וגידים במהלך סיור שגרתי בבית אנה פרנק, דמותו היא דמותה של נערה צעירה שבראה אנה פרנק כשכתבה את היומן המקורי שלה, הנמענת הדמיונית ששימשה חברתה היחידה: "קיטי". היא שואבת השראה מהאנשים שהקיפו את אנה באותם הימים, שחקניות הוליוודיות נחשקות, חברה טובה וקצת ממנה. הספר הנוכחי משלב חלקים מיומנה המקורי של אנה פרנק עם הדמות האנושית שקורם היומן במאה ה-21, דמות שאינה מודעת לזהותה בתחילה אך מרגע שהיא מבינה זאת היא פועלת כדי לתרגם את ההשפעה הרבה של היומן על האנושות להשפעה עדכנית יותר הנוגעת לעולמם של פליטים בני כל הלאומים בעת הנוכחית, חלקם מסתתרים בהולנד לא רחוק מ"בית אנה פרנק".

אנחנו מלווים את קיטי מן הרגע בו היא מתעוררת בבית אנה פרנק ותוהה לגבי זהותה, היא נסתרת מן העין בתחילה אך מרגע שהיא מצליחה להיות נוכחת בעיני אחרים היא יוצאת להרפתקה שמלמדת אותה על היוצרת שלה ועל ההשפעה שהייתה ויש לה מיום פרסום היומן שלה ועד ליום הזה ממש.



פולמן מצליח לקרב את עולמה של נערה צעירה בת המאה ה-20 לילדים ולבני נוער של ימינו באופן מרתק ושובה לב העושה שימוש בכלים המותאמים לעולמם של בני הדור הנוכחי. הספר הנוכחי נתון בכריכה קשה ומודפס על דפי כרומו עבים, האיורים מלאים פרטים קטנים היוצרים יחד חוויה ויזואלית מרהיבה. השואה היא חלק מן ההיסטוריה היהודית והספר הנוכחי מאפשר לילדים (מגיל 10 ומעלה) ובני נוער להתוודע לנושא באופן שתואם את גילם ואת העידן הנוכחי, ספר עשוי היטב ומומלץ בחום, לקריאה לא רק לפני יום השואה.



איפה אנה פרנק     מאת: ארי פולמן     איורים: לנה גוברמן     הוצאת כנרת     2021     160 עמ'

יום שישי, 22 ביולי 2022

השלישיה של דון / גייל גליגן

 


מועדון הבייביסיטריות היא סדרת ספרים שנכתבה החל מאמצע שנות ה-80 שלה המאה שעברה ועד לתחילת המאה הנוכחית. במהלך השנים יצאו בסדרה 35 ספרים, חלקם נכתבו בידי סופרי צללים שהמשיכו את ההצלחה האדירה לה זכו גם כשהמחברת המקורית כבר לא רצתה לקחת בה חלק. 6 שנים לאחר שהסתיימה יציאת הסדרה המקורית לאור החלה הפיכתה לספרות גרפית וספרי הסדרה יצאו לאור במתכונת מעט שונה: רומנים גרפים. 

הספרים הראשונים בסדרה היו נאמנים לרוח ספרות המקור ושיקפו התבגרות במהלך שנות ה-80 של המאה ה-20, אבל בשלב כלשהו הוחלט להדהיר את גיבורות הסדרה לעידן הנוכחי והמחוות הלכו והשיקו למציאות אותה מכירים בני נוער בימינו, מציאות בה לצד טלפון קווי (שהולך ונעשה נדיר יותר ויותר למצוא בבתים בימנו) יש גם טלפונים סלולריים והטכנולוגיה מתפתחת...

הספר הנוכחי, "השלישיה של דון", שהוא הספר החמישי בסדרת הרומנים הגרפים של "מועדון הבייביסיטריות" נכתב ואויר בידיה של 'גייל גליגן' - סופרת צעירה מזו שיצרה את הרומנים הגרפיים הראשונים בסדרה, ועיצבה את הדמויות לאור המציאות המוכרת לבני נוער בעשור השני של המאה ה-21, לגיבורים שלו יש טלפונים סלולריים וההתנהלות היומיומית של הילדים והנוער בו תואמת יותר את רוח ההתנהלות של צעירים בדור הנוכחי ולא בדור ההורים שלהם (לפני כ-40 שנה).

והבחירה הזו מוכיחה את עצמה כשהיא מדברת לבני הודר הנוכחי בגובה העיניים ומציגה להם את דמויות שהם בהחלט יכולים לזהות ולהזדהות עימן.




כמו בספרים הקודמים בסדרה, גם בספר הנוכחי אנו רואים את עולמן של חברות מועדון הבייביסטיריות מנקודת מבט חדשה, הפעם זו של דון, החברה החדשה שפגשנו בספר הקודם. גם בספר הנוכחי יש מצטרפת פוטנציאלית חדשה למועדון, אבל החברות הותיקות לא בטוחות שהיא ראויה להצטרף אליהן והפעם מכיוון שאף אחת מהן לא שלמה עם צירופה הן מחליטות להעביר אותה מבחנים שהן עצמן לא עברו...

וחוץ מעיסוק בעולם השמרטפות, בספר הנוכחי מוצג האיזון העדין שמאפיין מערכות יחסים בנות יותר מ-2 משתתפים בגיל הזה, הצורך של כל אחד מהחלקים שבה להרגיש שיש לו מקום ייחודי משלו ומשמעות שלא ניתן לבטל. דון שהיצטרפתה למועדון הבייביסיטריות דרך מרי אן ערערה את מקומה של קריסטי חברתה הטובה ביותר, מרגישה שוב כיצד קריסטי מנסה לדחוק אותה מן החברות עם מרי אן אבל גם מבינה בהדרגה שהדברים הם לא בדיוק כמו שהם נראים..

ובתווך יש גם יחסי אחיות, הורים גרושים, משפחות מורכבות, נישואים שניים וכל מה שהעידן המודרני הכניס אתו לחיי המשפחה באופן שהעולם לא הכיר קודם ונדמה שאיש לא באמת יודע איך ישפיע ויעצב את דור הצעירים הנוכחי והדורות הבאים.



