‏הצגת רשומות עם תוויות הורות. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות הורות. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 13 ביוני 2026

חדש על המדף: ספר הורות

 


עלה על המדף, ספר הורות חדש בהוצאת כנרת זמורה דביר:



נדמה שאחת הבעיות בעידן הטכנולוגי הנוכחי, אחרי מגיפת הקורונה וטבח 7 באוקטובר, היא הרצון של ההורים לשמור על ילדיהם. מחד, הקורונה והטבח לא אפשרו לאף הורה וילד בישראל שלא להיות מעורב במה שמתרחש במדינה, מאידך אמצעי התקשורת המודרניים העניקו לבני כל הגילים גישה למידע שמעולם לא היה נגיש לרבים בעבר, ובאופן שלא ניתן לשלוט או לסנן אותו.

ד"ר ליאור הלוי - איש חינוך ומרצה לחינוך, ושרון צונץ - פסיכולוגית חינוכית ומרצה לצוותי חינוך והורים, בוחנים את השפעת העידן המודרני במהלך המאה ה-21 על האופן בו גדלים ומתעצבים ילדים, מצביעים על הייחודיות של לגדול בעידן הנוכחי ומציעים שורה של כלים להורים כדי ללוות את ילדיהם והלעניק להם כלים לחוסן שישרת אותם במהלך חייהם.

השניים פורטים את המושג חוסן לדוגמאות מהחיים שכולנו מכירים, ומציגים את הרגעים בהם כדאי להורים להיות מודעים לאופן בו הם מגדלים ומחנכים את ילדיהם כדי לוודא שיפתחו את היכולת להתמודד עם כל מה שהחיים צפויים להביא בפניהם.

מדובר בספר שנכתב בגובה העיניים ומשובץ דוגמאות רבות מחייהם של הורים וילדים בישראל בעשור האחרון. לאחר קריאתו, מצאנו כי הספר מציע נקודות למחשבה שכל הורה בישראל כדאי שיתוודע אליהן ואנחנו ממליצים להורים בישראל לקרוא אותו. 

* לדעתנו, הכלים שמוצגים בספר מסייעים בפיתוח החוסן של ההורים לצד הילדים וכל הורה יוכל לקבל ממנו נקודות שיאפשרו לו לשפר את התמודדתו האישית עם מצבים שונים בחייו.

יום שלישי, 28 בספטמבר 2021

איפה הילד / יהודה לימן


איכשהו, כך יצא, התגלגלו לפתחי בשנה האחרונה לא מעט ספרי הורות, כאלו שעוסקים בגילאים צעירים וגם כאלו שעוסקים במתבגרים. לאורך השנים יצא לי לקרוא ולסקור ספרי הורות מסוגים שונים, בכל ספר הייתה נקודת אור אחת לפחות שהיוותה את הבסיס להמלצה שלי עליו. כולם, ללא יוצא מן הכלל, היו בנויים באופן דומה, שוזרים סיפורים מהקליניקה, מעט רקע אישי של המחבר, הסברים על התפתחות, ביולוגיה, חברות ועוד... תוך שימוש במחקרים עדכניים העוסקים בפסיכולוגיה של הילד ומתן כלים יישומיים על סמך ניסיון רב שנים של הכותבים.

כל הדברים הללו נמצאים גם בספר הנוכחי המתמקד בגיל ההתבגרות: סיפורו האישי של המחבר, סיפורים מהקליניקה, היבטים שונים של גיל ההתבגרות (ביולוגיה, חברה וכו') ועוד. אבל הספר הנוכחי שונה מכל ספרי ההורות שנתקלתי בה עד היום, בעיקר בזכות שיטת העבודה הייחודית של המחבר שלו, יהודה לימן - פסיכותרפיסט ועובד סוציאלי קליני שהקים את 'מרכז לימן' שעוסק בליווי הורי למתבגרים.



ואולי מטרתו של המרכז שהקים לימן, 'ליווי הורי למתבגרים' היא עיקר החידוש של תורתו של לימן ושל ספר הנוכחי, חידוש שהכוח שלו להשפיע ולשנות את חיי המתבגרים לא יסולא בפז, פשוט כמשמעו. מה שמציע לימן בשיטת העבודה שלו שנקראת 'המעטפת' היא להשפיע על המתבגרים מבחוץ פנימה. לימן, כמו רובנו, מכיר את הדיאלוגים השכיחים בכל בית בין הורים למתבגרים, דיאלוגים העוסקים בהיבטים שונים בחיי המתבגרים שלהורים פחות נוח איתם. בדרך כלל דיאלוגים כאלו מתאפיינים בפינג-פונג מילולי שמסתיים בקרשנדו צורם המלווה לרוב גם בטריקת דלת. בדרך כלל מדובר בלופ החוזר על עצמו ולא מוביל לשינוי. כשהבעיות חורגות מעבר לתחום הבית עצמו ומתאפיינות בקשיים במסגרות חיצוניות התמונה בדרך כלל לא שונה כל כך.

