הבאר / ג'לאל א-דין רומי

 

באופן אישי, אני לא חובבת שירה, הקונספט הזה של מילים בודדות המנסות ליצור תוכן בעל משמעות בדרך כלל לא עובד עבורי. אבל יש יוצאים מן הכלל, מן העת המודרנית כתביהם של אבות ישורון מחד וויסלבה שימבורסקה מאידך שיצירותיהם מעט שונות, יצרו בתוכי חיבור ומילותיהם הצליחו לגעת בי.

את כתיבתו של רומי גיליתי לראשונה לפני כשנה, קראתי את ספרו "הדיוואן" והמילים שכתב רומי, הצליחו לצאת מן הנייר ולהעביר לי את התחושות והרגשות שיצרו אותן לפני מאות שנים. תיאוריו של רומי שאת הרקע להם קראתי בדבריהם היפים ומאירי העיניים של מתרגם הספר, אלכסנדר פייגין ויעקב אבן יוסוף, קיבלו הקשרים רחבים שהפכו את מילותיו לבעלות ממשות.

יש משהו בכתיבתו של רומי, בן המאה ה-13 שנותר רענן וכנה גם 8 מאות לאחר שנכתב לראשונה. אולי זה טבעם של דברי אמת, אישיים, שהם אוניברסליים ונצחיים. רומי היה איש דת ממעמד גבוה עסק כל חייו בחיפוש אחר המשמעות והאמת הנצחית. כמי שהיה נאמן לחיפוש שלו,  חיפש את האמת בכל מקום בו תוכל להימצא,  גם אצל מי שמעמדו ומיקומו החברתי לא נתפסו כבעלי ערך אצל סובביו של רומי. אף שהיה סופי ואיש אסלאם, דבריו של רומי הצליחו לגעת לאורך מאות בשנים בבני כל הדתות משום שעיקרם הוא החיפוש אחר המשמעות והאלוהות דרך גילוייה ביום יום, חיפוש המאחד את בני כל הדתות וכל העוסקים בניסיון להבין את משמעות היקום הסובב אותם.

*

בּוֹא

בּוֹא

בּוֹא

בּוֹא

הֱיֵה אֲשֶׁר תִּהְיֶה! נַוָּד,

עוֹבֵד אֱלֹהִים, אוֹהֵב הַחַיִּים,

אֵין זוֹ שַׁיֶּרֶת יֵאוּשׁ.

אֵין זֶה מְשַׁנֶּה אִם הֵפַרְתָּ נִדְרְךָ בַּפַּעַם הָאֶלֶף,

עֲדַיִן, וְשׁוּב

בּוֹא!

(עמ' 11)

בספר 'הבאר' שתרגם גיל רון שמע, מובאים לצד שיריו של רומי גם קטעי הגות קצרים שליקט המחבר ומחברים בין השירים לעולמו של הקורא בדרך מעוררת מחשבה. מדובר ביצירה ספרותית שעל אף כי היא משתייכת לז'אנר השירה, נדמה כי יש בה משהו אחר, מילותיו של רומי מצליחות לגעת כמעט בכל אדם הפוגש בהן, ללא קשר למידת החיבור שלו לשירה או ספרות. ישנה איזושהי אמת פנימית חדה ומזוקקת שלא יכולה להותיר כמעט אף אדם אדיש אליה, וכשזה קורה, מדובר ביצירה שכל אדם החפץ בהדהוד רגשותיו הנעלים ירוויח מן הקריאה בה. הספר, וכל יצירותיו של רומי, מומלץ בחום רב לחובבי השירה, החיפוש אחר המשמעות ואוהבי המילה הכתובה.

הספר הוא חלק ראשון מטרילוגיית ספרים של הוצאת חדקרן ותביא משירתו של ג'לאל א-דין רומי.

הבאר     מאת: ג'לאל א-דין רומי     תרגום: גיל רון שמע     הוצאת חדקרו     2021     108 עמ'

הדיוואן / ג'לאל א-דין רומי

 

מה הופך משורר סופי בן המאה ה-13, אשר כתב בעיקר בשפת אמו, השפה הפרסית, לאחד המשוררים הנמכרים ביותר בארצות הברית בעידן המודרני?

