ילדים שונאים להקיא. אולי זו בגלל שבגילים הללו זו חוויה יחסית תכופה, היא מאוד לא נעימה ויש בה גם אלמנט מפחיד משום שאין להם ממש שליטה עליה. מבוגרים (אם הם לא נשים בהריון) קצת שוכחים עד כמה הקאה היא חוויה מפחידה כזו, התדירות בה היא פוקדת אותם נוטה להיות אפסית (מכל מיני סיבות) ולצד החמלה שיש להם לילדיהם, פעמים רבות הם לא מסוגלים לחוש את ההשפעות הרגשיות שיש לחוויה הזו.
ריינה טלגמאייר, למרות שהיא אדם מבוגר לכל הדעות כבר די הרבה שנים, לא שוכחת את זה, אולי משום שבמקרה שלה לחשש הטבעי של ילדים מהקאות היה אפקט קצת יותר דרמטי וממושך מזה שיש לילדים רגילים. כפי שהיא נוהגת לעשות ברומנים הגרפיים שלה, גם הספר הנוכחי הוא עיבוד לחוויה אישית שלה מגילאים צעירים יותר, במקרה הנוכחי: כיתה ד'.
\
ממש כפי שכתוב על גב כריכת הספר, ריינה מתעוררת באחד הלילות עם כאב בטן ותחושה לא טובה. היא מעירה את אמה שחוששת ששתיהן נדבקו מהאחות הקטנה שסובלת מווירוס בקיבה ומקיאה. זה מתברר כנכון בהמשך הלילה. רק שגם אחרי שכל המשפחה מחלימה מן הווירוס, ריינה שחווית ההקאה הייתה דרמטית עבורה, מגלה שכאב הבטן שלה לא מפסיק ושב לתקוף אותה שוב ושוב במועדים שונים, כשמתלווה אליו החשש העצום שלה מן האפשרות שתקיא. זו הסיבה שריינה מחליטה להימנע ממזונות שלדעתה עשויים לגרום לזה לקרות.
בהתחלה היא נמנעת ממה שאכלה ביום בו הייתה חולה, אבל כאבי הבטן ששבים ופוקדים אותה גורמים לה לחשוש עוד דברים עשויים לגרום לה להקיא, מאכלים נוספים ואירועים שונים והנושא מטריד אותה. אחרי שאמא לוקחת אותה לבדיקות שלא מעלות דבר, הרופאה מציעה שידברו עם פסיכולוגית שתוכל לסייע לריינה להתמודד עם מה שגורם לה כאבי בטן. אבל בשביל לדעת מה לעשות ריינה צריכה לדעת מה גורם לה כאב בטן, והיא לא יודעת...
יש משהו קסום באופן בו מחברת הספר מתארת חוויות ילדות באופן כל כך בלתי אמצעי, עד שנדמה כי היא מתרגמת למילים ולאיורים חווית ילדות טרייה של ילדה הקרובה אליה. טלגמאייר מצליחה להעביר באופן טבעי את העולם מנקודת מבט צעירה, וכשהיא כותבת בגובה העיניים אין פלא שהקוראים הצעירים שלה מרגישים שמישהו מבין אותם.
העיסוק בקשר גופנש, או פסיכוסומטיות, בגיל הזה אינו דבר פשוט משום שיש לנקוט משנה זהירות כשמנסים להעניק לילדים צעירים כלים שיסייעו להם להבין את הקשר בין הרגשות שלהם לחוליים השונים ולהתמודד אתו. גם משום שפעמים רבות חוליים פיזיים הם אכן כאלו, וגם משום שהנגשת הנושא בגיל צעיר צריכה להעשות בזהירות כך שתעשיר את ארגז הכלים של הילדים ולא תיצור להם חלילה פחדים וחששות חדשים. אין ספק שלטגמאייר עושה זאת באופן נפלא שמעביר את המסר בתוך העלילה עצמה ללא צורך באמצעים דידקטיים.
הטקסט בספר מופיע באותיות כתב שאינן מנוקדות ופונה לילדי בתי הספר היסודי אשר שולטים ברזי הקריאה היטב. לדעתנו הוא יתאים גם לילדים הבוגרים בבית הספר היסודי, שאולי נתקלו בספרים קודמים של המחברת שפנו לטווח הגילים הרלוונטי. גם ילדים שאינם אוהבים לקרוא נוטים להתחבר לספרים גרפיים בהם האיורים הצבעוניים הם חלק משמעותי בעלילה. אנחנו ממליצים על הספר בחום לקהל היעד שיוכל להמשיך ולקרוא את ספריה האחרים בגילאים בוגרים יותר.
* האיורים לקוחים מן המהדורה האנגלית של הספר, והם תמונת ראי של אלו המופיעות בספר בתרגומו העברי.
כאב בטן מאת: ריינה טלגמאייר מאנגלית: אורנה כץ הוצאת כנרת 2020 216 עמ' - כולל תודות, דבר המחברת ואודות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה