‏הצגת רשומות עם תוויות יהדות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יהדות. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 26 ביולי 2020

לחיות את היום / רן ובר



כבר כמה שנים שהסופר רן ובר מתפרנס מכתיבה והרצאות, בספריו טמונים לא פעם מספר רבדים, כאשר הגלויים שבהם מציגים סיפור עלילה או כלי עבודה מעשיים על מידות הנפש, אך מעבר להם נמצאים נושאים נוספים שאינם נדונים במפורש אך עולים מבין המילים.

רן ובר בצעירותו (צילום פרטי)


ערך הויקיפדיה העברי שלו מתאר בקצרה את גלגולי החיים שעבר: "רן ובר נולד בתל אביב בשנת 1973 במשפחה חילונית לאבא עורך דין. גדל בהרצליה פיתוח. בכור מבין שלושה בנים, ודור רביעי לשושלת משפטנים. לאחר הצבא היה יזם הייטק מצליח והיה ממקימי הכפר האקולוגי "פאצ'ה מאמא" בקוסטה ריקה. לאחר מכן היה במסע רוחני במזרח ובמערב שבמהלכו למד ולימד רייקי ומדיטציה, וגם שימש כ-DJ של מוזיקת טראנס. בסוף המסע חזר בתשובה ונהיה חסיד ברסלב. למד אצל הרב טייכנר, הרב איתמר שוורץ ורבנים נוספים. לאחר התשובה למד לתואר בפסיכולוגיה באוניברסיטה הפתוחה וכן טיפול רגשי-נפשי בגישה יהודית/חסידית. כיום עוסק רבות בכתיבה, העברת שיעורים והרצאות בפורומים שונים וכן בפגישות זוגיות ובפגישות אישיות. דרך התובנות והתורות של רבי נחמן מברסלב ושל גדולי החסידות. נשוי ואב לשישה ילדים. מתגורר במושב כפר שמאי".

אך מאחורי כל שלב כזה בחיים מסתתרים שורה של תהליכים שהפכו אותו לאדם שהוא היום, שורה של מקומות, חוויות, השפעות ואנשים שעיצבו את איש המשפחה, היוצר והמרצה שמקדיש היום את עיקר זמנו לעבודת הבורא. כתבתי בעבר על הספרים השונים של רן ובר (גילוי נאות, אף ערכתי אחד מהם), ספרי הפרוזה ואלו העוסקים בתורת הנפש, וכשביקשתי להרחיב בסקירת ספרי את הרקע שלו, השיב לי בדרכו הנעימה אך באופן ברור ונחרץ, כי הוא אינו האדם שהיה פעם ולכן הוא מעדיף להתמקד בכל העשייה שלו במי שהוא היום.


רן ובר במושב אמירים, יולי 2017 (התמונה לקוחה מערך הויקיפדיה של הסופר)


קיבלתי אז את דבריו של רן ובר, אף כי באופן אישי הבחירה שלו שלא לדון באדם שהיה לפני שחזר בתשובה משום שהוא נמצא כיום בדרך אחרת, לא הייתה נהירה לי דיו. הקריאה בספר העבודה החדש שלו "לחיות את היום" (הממשיך את "סוד הנקודה הטובה","להיות בשמחה" ו-"בוודאי ישנה אהבה") מתכתבת גם עם הנושא הזה.

במרכזו של הספר הנוכחי ניצבת השאלה: איך חיים באמת?

כדי לענות עליה יש צורך להבין קודם מהם חיים, טבען של שאלות כאלו הוא כי התשובה להן אינה קצרה או פשוטה, ולעתים אף אינה חד משמעית. בספר הנוכחי רן יוצא למסע בחיפוש אחר התשובה על פי הכלים שמציעה היהדות, וכפי שעשה בספריו הקודמים, הוא  מתמקד בתורתו של רבי נחמן מברסלב.

כדרכם של ספרי העבודה של רן ובר, הוא מחלק את המסע למציאת הדרך לחיות לפרקים. כל פרק כזה מהווה נקודת ציון בדרך, ונפתח בסיפור אישי (שלו או של אחד ממכריו) המשמש בסיס לחיבור לסיפורי חכמנו בדורות הקודמים. הבחירה לחבר בין העבר להווה, לקשר את תפיסת העולם היהודית למציאות העכשווית, היא זו הממחישה באופן הטבעי ביותר את היותה של התורה היהודית תורת חיים.