הבחירה ב'גייל גליגן' כיוצרת החדשה של הספרים הגרפייים בסדרת 'מועדון הבייביסטריות' מוכיחה את עצמה כבר מן הספר הראשון שיצרה. עיצוב הדמויות מתאים עצמו לעשור האחרון במאה ה-21, גם מבחינה חזותית וגם מבחינת התנהלותן בעולם כפי שהוא היום (השפה, היחס לבני גילם ולמבוגרים וגם האמצעים הטכנולוגיים) - מה שמאפשר לקהל היעד (תלמידות, ולפחות חלק מתלמידי, חטיבות הביניים) להזדהות עם עלילת הספר בצורה טבעית וקלה יותר. אנחנו אוהבים את השינוי מאוד ושמחנו לגלות, אחרי שיטוט קצר בגוגל, כי גליגן יצרה עוד 9 ספרים גרפיים נוספים בסדרה עד כה, כשהאחרון שבהם עתיד לצאת לאור בשפת המקור בתחילת השנה הלועזית הבאה. יש למה לחכות.


השלישיה של דון (מועדון הבייביסיטריות 5)     מאת: גייל גליגן     מאנגלית: אורנה כץ    הוצאת כנרת זמורה     2022     151 עמ' - כולל על הסופרת

יום שלישי, 5 באפריל 2022

מחנה הקיץ שלי / ורה ברוסגול

 



ורה חולמת להיות כמו כולם. היא מתגוררת בשכונה אמריקאית טיפוסית עם בנות ממעמד חברתי יותר גבוה משלה. בניגוד לחברותיה, היא חיה עם אמה, ואחיה ואחותה הצעירים ממנה. אביהם עזב בלי להודיע לאף אחד ולא שמר אתם על קשר מאז. העזיבה שלו הותירה אותם בלי הכנסה מספקת ואמה נאלצת לחסוך בכל תחום אפשרי. בנוסף לכל, ורה כמו אמה היא עולה מברית המועצות והתרבות והמאכלים הביתיים שלה שונים מאלו של כל החברות שלה. זה מתחוור לה בבהירות כשהיא מחליטה לקיים מסיבת יום הולדת בביתה וכל החלומות שלה על חוויה דומה לזו שעוברת עליה בבית חברותיה נכזבים בזה אחר זה, כולל הבחירה של כל החברות שלה לחזור לבית הוריהן באמצע הלילה..

רק דבר אחד היא מצליחה להשיג כמו כולם, יציאה למחנה קיץ. אמנם לא מחנה כמו אלו שכל החברות שלה נוסעות אליו, אלא מחנה רוסי, כזה שהכנסייה משתתפת במימון שלו ואמא שלה יכולה לעמוד בהוצאות שלו. היא שולחת את ורה ואחיה הצעיר למחנה שורה מגלה ששונה מאוד מכפי שתיארה לעצמה אבל אין אפשרות לעזוב אותו באמצע והנסיבות מובילות לכך שהיא גם צריכה להאריך את השהות הלא מלבבת שלה בו עד הסוף.


אנחנו רוצים לקרוא על חוויות נעימות של אנשים אחרים, כדי לדמיין את עצמנו במקום שלהם וליהנות במעט מן החוויה החיובית. אבל מה קורה כשאנחנו קוראים על חוויות קצת פחות נעימות? מה קורה כשאנחנו מגלים שהספר שאנחנו קוראים הוא שיקוף של מציאות שהתרחשה באמת, כזו שיכולה לקרות גם לנו (אם אנחנו בגיל המתאים) והיא כל כך לא נחמדה שאנחנו מגלים שקל לנו להזדהות גם אתה וההזדהות הזו קצת פחות נעימה?

אולי בגלל שזה המצב, מחברת הספר ורה ברוסגול, כותבת בסיומו שהספר שהוא שיקוף של חוויותיה כילדה במחנה קיץ אליו יצאה, מעודן יחסית לחוויות שהיו לה במחנה ההוא. למען האמת, היא מוסיפה, היא חיברה יחד את חוויותיה משני מחנות קיץ שיצאה אליהן במשך שנתיים, כדי להעניק לבחירה שלה לשתף את העבר שלה גם סיום אופטימי. היא מספרת שאת החלקים היפים בספר הנוכחי שאבה ממחנה אחר עליו היא לא כותבת בספר, אבל אני משערת שלולא הייתה עושה זאת הספר הנוכחי לא היה הופך ללהיט, כי איזה ילד שיש לו רגעים מגעילים בחיים רוצה לקרוא על רגעים כאלו אצל מישהו אחר ועוד לשמוע שזה בכלל לא מסתדר, גם לא בסוף?



"מחנה הקיץ שלי" הוא רומן גרפי לשכבות הבוגרות בבית הספר היסודי. הגיבורה שלו בת 10 אך בשל חלוקת הגילים במחנה, ומבלה את מחנה הקיץ שלה עם בנות בוגרות ממנה, בנות 14 כשהיא היחידה שצעירה מהן. הרומן המאויר מחולק לריבועים בגדלים שונים בהם על רקע איורים בצבעי שחרו לבן ועוצמות שונות של גוון ירוק אחד, משובצים משפטים קצרים המשקפים את דברי הדמויות או מחשבותיה של הדמות הראשית, ורה בת ה-10. את דברי הדמויות בחרו מעצבי הספר להדפיס באותיות כתב ואילו מחשבותיה של ורה מוצגות להם באותיות דפוס, בחירה שיש לה ערך נוסף על הערך הוויזואלי בהמחשת השינוי באופן הדיבור של הדמויות אל הקוראים.


מדובר בספר הפונה לשכבות הבוגרות בבית הספר היסודי ומטבע הדברים בגיל הזה בגלל עיסוקו בחוויות של בנות ידבר יותר לבנות השכבות הללו. בניגוד לספרות גרפית לגילאים אלו החוויות המתוארות בספר אינן מוצגות בהקצנה המקהה את עוקצן אלא משקפות חוויות רגשיות לא חיוביות בחלקן של ילדים בגילאים הללו, באופן הנוגע ללב ויוצר הזדהות וחיבור עם הדמות. הספר מומלץ.



מחנה הקיץ שלי     מאת: ורה ברוסגול     מאנגלית: דנה טל     הוצאת כנרת זמורה דביר     2022     261 עמ' - כולל מכתב מהמחברת ותודות

יום רביעי, 19 בינואר 2022

כתר אמצע החורף / מולי נוקס אוסטטג

 


לא מעט ספרים גרפיים עברו תחת ידי בשנים האחרונות. חלקם מהווים רומנים גרפיים של ממש ואילו אחרים, מתכתבים עם עולם הקומיקס כשהם מהווים שדרוג של ממש לספרות שרווחה במאה הקודמת. סדרת "הנער המכשף" היא מסוג הספרים הגרפיים שמשדרגים את הקומיקס שרווח בתחילת המאה ה-20. ראשית, כמו כל הספרים הגרפיים בעידן הנוכחי, איוריו צבעוניים והוא מודפס על דפי כרומו עבים שהופכים את הקריאה בספר לחוויה ויזואלית יפהפייה. אך מעבר לכך, נדמה שהספר הנוכחי מעבר לעיסוק שלו בעולם בו חוקי הטבע כפי שאנו מכירים אותם משתנים בזכות יכולות ייחודיות של אנשים שונים, מכיל בתוכו גם פיתולי עלילה, המייצגים את העידן הנוכחי: עצמאות - בחירת המשפחה בה אתה רוצה להיות, ביצוע בחירה שאינה מוטת ג'נדר על אף כללי הסביבה השמרנית.