כדי להבין זאת, יש להכיר מעט את האדם ופועלו. במהדורה הרביעית, והמורחבת, המביאה פכים משירתו של המשורר ג'לאל א-דין רומי, בחרה הוצאת חדקרן להעניק לקוראי העברית הרוצים להכיר את שירת המשורר, או להעמיק את ההיכרות עמו, רקע נרחב אודות עולמו של המשורר. רקע זה מאפשר גם למי שזהו המפגש הראשון שלו עם כתיבתו של רומי, לחוות משהו מן הרגש העז שניצב מאחורי המילים שלו, ועל אף שנאמר כי מילים שיצאו לאור הן ברשות הקורא, במקרה הנוכחי ההיכרות עם הכותב רק מעשירה את חווית המפגש עם מילותיו.

ג'לאל א-דין מוחמד רומי (האיור לקוח מערך הויקיפדיה העברי של המשורר)

מתרגם הספר, אלכסנדר פייגין ויעקב אבן יוסוף, בחרו להביא בדבריהם כמה מילים על האדם שמאחורי המילים. המתרגם מספר כי ג'לאל א-דין מוחמד נולד באפגניסטן בספטמבר 1207, ויחד עם משפחתו עבר להתגורר ברום אשר בשטח תורכיה, מה שהעניק לו את שמו, רומי (= מרום). אביו של ג'לאל א-דין מוחמד היה איש הלכה מפורסם שנגע גם בסופיזם ( = זרם מיסטי באיסלאם ששם דגש על הכוונה ולא על ההלכה). בצעירותו האמין רומי שעתידו טמון בלימוד ההלכה וייעד עצמו לכתיבת פירוש מקיף על הקוראן. הוא היה מוכר כמורה הלכה וזכה להערכה רבה, אך מפגש מקרי עם דרוויש נודד בשם שמש טבריזי בשנת 1244, שינה את נתיב חייו.

המפגש בין השניים זכה לשלל גרסאות, אך בכולן נשאל רומי על ידי שמש טבריזי על מעמדו של מוחמד כגדול הנביאים וכשנענה אתגר אותו בשאלה אודות ביאזיד ביסטאמי אשר זכה להתאחד עם האל. יעקב אבן יוסף מעמיק מעט את ההיכרות עם עולמו של רומי, מה שהופך את המפגש עם מילותיו בעמודים הבאים לבעל משמעות רבה. הוא מספר שרומי גדל כבן זקונים לאביו, והתחנך על התרבות הפרסית לצד היכרות עמוקה עם התרבות האסלאמית על שלל גווניה. אביו נאלץ לעזוב את מולדתו פרס משום שלא הסכין עם השחיתות שפשתה בקרב מנהיגי הדת בארצו. היה זה אביו, שהעניק לו את עיקר חינוכו בשנותיו הראשונות והתמקד בהלכות הדת, אשר חיבר כדרך הסופים, בין האלוהות האמורפית לרגשות האנושיים ותיאר את אהבתו לאל במושגים אירוטים, וראה באל מושג החובק את הקיום כולו.

את המפגש עם עומק התורה הסופית יצר לו תלמידו של האב, בורחאן א-דין, אשר החל ללמדו את התורה בשנת 1935, כשמלאו לרומי 25, והוא כבר היה בעל משפחה. בלימודו הפגיש את רומי לצד הקוראן גם עם כתיבתם של משוררים פרסים מיסטיים. אך בניגוד לאביו של רומי, בורחאן שם את הדגש על ביטול הנפש הבהמית, וראה בצום כלי היטהרות חשוב.

ממורה זה קיבל רומי את יומניו של אביו והעמיק בהם, את תכנם אף העביר לתלמידיו במדרשה למשפט ותורת האיסלאם. לאחר פטירת מורו, פגש רומי בן ה-37 את שמש טבריזי, אשר היה כבר בעשור השביעי לחייו. כאביו של רומי, גם שמש סלד מצביעות דתית ולצד אמונה באיסלאם, דבק בדרך הסופית אשר דגלה באהבה אוניברסלית. והוא זה אשר הפגיש את רומי עם השמע - המוכר כיום כריקוד האקסטטי של הדרווישים, ומשמש ככלי מדיטציה, אף בעבר כלל גם שירה ואלתור מוסיקלי. וזה המועד בו החל רומי את שירתו, אשר הועלתה על הכתב ותועדה על יד תלמידו. עיקר שירי הדיוואן חוברו לאחר עזיבת שמש את רומי תלמידו אשר ראה בו חבר אלוהי.