לכל אורך ההיסטוריה האנושית בני האדם היו מורכבים מאותם גופים, נפשות ונשמות, נבדלים אלו מאלו בתכונות אופי כאלו ואחרות ועסוקים מרב זמנם בהתמודדות עם המציאות היומיומית. היהדות (ותורות אחרות) העניקו מענה למי שלא היו מוכנים להסכין עם הדברים כפי שהם וביקשו להבין את שורשיהם. בעידנים המשתנים אחוזים גדלים והולכים באוכלוסיה מוצאים את עצמם מתעמקים בשאלות הללו, ומחפשים את התשובות לכך באמצעים הנגישים להם. יהודים בכל רחבי העולם, ויהודים בישראל בה השפה הרשמית הנה עברית, מוצאים עצמם בוחנים את התורה בכלים שהם מכירים, מה שמוביל לעתים לתחושת דחייה בשל פער בין הכלים לנושא בו הם מבקשים לעסוק.

רן ובר אינו מנסה להחזיר את קוראיו בתשובה, אלא להציג להם את התשובות שמצא הוא, כמי שערך מסע רב שנים בין רעיונות עד שהגיע לחיקה של היהדות כשהוא אוחז בידיו את הכלים המתאימים כדי ללמדה. הספר הנוכחי פונה לכל מי ששואלים את עצמם מה לעשות. השאלה יכולה להיות פרקטית ונוגעת להתמודדות מידית או מעט רחוקת טווח עם נושא בוער, אך גם רעיונית - עבור מי שמוצאים עצמם אבודים במציאות היומיומית בלי שהם מצליחים ליצור נקודת עיגון שתאפשר להם לבסס את קיומם ולבנות עליה את עולמם.

לאלו ולאלו רן מציע פתרון אחד: לחיות את הרגע. הוא מסביר להם ברמה הרעיונית והמעשית מדוע לא קיים דבר מלבד הרגע הזה, וכיצד הבנת הרעיון והפנמתו תאפשר להם לחיות את החיים במלואם גם כשהם נמצאים במסע לעבר יעדים שהציבו לעצמם וכאלו שהחיים גלגלו אותם אליהם.

גם בספר הנוכחי, כמו יתר ספרי העבודה של רן ובר, נמשך הקו העיצובי המתחיל בבחירה להעניק לו כריכה קשה המייעדת אותו לשימוש חוזר ונשנה לאורך זמן. הגוון המלווה את הכריכה ואת הפרקים והנושאים השונים בספר הוא ירוק, ויש בו משום חיבור לטבע ולחיים. לצד חלוקה רעיונית בין פרקי הספר השונים, יש הקפדה גם על עימוד ועיצוב התוחמים עבור הקורא את החלקים השונים בכל פרק.


כבר המלצתי בעבר על סדרת ספרי העבודה של רן ובר והספר הנוכחי הוא נדבך נוסף בבניית ארגז הכלים בו יכול כל אדם לעשות שימוש בכל עת שהוא זקוק למענה בתחום כלשהו בחייו. מי שמכירים את ספריו הקודמים של רן ובר בוודאי התנסו בשיטת העבודה שהוא מציע, אך גם מי שזהו להם המפגש הראשון עם עולמו של רן ובר, אין ספק כי ימצאו שהקריאה בספר והמעקב אחר תרגילי העבודה וההנחיות שמציג רן בספרו, יהפכו אותו לכלי שימושי עבורם. מומלץ בחום לכל מי שמתקשה להתמודד עם נושאים כאלו או אחרים בחייו, ומחפש נקודת משענת שתאפשר לו לסלול לעצמו את הדרך אותה הוא מבקש.


* להתרשמות מהספר ניתן לקרוא את הפרק הראשון בתחתית הפוסט.


לחיות את היום - חיים ממוקדים, רגועים ויעילים יותר לאור תורתו של רבי נחמן מברסלב     מאת: רן ובר     דני ספרים ואלומות הוצאה לאור     2020     219 עמ'

פתח דבר
 
 
שמיים כחולים, עצי קוקוס אדירים באמצע בריכת שחייה טרופית באחד המלונות היוקרתיים בדרום קליפורניה. אני עומד מולם ויודע, אני חייב לעזוב. באותו הזמן זה היה נראה לא סביר. אני שותף בחברת סטארטאפ עם שיתופי פעולה מרתקים, באחד הכנסים החשובים בענף, סמנכ״לי הפיתוח של מיקרוסופט ויאהו מעוניינים לדבר איתי ולבדוק איך אפשר לעבוד יחד. אבל קול בתוכי אומר: אני רוצה לחיות. הרגשתי מחנק נוראי בעולם ההייטק, כמו דג שמנסה לשחות במדבר. זה לא בשבילי. אני חייב לעזוב. אבל זה בלתי אפשרי! הכול תלוי בך. עזבתי. והתחלתי לנשום.
 