"כתר אמצע החורף" הוא הספר השלישי בסדרת ספרי "הנער המכשף", העוסקת בעולם בו מקובל כי בעלי כוחות קסם מתחלקים לשניים: נשים הן מכשפות וגברים משני צורה. אבל אסטר, אחד מגיבורי הספר, לא רוצה להיות משנה צורה אלא מכשף ואת ההחלטה שלו הוא צריך לקבל במועד התחרות השנתית בה יקבל המנצחת את 'כתר אמצע החורף'.





אין טעם להיכנס לפירוט העלילה מעבר לקווים הכללים שציינתי משום שפרטים נוספים רק יפגעו בהנאה ממנה ויהרסו את גורמי ההפתעה המופיעים בה. מה שכן ראוי לציון הוא העובדה שהספר הזה, על אף שעיקרו גרפי והוא ממעט בטקסט (כדרכם של קומיקסים מימים עברו) מפתיע לטובה במסרים שהוא רוצה לקדם בעזרת התוכן שלו. בניגוד לספרות הקומיקס הקלאסית בה לגברים ולנשים ניתנו תפקידים מוגדרים מראש ויכולת הבחירה של הגיבורים שלהם הייתה מוגבלת מראש משום שנותבו לתפקידים ספציפיים, הספר הנוכחי נותן הרגשה כי הוא מאפשר לגיבורים שלו (בהתאם לכללי העידן החדש) לבחור את התפקיד אותו ירצו למלא, גם אם בהתחלה נדמה כי הם כבולים לחוקים של החברה בהם חיים ולחוקי הז'אנר עצמו.

ועלילת הספר, לצד הרגעים העל טבעיים שבה, מכילה את כל הסיטואציות היומיומיות שבני נוער אמריקאים, מקום התרחשות העלילה, וישראלים מכירים היטב. מדובר בסדרת ספרים מענגת ויזואלית ולא פחות מהנה מבחינת התוכן המתאים לנועד בעידן הנוכחי. אנחנו נהנו וממליצים בחום.



כתר אמצע החורף (הנער המכשף 3)   מאת: מולי נוקס אוסטרטג     מאנגלית: דנה טל    כתר ספרים     2022     לא ממוספר

יום ראשון, 26 בספטמבר 2021

איך משתפים חיוך / ריינה טלגמאייר

 



ספר עבודה חוויתי הוא תענוג בכל גיל. ממש. נדמה שההנאה שאנו שואבים בילדות מציור וצביעה לא נעלמת גם כשאנחנו גדולים, אנחנו פשוט זקוקים לאתגר גדול יותר, שיהלום את גילינו וכישורינו. הספר הנוכחי, 'איך משתפים חיוך' הוא סיכום קצר של שורת הרומנים הגרפיים שהוציאה לאור ריינה טלגמאייר, סיכום בו היא מציעה לקוראים מפגש עם מאחורי הקלעים של העבודה שלה.



טלגמאייר עשתה זאת בקטן בסיום הספר הקודם שלה, 'כאב בטן', כשהציגה סצנות שנות מהספר בכל שלבי העבודה. בספר הנוכחי היא חוזרת להצצה הזו ומקיפה את את יתר הספרים שכתבה עד כה, תוך שהיא מעניקה מבט מעמיק יותר לנסיבות יצירתו של כל ספר כזה וההשראה שהיא שואבת מחייה הפרטיים ומתרגמת ליצירה הספרותית שלה.

אם הילדים שלכם, או אתם, רוצים להתנסות ביצירת רומן גרפי משלכם או לפחות פרק או עמוד פוטנציאלי מרומן כזה, טלגמאייר מאפשרת לכם לעשות זאת בעזרת ספר העבודה שיצרה ומתבסס על הספרים שהוציאה לאור עד עתה. היא פותחת אותו במשהו שאנחנו רגילים לפגוש רק בספרים המיועדים לילדים צעירים "הספר הזה שייך ל:" ריבוע גדול ורחב בעמוד הראשון של הספר בו יכול בעליו הגאים לציין את שמו. אנחנו משערים שאם הבעלים שלו מתחת לגיל 14, זה ישמח אותם :-)

אחר כך טלגמאייר פותחת את הספר, בהסבר קצר על העשייה שלה ובהזמנה לקוראים. היא מספרת כי הספרים שיצרה הם ביוגרפיים, זאת אומרת שהם מבוססים על חייה ומתעדים רגעים מילדותה. לצדם יצרה גם מספר ספרים שמבוססים על חוויות מילדותה אבל בהם לקחה לעצמה את חתירות הדמיון....


היא מתחילה מקטע מן הספר 'חיוך' המתעד תקופה מחייה לאחר שבגיל 11 נפלה ושברה את שתי שיניה הקדמיות ועל אף שהרופא הצליח להחזירן הן מוקמו גבוה כל כך מה שהעניק לה מראה של ערפד... אז הן הוצאו בחזרה והיא לבשה רסן וגשר כדי לסדר מחדש את מבנה השיניים שלה... וכך בכיתה ו' הייתה לה שנה קצת מוזרה.. ואת השנה הזו היא תרגמה ליצירת הספר 'חיוך' החל מהרעיון שהעלתה על הכתב, הסדר שעשתה בזיכרונותיה וכלה בעיבוד החוויה לכדי איורים ומלל קצר.

בכל ספר היא מתחילה באופן הזה, עוברת לתמונות קטנות, שלב העפרונות על דפי בריסטול, יצירת גבולות לאיורים, בועות דיבור וטקסט, צביעה ומעבר לדיגיטציה בה שוב נדרשת צביעה. כשהכול מוכן היא בוחרת עטיפה שתדבר לקהל ותזמין אותו להסתקרן ולפתוח את הספר.