בעבר, מספר לימן, כשהורים הרגישו חסרי אונים הם שלחו את המתבגרים לטיפול. זאת אומרת, ההורים הציעו לילדיהם המתבגרים ללכת לטיפול, ברוב המקרים המתבגרים שהגיעו לטיפול הגיעו לשם כדי לקבל קצת שקט מההורים אבל לא שיתפו פעולה ולטיפול לא היה ערך. זה רק במקרים שהמתבגרים בכלל הסכימו להגיע לטיפול, כי במקרים אחרים הם פשוט לא גילו עניין בפגישה עם אדם זר שעבורם היה מייצג של ההורים, כדי לדון במה שההורים חושבים שהם עושים לא בסדר. לימן שעבד לאורך השנים עם משפחות נורמטיביות לצד עבודה עם מסגרות המטפלות בנוער בסיכון, נוער מכור לסמים ועוד, למד בדרך הקשה כי כדי לשנות את המתבגרים לא תמיד הדרך הכי יעילה היא לעבוד ישירות מולם.

זו גם הליבה של הספר הנוכחי, ההבנה כי כדי לשנות את חייהם של המתבגרים לפעמים אפשר להשפיע על הסביבה להשתנות ומתוך המקום הזה לקוט את הלופ התמידי ולהוביל לשינוי בתפיסה, בהתנהגות ובהתמודדות עם קשיים. העקרונות של השינוי הזה מוכרים מאוד למי שעוסקים בהשכנת שלום בית בין בני זוג ובפתרון קשיים בזוגיות. מטפלים רבים מציעים לבן זוג שחווה משבר בזוגיות או שמרגיש שהגיעו מים עד נפש במערכת היחסים הזוגית, לא לפנות כלל אל בן הזוג שלו ולהטיח בו את הבעיות השונות והקשיים שהוא חווה, אלא לפעול באופן שונה. הם מדריכים את בן הזוג שרוצה לחולל שינוי בזוגיות לשנות את עצמו, באופן יסודי, עקבי ותוך מחשבה על המטרות שהוא רוצה להשיג. במקרים רבים, בקרב זוגות נורמטיביים, השינוי הזה מושג לאורך זמן בהצלחה, כאשר בן הזוג משנה את עצמו מבחינת הרגלים, מחשבה ואף זווית המבט על החיים המשותפים והקשיים שנוצרו לאורך השנים, ואחרי שהאדם בטיפול עובר שינוי הוא מגלה שגם בן הזוג שלו משתנה, גם ללא שיחות אינסופיות על הצורך שלו בשינוי.

הספר מציע להורים להתבונן בדרך ההורות שלהם, לבחון אותה במגוון אספקטים ולקבל החלטה אילו התנהגויות משרתות את המטרות שהם רוצים להשיג בחינוך ילדיהם ואלו מצריכות בחינה מחדש ושינוי.



לימן מרחיב את מעטפת השינוי שהוא מציע בספר הנוכחי. במקרים רבים, ממש כמו בזוגיות, עצם שינוי ההתנהלות של ההורים, אופן ההסתגלות שלהם, התגובות ועוד, מוביל לשינוי בכיוון הרצוי אצל המתבגרים. אך למרבה הצער, לא תמיד זה מספיק. לעיתים התגמול שנוצר מהשינוי שעושים ההורים בהתנהלות שלהם לא משפיע על המתבגרים בכיוון הרצוי או לא משפיע מספיק, ולעיתים הקושי של המתבגר מורכב יותר ומצריך עזרה נוספת. ופה, עדין לפני הפניה לעזרה מקצועית, מציע לימן לפנות למעטפת הרחבה יותר כדי להוביל לשינוי התנהגות: אנשים שהמתבגר קרוב אליהם ודעתם חשובה לו, כמו בני משפחה (סבא, סבתא, דוד, דודה ועוד), מורה אהוב, מדריך בחוג או בתנועה ועוד. לעיתים גורם מחוץ למשפחה הגרעינית שגם בתקופה הלחוצה בבית נמצא עם המתבגר בקשר טוב, יכול לגרום לו לשנות את אופן ההתבוננות שלו על המצב ואת התגובות האוטומטיות שלו.