 
מי לא רוצה לחיות חיים מלאים, טעונים במשמעות ותקווה, חיים שמביאים אותנו למיצוי כוחות וכישרונות?
 
אבל איך גורמים לזה לקרות? למה חלקנו הגדול חיים בציפייה לעתיד שאולי לא יגיע, או בצֵל עבר שמעיב עלינו ועוצר אותנו מלחיות בצורה שלמה ומלאה?
 
האם אפשר בכלל לחיות את הרגע הנוכחי באופן מלא? לחיות עכשיו ולא כהבטחה לעוד כמה שנים? האם יש תנאים חיצוניים שחייבים להשיג כדי לחיות חיים מלאי רצון, תחושת בחירה ומשמעות?
 
ובאמת, יש לנו רק את היום הזה. כמו שנוהגים לומר, העבר אַיִן והעתיד עדיין. וההווה? אנחנו חיים בהווה, או לפחות אמורים לחיות בו. ככל שאדם מצליח לחיות ברגע העכשווי — הדאגות נעלמות, והטרדות עוזבות אותו. ברוב המקרים, כאשר אדם בודק את מצבו ברגע הזה, מתברר שהוא לא גרוע כל כך כפי שנדמה לו. על פי רוב יש לו מה לאכול ולשתות, ובדרך כלל גם מקום לישון בו. אבל האדם שוקע בדמיונות לגבי העתיד: מה יהיה? איך אסתדר? איפה אגור? יש אנשים שהדאגות שלהם רחבות יותר: מה יהיה עם הילדים? ויש מי שאפילו דואגים בקנה מידה של מדינה שלמה או של כל האנושות.
 
האם אין מקום לאדם להרהר ולחשוב על העתיד שלו? מובן שכן, אבל האם זה אמור להעסיק אותנו באופן בלתי רצוני רוב היום? הרי אם אותן מחשבות לגבי העתיד הן רלוונטיות וקשורות לבחירה שלנו — אפשר היה להתעמק בהן פעם אחת, להחליט על הנושא ולהמשיך הלאה. מדוע הן תוקפות אותנו לאורך כל היום? ולבסוף, האם אפשר לחיות חיים בהווה, חיים בלי דאגות מיותרות ובלי דמיונות על העתיד, ועם זה לא להתעלם מהעתיד שלנו, מהיעדים שלנו?
 
בספר ניגע בתופעות השונות ש״זורקות אותנו״ הרחק מהרגע הנוכחי. נדבר על פיזור הנפש ונלמד כיצד לחזק את הרצון ולהתמקד בדברים שחשובים לנו באמת; כיצד לתת לעצמנו זמן לברר מה חשוב לנו, ואז למצוא כלים שיעזרו לנו להתחבר לרצונות העמוקים וליעדים המעשיים שלנו, ולנצל את זמננו בצורה הטובה ביותר.
 
הספר נוגע בנושאים רבים, וההמלצה שלי היא לעצור ולחשוב אחרי קריאת כל פרק — מה הוא אומר לי בחיים שלי, איך זה קשור אליי. נקודה חשובה היא — לא להיבהל. גם אם ניגע בספר בנקודות שאנו מרגישים רחוקים מהן שנות אור, או שמשהו מעורר בתוכנו תחושות שאומרות "תראה כמה עבודה יש לך, איך בנקודה הזאת אפילו לא התחלת" — נסו לשמוח בזה, לשמוח על הגילוי של עוד דברים שאפשר להשתפר ולהעמיק בהם. מטרת הדברים היא לחזק אותנו ולעורר בנו תקווה ורצון לחיות את היום.
 
בתחילת תהליך הכתיבה של הספר נפטר בפתאומיות חברי היקר רועי, ויום אחרי ששלחתי את הטיוטה הראשונה להוצאת הספרים — נפטר בפתאומיות חבר אחר שלי, דוד. שניהם חיו את היום, שניהם הביאו אור מיוחד לעולם, וכל מי שהיה בקשר איתם לא נשאר אדיש לחִיוּת, לתקווה ולהתחדשות שלהם. יהי זכרם ברוך.
 