וזהו, פה מגיע החלק של הקוראים, פה הם מתבקשים לשתף משהו מהחיים שלהם וטלגמאייר מכוונת אותם באופן מתודי בדפי העבודה הפזורים בספר בהם יכולים הקוראים למלא שלב אחר שלב את ההוראות: לכתוב על עצמם, לצרף תמונות מהגיל המתאים וליצור איור ראשוני של עצמם, כדי לעשות זאת טלגמאייר מלמדת אותם לבנות איור פנים שלב אחר שלב, היא משרטטת בהדרגה והקוראים הצעירים יכולים להתנסות במחברת משלהם עד שירגישו שהם שולטים בטכניקה שהיא מציעה. עכשיו הם יכולים ליצור את הפנים של הסיפור שלהם, או לפחות להתנסות בזה באופן ראשוני.

אחרי שלומדים לצייר פנים צריך ללמוד ליצור הבעות, תהליך לא פשוט אבל גם פה לטלגמאייר יש כמה טיפים על יצירת הבעות פנים בסיסיות: מה עושים עם העיניים? והגבות? והפה? רואים את השיניים?... הקוראים יכולים לשחק עם איברי הפנים השונים באיורים משלהם בעמודים הבאים ולגלות איך כל שינוי משפיע על ההבעה של הדמות שלהם.


הסיפור האישי של האדם לא מספיק, יש גם קונטקסט - הקשר, הקשר מרכזי הוא מקום העלילה. במקרה של טלגמאייר זו עיר הולדתה סן-פרנסיסקו שנודעת בזכות קווי מתאר ייחודיים שהיו לה. היכן גדול הקוראים הצעירים? אילו מקומות זכורים להם במיוחד בילדותם? הם מוזמנים להדביק תמונות של עיר ילדותם והמקומות שאהבו בעמודים המתאימים ועכשיו, סוף סוף, לכתוב במילים שלהם על אירוע מילדותם, כל אירוע שיבחרו ויש לו משמעות רגשית חזקה עבורם. הם יכולים לבחרו שלושה רעיונות ואז להתמקד בזה שהם הכי רוצים לכתוב עליו, ולפרט כמה שיותר.

אחרי שיש להם סיפור הם יכולים ליצור לו פתיח, רק פתיח. כמה סצנות ראשוניות עם טקסט קצר ובועות דיבור. כדי לראות איך הם מתחילים ליצור סיפור קומיקס משלהם. בפרקים הבאים טלגמאייר מלווה אותם לכיוונים נוספים: המשפחה, חוויות מבית הספר, ואפילו אל מחוזות הדמיון בזכות חוויה משמעותית קצת שונה שהייתה להם בילדות. וכך מטלה שעשויה להראות גדולה ומורכבת למי שטרם התנסו ביצירה מהסוג הזה, הופכת לאחר שהיא מפורקת לגורמים ובעזרת הדרכה יסודית ונעימה, למשהו שכל קורא צעיר הסקרן להתנסות בה יכול לעשות בקלות ממש.



מדובר בספר עבודה קסום ואפקטיבי שיכול להעניק לכל מי שרוצים להתנסות ביצירת קומיקס אישי משלהם כלי שימושי ופשוט ליישום המצריך רק רצון להתנסות וזמן לתרגל. אנחנו שאוהבים מאוד את ספרי הקומיקס של טלגמאייר מצאנו אותו יעל להפליא וממליצים עליו בחום.


איך משתפים חיוך     מאת: ריינה טלגמאייר     מאנגלית: אורנה כץ     כנרת זמורה דביר     2021     144 עמ'

יום שבת, 18 בספטמבר 2021

עוצר נשימה - בן פוגש בן / אליס אוזמן

 




הספר הזה התגלגל לדפוס במקרה, כמעט במקרה. הוא נוצר על ידי בחורה צעירה בזמן החופשי שהיה לה בין הלימודים למבחנים המסכנים בכיתה האחרונה. כשמלאו לה 21 היא החליטה לשפר את היצירה שלה ולהעלות אותה לרשת, מה שהוביל עם הזמן ל-50,000 עוקבים ברשתות החברתיות השונות ולספר הנוכחי (שהוא ראשון בסדרה) שהודפס ויצא לאור.

הוא שונה, 'בן פוגש בן', מרומנים גרפיים אחרים. לפחות מכאלו שאני קראתי. ראשית, הוא מודפס על נייר ממוחזר בגוון שמנתי, נייר עבה יותר ובמרקם שונה מזה שיש לרוב הרומנים הגרפיים שיצאו לאור בעברית ואני נתקלתי בהם. אבל השוני לא מסתכם רק בעובדה הזו, הוא גם כולו בשחור לבן, מה שממקד את הקורא בטקסט ובפנים של הדמויות, והוא מהיר. כן, יש משהו מהיר מאוד בספר הנוכחי אשר על שהוא בן כמעט 300 עמ', נגמר כמעט מיד לאחר שהתחיל.

יוצרת הסיפור לא כתבה ופרסמה אותו מתוך מחשבה שיצא לאור כספר ולכן אולי זו הסיבה שהוא אחר. הוא אינו ממלא את הדפים פרטים, הציורים השונים שבו אומנם מהווים את מרכז הדף אך גם הם לעיתים מותירים חללים בהירים רחבים סביבם כרגע לרגעים קצרים שהם מציגים. בלוני הדיבור של הדמויות אינם אחידים, הגודל שלהם משתנה, המלל שבתוכם וגם מיקומם בתוך או מחוץ לאיורים עצמם. הספר בעיקר מזכיר סקיצה של רומנים גרפיים אחרים שהכרנו, מעין תיעוד של שלב הביניים לפני הפיכת השרבוטים לספר גרפי.



והסיפור עצמו? שנה אחת בחייו של נער צעיר שיצא מהארון בבית ספר פרטי לבנים בלבד. אחרי שנה בה כל תלמידי בית הספר דנו ודשו במצבו, הם המשיכו הלאה לדברים יותר מעניינים והוא נותר עם בן זוג אחד למזמוזים, גדול ממנו בשנה, שלא יוצא מהארון בגלל שהוא מפחד שאחרים ידעו ולכן יש לו גם חברה תורנית מבית ספר סמוך לבנות.

גיבור הספר, צ'רלי, יודע שהקשר עם הבחור הזה, בן שמו, צריך להסתיים. הוא אומנם נהנה מן הנשיקות הגנובות שהם מצליחים לתפוס פה ושם בשטח בית הספר, אבל כשראה את בן עם החברה שלו הבין שהוא רוצה יותר מלהיות הסוד של מישהו אחר. בשנה הזאת הוא גם רשום לקבוצה מעורבת בבית הספר, מעין מסורת בה תלמידים בני שכבות שונות נפגשים מדי שבוע במסגרת קבוצתית לפעילות משותפת. לצ'רלי אין עניין מיוחד בקבוצה, אבל כשהוא פוגש שם תלמיד אהוד שמככב בקבוצת הרוגבי של בית הספר, הוא מגלה חבר חדש שעושה הכול כדי לגרום לצ'רלי ליהנות מבית הספר.



