יש סופרי ילדים שברור לנו שכשהם מוציאים ספר חדש אנחנו נאהב אותו. יעל גובר, שכתובת לילדים קטנים היא סופרת כזאת, ובכל פעם שהיא מוציאה ספר חדש אנחנו מגלים שהציפייה שלנו הייתה נכונה.
הספר הנוכחי שלה "מה שהיה היה" הוא ספר קרטון לפעוטות, הוא עשוי מדפי קרטון עבים במיוחד שמותאמים לאחיזה בידיהם של מי שהאחיזה שלהם עדיין אינה מותאמת במדויק לחומר וספרי ילדים מנייר לא ישרדו בידיהם תקופה ממושכת.
אך לא רק ההיבט המוחשי של הספר פונה לקהל היעד אלא גם הבחירה שלו לעסוק ברצון של ילדים להתרפק על מה שהם מכירים, על המעטפת שהם מקבלים בגילאים צעירים ולפעמים, פשוט לחזור למקום בו הייתה הכלה מלאה שלהם גם כשהם כבר בוגרים יותר מודעים מעט יותר למעשים ולהשלכות שלהם.
הגיבורה של הספר הנוכחי עוברת גלגול שלם מביצה לתרנגולת, בכל שלב היא רוצה לחזור למה שהכירה ובכל שלב אימה אומרת לה "מה שהיה היה", עד שהיא עצמה הופכת לתרנגולת ומטילה ביצה משלה.
וכדרכה של יעל, הספר בנוי בצורה שמתאימה בדיוק לקהל יעד צעיר עם קשב קצר, עם צורך בהוק במהלך הקריאה כזה שהמשפט "מה שהיה היה" משמש לו משפט חזרה מוכר שכבר בהתחלה הוא צופה את הופעתו ומחכה לה עד לסיום הספר כולו.
הטקסט, הבנוי ממשפטים קצרים, אחד או שניים בכל צמד עמודים, מופיע בפונט גדול ומנוקד וילדים מעט גדולים יותר יכולים להיות שותפים לחוויית ההקראה לאחיהם הקטנים אם הם כבר שולטים ברזי הקריאה.
הטקסט מופיע על רקע איוריה של מאיה שלייפר, שכמו יעל גובר למדנו להכיר ולאהוב את האופן בו היא מתרגמת את הרעיונות של הסופרים שאת ספריהם היא מאיירת, וגם הפעם הציפייה שלנו לא נכזבה. איורי הספר נפרשים על רקע בהיר, גוון פסטלי ורך של בג' שמתקרב ללבן ומהווה ניגוד לרקעים הלבנים כשהוא מוסיף רוך לעלילה כולה. העמודים ריקים ברובם כשלאיור הביצה והאפרוח בשלביו השונים, לצד אימו התרנגולת, נשמרת כל תשומת הלב. יש רכות באיורי הספר הנוכחי, המלווים תהליך היפרדות מילדות לבגרות באופן שובה לב.
לדעתנו, הספר מדבר על השלב העדין הזה בו פעוטות מתחילים לגלות ניצני מודעות עצמית, כזו המאלצת אותם לעיתים להבין מה המשמעות של הבחירות שלהם ופעמים רבות שולחת אותם לחיק הוריהם על מנת לחוות, ולו לזמן קצר מאוד, את היותם בסימביוזה מוחלטת עם מי שנתפס כמגונן הגדול.
אהבנו וכדרכנו כשמדובר בספר של יעל גובר, אנחנו ממליצים בחום.