שירתו של רומי נפוצה בקרב קוראי הפרסית במשך מאות רבות, אך שנות ה-60 של המאה ה-20 בארצות הברית, הן שהביאו את שירתו להכרה בעולם המערבי. כתיבתו המחברת בין מושג הרוח הכללי לביטויו במערכות היחסים האנושיות - האהבה על כל גווניה. 

בְּתוֹךְ הַנֶּפֶש כֹּחַ רַב טָמוּן, חַפֵּשׂ!

בְּהַר הַגּוּף אוֹצָר בָּלוּם, חַפֵּשׂ!

הוֹ סוּפִי־הֵלֶךְ, אִם לְחִפּוּשִׂים יָצָאתָ

הַחוּצָה אַל תַּבִּיט. הַכֹּל בִּפְנִים, חַפֵּשׂ!

( רובאעיאת 45 - עמ' 58)

אִם לְחַפֵּשׁ אֶת עַצְמְךָ הֶחְלַטְתָּ, מֵעַצְמְךָ תֵּצֵא.

עֲזֹב הַנַּחַל, אֶל הַמַּיִם הָרַבִּים שֶׁבְּאַמוּ דַּרְיָה תֵּצֵא.

כְּמוֹ שׁוֹר סָבַבְתָּ עַד עַכְשָׁו בְּעֹל רֵחַיִם,

עַתָּה אֱחֹז בְּרֹאשׁ הַצִּיר עָלָיו הַיְּקוּם בְּסִיבוּבִים יוֹצֵא.

( רובאעיאת* 62 - עמ' 62)

זֹאת אַהֲבָה: לָעוּף אֶל הַשָּׁמַיִם,

לִקְרֹעַ בְּכָל רֶגַע מֵאָה מָסַכִּים,

לְהִפָּרֵד מֵהַנְּשִׁימָה וּמֵהַנְּשָׁמָה,

רַגְלַיִם לְהַצִּיב בְּלִי נוֹעַ עַל אֲדָמָה.

וּלְוַתֵּר עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ,

לִרְאוֹת אֶת הַפַּן הַלֹּא־מֻכָּר שֶׁל הַדְּבָרִים.

(מתןך עז'לייאת** 1919 - עמ' 144)

* רובעאית - הויקיפדיה העברית מגדירה את המושג כך: "הוא צורה שירית בת ארבע שורות, שמקורה בפרס הקדומה".

מצורפות לעיל, שלוש דוגמאות משיריו של רומי, אך כדי לחוות את המפגש עם עולמו של המשורר ראוי יותר להקדיש למילותיו זמן, ולקראן ברצף. המילים, על רק ההיכרות המעמיקה עם יוצרן, המקדימה אותן, מאפשרים לקורא לחוות משהו ממהותו של רמוי ומהותם של עורכיו בספר הנוכחי. השילוב ביניהם יוצר תחושה של רצון להעביר הלאה משהו מן הזיכוך שבחוויה הסופית ובחינתה.

בסיום הספר מובאים גם קטעים מכתביו של אביו של רומי, אשר הקורא אותם מודע לפתע לפער הקיים בין האופן בו תפשו וחוו השניים את העולם הסובב אותם.


כל חוויה בחיינו מותירה בו חותם, כל מילה שאנו פוגשים נטמעת בתת המודע שלנו אף כי לא תמיד אנו חווים זאת במועדות מלאה. אני מאמינה כי כל מי שיפגוש את הספר במתכונתו הנוכחית יזכה לחוש עוד במהלך הקריאה בו כיצד הוא מטביע בו את חותמו המעודן ובמידת מה מזככך משהו ממהותו.


הדיוואן - מאוסף שירי שמש טבריז     מפרסית: אלכסנדר פייגין     חדקרן הוצאה לאור     2019 (מהדורה חדשה ומורחבת)     176 עמ' - כולל הערות לשירים