ניק, התלמיד הבוגר שצ'רלי הכיר בקבוצה, מצליח לגרום לצ'רלי להצטרף לקבוצה הבית ספרית למרות ממדיו הקטנים, ובשל המהירות של צ'רלי שניק זיהה באחד האימונים, גם צ'רלי מגלה שהוא בהחלט מפצה על ממדי גופו הקטנים יחסית עדיין, במהירות ובחדות המשחק. אבל כל אותה העת כולם דנים בעובדה שצ'רלי נמשך לבנים: חברו של צ'רלי לכיתה שמזהיר אותו שהוא עלול להתאהב בבחור הטרו, חבריו של ניק שתוהים מה לצ'רלי ולרוגבי ומה לצ'רלי ההומו ולניק הסטרייט, ואפילו ניק עצמו שלא ברור לו למה הוא מרגיש צורך לדאוג לגונן על צ'רלי שלא באמת הכיר רגע לפני שהצטרף לקבוצה הבית ספרית המשותפת שלהם...



לולא הנושא המרכזי של הספר הנוכחי, לא בטוח שהייתה לו הצדקה לצאת לאור כספר. אוזמן יצרה ספר שאינו אחיד ברמתו מבחינת האיורים, מבנה הדמויות השונות משתנה בחלקם ונדמה כי מי שהיה אמון על עריכת הספר לא הקפיד על אחידות פני הדמויות לאורך העלילה. מעבר לכך הטקסטים בספר קצרים, קצרצרים. אומנם כדרכם של רומנים גרפיים הם אינם אמורים להיות ארוכים, אבל נדמה כי גם פה המחברת עסקה בתחביב שלה בהנאה ובזכות פידבק מקהל העוקבים השקיעה בו זמן רב מכפי שנהגה לעשות, אבל היה מקום לעבות גם התוכן המילולי בספר כדי לעלות אותו שלב אחד מעל לתחביב שזוכה לקהל אוהב ברשת החברתית.


אז למה כן לקרוא את הספר? כי הוא חביב, כי כמו שכתבתי הוא נגמע במהירות מפתיעה, כי הרעיון שמאחוריו מקסים ונותן תחושה של כנות מלאה של הדמויות השונות בו וכי בספרות העברית העדכנית אין עדין שפע מספק של דמויות הומוסקסואליות וגם כשיש בדרך כלל העיסוק בהם נסוב סביב טרגדיה וקשיים ולא סתם סביב דילמות נעורים שכיחות שמאפיינות נערים ונערות הטרו או הומוסקסואליים. הספרים הבאים בסדרה יתנו אינדיקציה ברורה יותר האם הכשלים הקטנים בספר הנוכחי הם תוצאה של בוסריות וחוסר תשומת לב מספקת או פגם קוהרנטי ביצירה של המחברת. אם יש לך נוער מתלבט, כדאי לו (ולכם) להעיף מבט בספר.




בן פוגש בן (עוצר נשמיה 1)     כתבה ואיירה: אליס אוזמן     תרגום: רחלה זנדבנק     הוצאת כנרת זמורה דביר     2021     282 עמ' - כולל יצירת 'עוצר נשימה', מכתב מהמחברת ותודות

יום שלישי, 6 באפריל 2021

לצפות בכוכבים / ג'ן ואנג


"קשה לה לקרוא" אמא שלה מספרת לי כשאנחנו נפגשות. הם עולים חדשים, לא מעט שנים בארץ אבל בכל זאת ההורים לא גדול בארץ זרה וגם הילדה הגדולה התחילה את חייה בשפה אחרת. כשהגיעו ארצה להורים לא היה ברור מידית שהילדה הגדולה שלהם מתקשה בבית הספר. היא לא התקשתה לרכוש את השפה החדשה, והם ששלטו בשפת ילדותם בכל דרך אפשרית לא הבינו בתחילה כי היא אינה שולטת ברזי הקריאה. גם למורים שלה זה לא היה ברור, היא הייתה אינטליגנטית מספיק לענות בעל פה על השאלות שנשאלה ואיכשהו עלתה כיתה בסוף כל שנה מחדש עד שמורה אחת, קצת יותר קפדנית מהאחרות גילתה את הבעיה.

"אז את מבינה" היא מספרת לי, "היא חייבת להתרגל לקרוא. ובגיל שלה לא פשוט להושיב אותה מול ספרות ילדים, כך שאנחנו כל הזמן מחפשים ספרים שיש בהם הרבה תמונות ובכל זאת לא נכתבו עבור ילדים צעירים". נדמה לי שרק אז הבנתי שלרומנים גרפיים יש ערך מוסף מעבר ליכולת של תמונת להעביר אלף מילים (לפחות) וליכולת שלהם לדבר לילדים בוגרים ולנערים כשהם פורטים על הנימים שנותרו מחוברים לילדות ומתקשרים אצלם לספרים עם תמונות.

אני משתדלת להעביר לה רומנים גרפיים בכל פעם שאחד כזה נופל לידי, אני יודעת שהבת שלה שוקעת בהם ומסיימת לקרוא אותם, בכל פעם עם קצת פחות מאמץ. היא גדולה יותר היום וגם קיבלה אבחנה מדויקת שקושרת את הקושי שלה לקרוא לבעיה ספציפית שלא קשורה להיותה עולה חדשה ובת של עולים חדשים.




"לצפות בכוכבים" הוא רומן גרפי שברגע הראשון, ולו בגלל עוביו, תיארנו לעצמנו שמתאים לבני נוער צעירים, אבל כשצללנו לתוכו גילינו שהתוכן שלו עוסק בתלמידי בית ספר יסודי בוגרים ויתאים משום כך לבני 8-14, כל טווח גילאים ימצא בו משהו קצת שונה.

במרכז הסיפור ניצבות שתי ילדות:

האחת, כריסטין, מגיעה ממשפחה אסייתית שדורשת ממנה לקחת חלק פעיל בחיי הקהילה ולהקדיש את כל זמנה כדי להגיע למיצוי הפוטנציאל שלה, מה שכולל גם לימודי סינית אחר הצהריים כדי לשלוט בשפה נוספת בצורה טובה.

השנייה היא מון, ילדה לא אסייתית שעוברת להתגורר ביחידה הצמודה לביתה של כריסטין ביחד עם אמה עד שמצבן הכלכלי ישתפר. למון יש הרבה יותר זמן פנוי, תחומי עניין מהנים במיוחד ותזונה מעט שונה, בגלל שהיא ואמא שלה בודהיסטיות. אבל חוץ מכל זה, למון יש גם סיפורים מרתקים שאף אדם אחר בעולם לא סיפר לכריסטין אף פעם, רק שכריסטין לא יודעת אם הם אמתיים.