 
אני מלא תקווה שנזכה לחיות את היום. להביא את עצמנו לרגע הזה ולפעול בו בצורה הטובה והעמוקה ביותר, בלי להתעסק יותר מדי בדמיונות העתיד ובצללי העבר.

יום חמישי, 24 באוקטובר 2019

מחלוקת המשיח / ישראל קנוהל




יהודים רבים מאמינים כי העולם יהפוך להיות מקום טוב יותר לאחר שיגיע המשיח ויגאל את עם ישראל, מהותו של המשיח שרויה במחלוק. בספר הנוכחי, "מחלוקת המשיח", מנסה פרופסור ישראל קנוהל לעסוק במושג המשיח על פי היהדות, כאשר הוא סוקר את הולדת המושג משיח במקרא ואת האופן בו נתפס על ידי חכמי היהדות לאורך הדורות.




כבר במקרא דמות המשיח אינה אחידה ונעה בין צאצא למלכות דוד (משיח בן דוד) אשר יגאל את עם ישראל בעזרת ניצחון על הגויים במלחמות, למי שהוא שלוחו של האל עלי אדמות וקיומו יתגלה לעולם בעזרת מעשים אשר מעל לטבע. בספרו, סוקר קנוהל את השורשים לתפיסות השונות אודות דמות המשיח, כשהוא מבאר ומעמיק בנסיבות שהובילו את האוחזים בדעות השונות להגיע למסקנותיהם.

אחרי שקנוהל בוחן את דמות המשיח במקרא, לאור דבריהם של הנביאים השונים, הוא עובר לבחינת הנושא על ידי הכתות השונות שיצאו מן היהדות בתחילה כת הצדוקים ולאחריה כת קומראן, כת הפרושים ומי שדבקו באמונה כי ישו הוא המשיח. דמותו של ישו נבחנת לאור דעותיהם של היהודים שחיו בתקופתו ולאור עדותו שלו.


שבתאי צבי 
(התמונה לקוחה מן הערך 'שבתאי צבי' בויקיפדיה העברית)

משם מדלג קנוהל ישירות אל המאה ה-12 ולתפיסת המשיח במשנתו של הרמב"ם, כשהוא מנסה ליישב את הסתירות בין הכתבים השונם של הרמב"ם לאור הנסיבות בגינן נכתבו ובהתייחס למכותבים שלהם ואירועים שקדמו ליצירתם. קנוהל אינו עוסק באחד ממשיח השקר הידועים ביותר בהיסטוריה היהודית, בין המאה ה-17 לסה"נ: שבתאי צבי, אלא מדלג הישר למאה ה-20 ולדמותו של האדמו"ר האחרון של חסידות חב"ד: רבי מנחם מנדל שניאורסון, ולמחלוקת בנוגע לפרשנות של חסידיו כי  הוא המשיח, פרשנות אשר התעצמה ביתר שאת לאחר מותו.

הספר נחתם בסיכום דבריו של קונהל אודות לתפיסת המשיחיות ביהדות ולנושא הסבל האלוהי והאנושי בהקשר אליה.


קנוהל יצר ספר עיון קריא ומרתק אשר נכתבת בגובה העיניים ומנגיש לקוראים שאינם בקיאים בחקר המקרא, מושגם מעולם היהדות באופן פשוט מעניין ההופך את העיון במשנתו למהנה.


מחלוקת המשיח     מאת: ישראל קנוהל     הוצאת כנרת זמוהר דביר     2019     238 עמ' - כולל הערות ומראי מקום, מפתח כללי ומפתח מקורות

יום ראשון, 6 באוקטובר 2019

נצור לשונך



לשון הרע הוא מושג שעד לפני שנים היה מוכר בעיקר למי שגדלו וחונכו על ברכי הדת. בעידן הנוכחי, עדין האינטרנט, כשסרן שמועתי כבר הועלה לדרגת אלוף, וכל רכילות קטנה מתפשטת כאש בשדה קוצים, אש אשר בניגוד לעבר מים מתקשים לכלותה ולגיציה יש יכולת מופלא להפרץ מחדש.  בעידן כזה המושג "לשון הרע" הפך להיות כלי בידי סוכנויות הפרסום, שהחליטו לעשות גם שימוש חיובי מובהק בכוח שלהם להגיע לציבור הרחב.