ההורים של כריסטין שהתוודעו לסיפור החיים של מון ואמה מעודדים בתחילה את הקשר בין השתיים, למרות שכריסטין נרתעת בהתחלה מילדה שמאוד שונה ממה שהכירה. הם מזמינים את מון ואמה לגור ביחידה שלהם כדי לסייע להם והחברות עם כריסטין שהיא בת הגיל של מון, יכולה רק לסייע. רק שעם הזמן הוריה של כריסטין נחשפים להשפעה שיש למון על הרגלי הפנאי של כריסטין ולא תמיד מסכימים עם מה שכריסטין בוחרת לעשות עקב כך. מה שגורם לשתיים להתרחק...

מה שקורה אחר כך והפיתול העלילתי שיוצרת המחברת ומערב את בני המשפחות יחד חורג מכל מה שהדמיון יכול להעלות, דבר שמתברר כי מבוסס על חייה אמתיים של המחברת אשר חושפת את הילדות שלה באחרית הדבר לספר ומחברת את האירועים השונים שתוארו בספר למציאות שחותה בעצמה.



"לצפות בכוכבים" הוא רומן גרפי מקסים המתמודד עם החיים בארצות הברית במאה ה-21, תוך שהוא משלב בתוכו משפחה אסייתית, אם חד הורית, ילדה חדשה המגיעה למקום חדש עם הרגלים שונים מכפי שמקובלים בחברת בני גילה, חברה נוצרית המעודדת מעשים טובים ועזרה לזולת אבל גם רוצה לשמר ערכים מסוימים וכל מה שמעסיק בנות בבית ספר יסודי שדואגות למעמדן החברתי, לעניין ואוהבות את המשפחה שלהן.

התרגום של דנה טל נאמן מאוד לשפה העברית המדוברת ומצליח להעתיק את העולם האמריקאי המודרני לעולם המשגים שכל ילד ישראלי יכול לזהות ולתחבר אליו. הטקסט בספר לא מנוקד ועל אף ששום צמד עמודים אינו מכיל יותר ממספר משפטים קצרים לכל היותר, יתאים לתלמידי הכיתות הגבוהות בבית הספר היסודי ולדעתנו גם לתלמידי חטיבת הביניים הצעירים.



רומן גרפי מקסים ונוגע ללב שמתאים לדעתנו לכל הילדים שעסוקים בניסיון למצוא את עצמם מבחינה חברתית תוך התמודדות עם הדרישות המשפחתיות, הבית ספריות וההשפעות התרבות הפופולרית.


לצפות בכוכבים     מאת: ג'ן ואנג     מאנגלית: דנה טל     הוצאת כנרת     2021     218 עמ' - כולל אחרית דבר ותודות

יום ראשון, 8 בנובמבר 2020

כאב בטן / ריינה טלגמאייר

 



ילדים שונאים להקיא. אולי זו בגלל שבגילים הללו זו חוויה יחסית תכופה, היא מאוד לא נעימה ויש בה גם אלמנט מפחיד משום שאין להם ממש שליטה עליה. מבוגרים (אם הם לא נשים בהריון) קצת שוכחים עד כמה הקאה היא חוויה מפחידה כזו, התדירות בה היא פוקדת אותם נוטה להיות אפסית (מכל מיני סיבות) ולצד החמלה שיש להם לילדיהם, פעמים רבות הם לא מסוגלים לחוש את ההשפעות הרגשיות שיש לחוויה הזו.

ריינה טלגמאייר, למרות שהיא אדם מבוגר לכל הדעות כבר די הרבה שנים, לא שוכחת את זה, אולי משום שבמקרה שלה לחשש הטבעי של ילדים מהקאות היה אפקט קצת יותר דרמטי וממושך מזה שיש לילדים רגילים. כפי שהיא נוהגת לעשות ברומנים הגרפיים שלה, גם הספר הנוכחי הוא עיבוד לחוויה אישית שלה מגילאים צעירים יותר, במקרה הנוכחי: כיתה ד'.

\



ממש כפי שכתוב על גב כריכת הספר, ריינה מתעוררת באחד הלילות עם כאב בטן ותחושה לא טובה. היא מעירה את אמה שחוששת ששתיהן נדבקו מהאחות הקטנה שסובלת מווירוס בקיבה ומקיאה. זה מתברר כנכון בהמשך הלילה. רק שגם אחרי שכל המשפחה מחלימה מן הווירוס, ריינה שחווית ההקאה הייתה דרמטית עבורה, מגלה שכאב הבטן שלה לא מפסיק ושב לתקוף אותה שוב ושוב במועדים שונים, כשמתלווה אליו החשש העצום שלה מן האפשרות שתקיא.  זו הסיבה שריינה מחליטה להימנע ממזונות שלדעתה עשויים לגרום לזה לקרות.

בהתחלה היא נמנעת ממה שאכלה ביום בו הייתה חולה, אבל כאבי הבטן ששבים ופוקדים אותה גורמים לה לחשוש עוד דברים עשויים לגרום לה להקיא, מאכלים נוספים ואירועים שונים והנושא מטריד אותה. אחרי שאמא לוקחת אותה לבדיקות שלא מעלות דבר, הרופאה מציעה שידברו עם פסיכולוגית שתוכל לסייע לריינה להתמודד עם מה שגורם לה כאבי בטן. אבל בשביל לדעת מה לעשות ריינה צריכה לדעת מה גורם לה כאב בטן, והיא לא יודעת...



יש משהו קסום באופן בו מחברת הספר מתארת חוויות ילדות באופן כל כך בלתי אמצעי, עד שנדמה כי היא מתרגמת למילים ולאיורים חווית ילדות טרייה של ילדה הקרובה אליה. טלגמאייר מצליחה להעביר באופן טבעי את העולם מנקודת מבט צעירה, וכשהיא כותבת בגובה העיניים אין פלא שהקוראים הצעירים שלה מרגישים שמישהו מבין אותם.

העיסוק בקשר גופנש, או פסיכוסומטיות, בגיל הזה אינו דבר פשוט משום שיש לנקוט משנה זהירות כשמנסים להעניק לילדים צעירים כלים שיסייעו להם להבין את הקשר בין הרגשות שלהם לחוליים השונים ולהתמודד אתו. גם משום שפעמים רבות חוליים פיזיים הם אכן כאלו, וגם משום שהנגשת הנושא בגיל צעיר צריכה להעשות בזהירות כך שתעשיר את ארגז הכלים של הילדים ולא תיצור להם חלילה פחדים וחששות חדשים. אין ספק שלטגמאייר עושה זאת באופן נפלא שמעביר את המסר בתוך העלילה עצמה ללא צורך באמצעים דידקטיים.



הטקסט בספר מופיע באותיות כתב שאינן מנוקדות ופונה לילדי בתי הספר היסודי אשר שולטים ברזי הקריאה היטב. לדעתנו הוא יתאים גם לילדים הבוגרים בבית הספר היסודי, שאולי נתקלו בספרים קודמים של המחברת שפנו לטווח הגילים הרלוונטי. גם ילדים שאינם אוהבים לקרוא נוטים להתחבר לספרים גרפיים בהם האיורים הצבעוניים הם חלק משמעותי בעלילה. אנחנו ממליצים על הספר בחום לקהל היעד שיוכל להמשיך ולקרוא את ספריה האחרים בגילאים בוגרים יותר.


* האיורים לקוחים מן המהדורה האנגלית של הספר, והם תמונת ראי של אלו המופיעות בספר בתרגומו העברי.


כאב בטן     מאת: ריינה טלגמאייר     מאנגלית: אורנה כץ     הוצאת כנרת     2020     216 עמ' - כולל תודות, דבר המחברת ואודות

יום חמישי, 16 ביולי 2020

רוזה האדומה / קייט אוונס





רוזה לוקסמבורג בשנות ה-30 לחייה (התמונה לקוחה מערך הויקיפדיה העברי שלה)

רוזה לוקסמבורג נולדה במרץ 1871 למשפחה יהודית שהתגוררה בפולין, בת זקונים לאחר חמישה אחים. בילדותה דיברה פולנית, גרמנית ורוסית. בגיל 5 עברה עם משפחתה לוורשה וחלתה במחלה שריתקה אותה למיטתה במשך שנה וגרמה לה לצליעה אשר ליוותה אותה כל חייה. כתלמידת תיכון הצטיינה בלימודיה והחלה להיות פעילה בתנועות שמאל פולניות. בעקבות פעילות זו ברחה לשווייץ כדי להימלט ממאסר, שם למדה באוניברסיטת ציריך מדעי הטבע, משפטים וכלכלה וקיבלה בשנת 1897 תואר דוקטור במדעי המדינה.

ציריך היא גם המקום בו התפתחה מערכת היחסים הארוכה הראשונה שלה עם המהפכן לאו יוגיכס, יהודי פולני אף הוא, ממנהגי הליגה הספרטקיסטית במהלך מלחה"ע ה-1. השניים חלק לצד שותפות זוגית גם שותפות רעיונית שעיצבה את דרכם. השניים ייסדו עיתון בו פרסמו את דעותיהם ואת משנתם, ובו קראה לוקסמבורג למהפכה כלל אזורית, משום שהאמינה שמהפיכה בפולין בלבד לא תוביל לשינוי.

לאחר קבלת תואר דוקטור עברה לוקסמבורג להתגורר בגרמניה ונשיאה לגוסטב ליבק על מנת לקבל אזרחות, כך התאפשר לה להיות חלק במפלגה הסוציאל דמוקרטית הגרמנית, בה שימשה גם כמרצה בין השנים 1907-1914. היא התנגדה למלחמת העולם הראשונה וחזתה את פגיעתה בכלכלה הגרמנית, כשפרצה המלחמה ייסדה את הליגה הספרטקיסטית שעם הזמן התנתקה מן המפלגה והיוותה את הבסיס למפלגה הקומוניסטית הגרמנית. היא נעצרה וישבה בכלא, שם המשיכה בפעילותה.

כל חייה התנגדה לוקסמבורג לאלימות וביקרה את פעילי המהפכה הקומוניסטית בנושא. לאחר מלחמת העולם הראשונה התנועה שהקימה פעלה ליצירת מהפכה קומוניסטית בגרמניה ונכשלה. בינואר 1919 נתפסה ביחד חברים במפלגה על ידי ארגון ימני קיצוני של חיילים משוחררים ומספר חודשים לאחר מכן נמצאה גופתה בנחל בברלין.

לוקסמבורג נחשבה במשך שנים לגיבורה לאומית בגרמניה המזרחית שהוקמה לאחר מלחה"ע ה-2, ובברלין יש כיכר על שמה עד ליום הזה.



עבור רוב האנשים המושג "רוזה האדומה" נקשר עם פעילות שמאל אנטי משטרית, לא רבים מכירים את משנתה של לוקסמבורג לעומק ואת סיפור החיים המרתק של האישה העצמאית שלא נתנה לאיש למנוע ממנה לפעול למען מה שהאמינה בו. מגיל צעיר הבינו גם בני משפחתה כי רוזה נחושה בדעתה לשנות את העולם, ולצד רצון חזק ניחנה ביכולת ביטוי נדירה בכתב ובעל פה וביכולת לימוד נדירה לא פחות. 

על אף שהגיעה ממשפחה שלא נטלה חלק בפעילות פוליטית, בני משפחתה אפשרו לה לרדוף אחר החלומות שלה ועשו כל שביכולתם במהלך השנים על מנת לדאוג לה. כאישה צעירה היא לא היססה להיכנס ולצאת ממערכות יחסים עם גברים שמצאו חן בעיניה, מבוגרים וצעירים ממנה, ולא נתנה לדעותיהם של אחרים להשפיע עליה בתחום זה, כמו גם בניסוח ובהפצת משנתה הפוליטית.

כילידת המאה ה-19, בה לנשים לא היה מעמד עצמאי, הצליחה לוקסמבורג לפלס לה מקום בכל מסגרת וארגון בה לקחה חלק, כשהיא עושה זאת לא פעם בניגוד לרצונם של פעלים ותיקים ומנהיגים שלא ראו את היותה אישה ואת דעותיה הקיצוניות כמתאימות לארגון.



קייט אוונס היא מאיירת ופעילה חברתית שלמדה את סיפור חייה של לוקסמבורג והחליטה להעניק למחקרים הרבים ולידע הרב שצברה אודות חייה ופועלה של לוקסמבורג ייצור ייחודי בספרות: רומן גרפי. אוונס מודעת לכך שכדי ליצור עלילה ספרותית נאלצה לא פעם לשנות מעט את סדר הדברים ואת הציטוטים השונים מכתביה ונאומיה של לוקסמבורג, אך היא מקפידה בסופו של הספר להתייחס לכל שינוי שנאלצה לערוך, תוך שהיא מביאה את הדברים באופן מדויק ומתייחסת לשינויים שהופיעו בגוף הספר.