קרוב לוודאי שנתקלתם בסלוגן "לשון הרע לא מדבר אלי", ואם אתם בגיל המתאים אולי קיבלתם גם את צמיד הגומי שחולק בתקופה שהפרסומת נפוצה בכלי התקשורת והרשתות החברתיות, אבל עדין ספק אם הלכות שמירת הלשון מוכרות לרוב מי ששמעו על הסלוגן, וחבל שכך.


הלכות לשון הרע מורכבות ונוגעות לכל תחום בחיינו, המציאות המשתנה מחדדת בכל יום מחדש את גבולותי שמירת הלשון, וגם מי שעוסקים בסוגיה זו מדי יום מתקשים לעיתים להבחין היכן עובר הגבול בין מידע, רכילות ללשון הרע. קל יותר למי שאינם מרבים בדיבור או באים בחברה, להקפיד על מוצא פיהם ועל מה ששומעות אוזניהם, אבל האדם הממוצע שוהה שעות רבות בסביבות שאין לו יכולת רבה להשפיע על הנעשה בהן, ולצד הצורך להיות מנומס וחברותי, עליו למצוא את הדרך להציב גבול שישרת אותו ואת הכלל, בכל הנוגע ללשון הרע.

כדי לעשות זאת, על האדם להכיר לעומק את גבולות השיח והמידע הראוי והנכון לדון בו עם כל אדם. אך גם לאחר שאדם מגלה בקיאות בהלכות לשון הרע, עליו להיות מסוגל להסביר זאת לסובביו או במידה ואינם מגלים בכך עניין, להציב גבול להם ולעצמו בכל הנוגע לנושאי השיחה.




בספר הנוכחי, "נצור לשונך" בהוצאת פליסקין נתקלתי כצופה אדוקה בשיעוריו של הרב יגאל כהן בשנים האחרונות. בשיעורים רבים הקפיד הרב לייחד דקות מספר עם סיומם לדיון בנושא הלכות לשון הרע, כשהוא מקריא את השיעור היומי ומרחיב אודותיו בדוגמאות עכשוויות המדברות לבני העדין הנוכחי. ככל שההוסיף הרב ודן בנושאי הלכות לשון הרע, גיליתי שאף כי ספגתי מסביבתי הקרובה התנהלות ראויה בכל הנוגע לשמירת הלשון, היה פער עצום בין מה שלמדתי מהתבוננות לבין לימוד של התחומים והקויים הדקים המפרידים בין רכילות, לשון הרע, לשון הרע לתועלת ועוד מושגים שלא היו נהירים לי דיו.

היה לי חשוב לאחוז את הספר בין ידי ולעיין בו מדי יום, כשאני מעיינת מדי יום בהלכות היומיות ומתרגמת אותן למציאות היומיומית המוכרת לי, מקפידה לבחון האם הדברים ברורים לי מספיק ואם יש ביכולתי לעמוד בגבולות שהתווה ה"חפץ חיים" למוצא פינו.

העובדה שהחברה הכללית אינה עוסקת בהלכות לשון הרע מייצרת סיטואציות רבות בהן התנהלות הלכתית ראויה במקרים שונים כלא תואמת את הקודים החברתיים ובמקרים אחרים אף כבעייתית. גם העובדה עקירת הרגלים היא תהליך ארוך ופעמים רבות לא חד כיווני, מייצרת סיטואציות בהן גם לאחר לימוד הלכה מסויימת מצאתי עצמי מתקשה לפעול לאורה בשל תגובוות אוטמטיות שמקורן בהרגלים רבי שנים שהם חלק מן הנורמות בחברה בה אני חיה.

אז אני ממשיכה לצפות בשיעוריו של יגאל כהן, בתובנות העדכניות שלו בנוגע להלכות שמירת הלשון, מקבלת 2 הלכות לשון הרע ביום למייל שלי ומעיינת בספר שמונח בדרך קבע ליד המיטה שלי, ומקווה שאמשיך להתקדם בלימוד, הבנה ויישום ההלכות.


ואם הייתי יכולה להמליץ על ספר שראוי להיות על מדף הספרים בכל בית בישראל, ספר שראוי להיות רב מכר אמיתי שכולם יקראו, זה היה הספר.


נצור לשונך - מנוקד     מדריך להלכות לשון הרע     מחלוק לפי לימוד יומי     מיוסד על ה"חפץ חיים"     מאת: זליג לפיסקין     מהודרה מתוקנת תש"ס     רל"ב עמודים - כולל מפתח עניינים