סיפור חייה של לוקסמבורג, גם לולא הייתה פעילה פוליטית שהשפיעה רבות על המהפכה החברתית בגרמניה בתחילת המאה ה-20, מרתק וראוי לעיון בשל העובדה שבתקופה בה נשים לא העזו לגלות עצמאות, ניווטה את חייה על פי רצונה תוך שהיא משתמשת בגברים כשנזקקה להם בהתאם לנורמות החברתיות על מנת לקבל את המעמד לו הייתה זקוקה כדי לפעול. בחירותיה הזוגיות ועשייתה הפוליטית מרתקים, לצד אמונתה החזקה שנתנה לה כוח לפעול ללא לאות כדי לקדם את תפיסת עולמה.



הרומן הגרפי הנוכחי, אשר מורכב מאיורי שחור לבן, מציג את רוזה לוקסמבורג האדם לצד השפעתם הרבה של כתביה ונאומיה על החברה האירופית בתחילת המאה ה-20, תוך שהוא מנסה להציג את שורשי תפיסותיה של לוקסמבורג ואת האירועים והאנשים שעיצבו את אישיות הייחודית. התאוריה של לוקסמבורג המשיכה לעצב את התנועות הפוליטיות במהלך המאה ה-20 גם לאחר מותה ותפיסתה ממשיכה להיות בסיס למחקר נרחב. 

הקריאה ברומן גרפי היא חוויה מיוחדת, העוטפת את המילים והרעיונות בהקשרים ויזואליים המעניקים פרשנות לחלקים נרחבים בטקסט. גם מי ששמעו על "רוזה האדומה" סביר להניח שלא מכירים לעומק את סיפור חייה ואין ספק שיצאו נשכרים מן הרומן הגרפי המרתק הזה.


רוזה האדומה - ביוגרפיה גרפית של רוזה לוקסמבורג     מאת: קייט אוונס     מאנגלית: ניב סבריאנו     פרדס הוצאה לאור     2019     216 עמ' - כולל הערות, אחרית דבר, תודות ורשימת מקורות

יום שני, 2 בדצמבר 2019

איזי וברי / טרי ליבנסון

 

זו רק דעתי האישית, אבל נדמה שקומיקס בונה לנערים (בני כל הגילאים) ורומנים גרפיים, לנערות לנשים. שניהם מכילים כמות גדולה יחסית של איורים לצד טקסט הנכתב בשפה בוגרת, כך שהם אינם יכולים להכנס לקטגוריה של ספר ילדים אך גם אינם נכנסים לקטגוריית ספרות הפרוזה, משום שהאיורים תופסים בהם נפח משמעותי.

איזי וברי פונה  על פניו לתלמידות חטיבת הביניים, אך לצד רומנים גרפיים אחרים לגיל הזה, מכיל משהו נוסף אשר קשה להניח עליו את האצבע, ההופך אותו לחווית קריאה נפלאה ומומלצת




שני צירי עלילה מניעים את הספר הנוכחי, סיפוריהן של שתי נערות, בריאנה (ברי) ואיזי, שתי תלמידות חטיבת ביניים המגיעות משני עולמות נפרדים. ברי זכתה לכינוי "המוח" כבר מאז הגן, בגלל שהיא מאוד חכמה. אין לה בעיה עם הכינוי הזה, אבל היא כבר בגיל שהייתה רוצה שיזהו אותה עם דברים נוספים. ההורים של בריאנה גרושים והיא מבלה חצי מהזמן עם אביה, שהוא מורה לכימיה, וחצי מהזמן עם אמה, שהיא מורה לתיאטרון. ברי דומה יותר לאביה, המדעי, ופחות לאמה עם החיבה לתיאטרון וליצירה.

ביום המופע של תלמידי כיתות ח' מתברר לאמה של ברי שאחת השחקניות חולה ואין מי שיחליף אותה. היא מבקשת מברי, שידועה ביכולת הלמידה שלה, שתחליף אותה באופן חד פעמי וברי שמתקשה לסרב לאמה מסכימה אבל מתמלאת חששות מעליה על הבמה והצגה.

איזי הוא כינוי שקיבלה הגיבורה השניה מאחותה הגדולה ונדבק אליה. היא חולמת להיות שחקנית ולכן שמחה על הכיוני שדבק בה, שלדעתה הולם מאוד כשם במה. היא בת אמצעת, בין שתי בנות, וכמו כל ילדת סנדווויץ מרגישה שהיא מפסידה מן העניין. אחותה הגדולה מנהלת את כולם ואחותה הקטנה זוכה שיוותרו לה, בגלל שהיא הקטנה. אמא של איזי היא אחות בחדר מיון ולכן לא נמצאת הרבה בבית. איזי מנהלת יומן על החיים שלה ועל החיים שהיתה רוצה לחיות, וגם ממציאה לא מעט סיפורים. היא נוטה לדמין באופן כללי, מה שגורם לה להיות לא מרוכזת בשיעורים ומשפיע על הציונים שלה.

בקרוב יתקיים בבית הספר של איזי 'ערב כשרונות' שהיא מצפה לו כבר זמן רב, ויש לה הרגשה שהמופע שלה עשוי להיות מוצלח במיוחד. בשביל להגיע לערב הזה היא צריכה שהכל יתנהל כשורה, אבל הציונים שלה בבית הספר מגיעים לאמה רגע לפני הערב והיא אוסרת עליה להופיע בו, למרות שהשקיעה בו את כל מרצה (הרבה יותר מבשיעורים האחרים בבית הספר).






גם איזי וגם ברי מוצאות פתרונות למופעי בית הספר שלהן, פתרונות המצריכים מהן לפעול אחרת מכפי שהורגלו ומלמדים אותן מעט יותר על עצמן ועל הסביבה החברתית והמשפחתי שלהן. הספר מסתיים עם טוויסט חביב ולא צפוי, המעניק לחווית הקריאה מימד נוסף.

לאחר הצגתן בעמודים הראשונים, כל אחת מהדמויות, החולקת עם הקוראים את מחשבותיה, מקבלת איפיון גרפי שונה, המאפשר לקוראים לקבל הצצה לעולם בו היא חיה ולהצליח לבדל אותן זו מזו. טרי ליבנסון יוצר רומן גרפי מעניין וקולח לתלמידות חטיבות הביניים עם טוויסט חביב בסופו. אנחנו סקרנים לקרוא עוד מפרי עטה של היוצרת. מומלץ בחום!


איזי וברי     מאת: טרי ליבנסון    מאנגלית: אורנה כץ     הוצאת כנרת     2019     220 עמ'