לימן מפרט בספר הנוכחי את הקשיים בהיבטים שונים בחיי המתבגרים: במשפחה, בבית הספר, בחברה ועוד. את הכלים השונים העומדים לצד ההורים בכל מערכת כזו ואת המצבים בהם יש הכרח לפנות לגורם מקצועי שיתערב ויסיע בטיפול במתבגר. מעבר לכך לימן מקדיש חלקים בספר למצבים שהם נורות אדומות בחיי המתבגר ומחייבים מההורים להתערב גם ללא פניה של הילד: שינויים התנהגותיים אישיים, שינויים במצבו הלימודי, שינויים קיצוניים במצבי רוח ועוד. כל שינוי כזה יכול לאותת על בעיה חמורה שמצריכה התערבות מידית וסיוע כדי למנוע התדרדרות ופגיעה בלתי הפיכה במתבגר



הספר מעוצב באופן צבעוני ומאיר עיניים, הוא מחולק לשלושה חלקים: תפיסת ההורות, יישום גישת המעטפת, יישום גישת המעטפת בשעת סערה. כל חלק מכיל פרקים שונים בהם מציג לימן את שיטת העבודה שלו, מצרף סיפור מהקליניקה הרלוונטי לנושא בו הוא עוסק ופורט אותו לפרוטות. בסיום הפרק מתמצת המחבר את עיקרי הדברים ועושה לקוראים מעט יותר סדר בתהליך הקריאה.  לנו הפריע רק דבר אחד, הרגשנו שהיה מקום לשלב סיפורים נוספים לאורך הספר כדי להדגים נקודות שונות שנותרו רק ברמה התיאורטית.

הורים למתבגרים שמרגישים כי הם זקוקים לעזרה בהתמודדות מול המתבגר, הספר הנוכחי והכלי הייחודי שהוא מציע יכולים להיות בדיוק הפתרון שאתם מחפשים. מומלץ בחום להורים ולאנשי מקצוע העובדים עם מתבגרים. ספר מאיר עיניים בכל מה שנוגע להתמודדות עם מתבגרים.


איפה הילד - מדריך הישרדות להורים למתבגרים     מאת: יהודה לימן     אגם ספרים הוצאה לאור     2021     253 עמ' - כולל תודות 

יום ראשון, 25 ביולי 2021

משלנו / עינת נתן

 


לספרי עיון רבים יש בעיה, מצד אחד הם רוצים להעביר מידע באופן יעיל ומדויק ומצד שני, הם רוצים להיות קריאים. הם מחפשים גורם משיכה שישאב את הקורא פנימה ויסייע לו לצלוח את המסע שהם מציעים במלואו, באופן שיאפשר לו להפנים וליישם את הידע שמועבר לו. עינת נתן והצוות שסייע לה ליצירה את ספר  ההורות החדש שלה (העורכים השונים, הצלמת שתמונותיה פזורות בין העמודים השונים בספר, קוראי הבטא ועוד) הצליחו להפוך את ספר ההורות העיוני שלה לחוויית קריאה שלא נופלת מספרי פרוזה, וזה לא דבר של מה בכך.

עינת נתן מזמינה את הקוראים להציץ אל תוך עולמה כאמא למתבגרים, מתבגרת בעברה ומטפלת משפחתית ודרך המסע בתוך העולם שלה היא מגישה לקוראים שורה של כלי עבודה מעשיים שהם יכולים ליישם בביתם מול המתבגרים שלהם. נדרש אומץ לא קטן כדי לחשוף את החיים שלך קבל עם ועולם. עינת נתן יודעת להלך בין הטיפות ולשמור על הקו העדין בין חוויות יומיומיות שכיחות הנפוצות בכל בית בישראל כמעט, לבין הרגעים אותם היא שומרת לעצמה ולבני ביתה. מקרים אחרים מגיעים מתוך הקליניקה שלה, כך נשמרת פרטיותן של המשפחות אך מוגשות לקוראים דילמות שיוכלו להזדהות איתם.

נתן מבקשת להציג לעולם את הפנים האמתיות של משפחה בישראל, את הרגעים היפים והאוהבים לצד השעות והימים בהם גם ההורים וגם הילדים מרגישים מתוסכלים ואובדיי עצות ופועלים מתוך מקום שאחר כך הם מתחרטים עליו. נתן מתעקשת להציג את הרגעים בהם גם ההורות הכי מחושבת, אכפתית ומכילה מגיעה לסף הייאוש, בעיקר כדי להזכיר לקוראים שלה שאין משפחות מושלמות או הורים מושלמים או ילדים מושלמים, במיוחד כשהם מתבגרים...

הספר בנוי מ-31 פרקים קצרים העוסקים כל אחד בשלב אחר בחיי המתבגרים, כאשר חלק עיקרי בכל פרק ובספרו כולו עוסק בהורים, באופן בו תופסים ההורים את השינויים שחלים בילדים שלהם ואת ההשפעה שיש להם עליהם עצמם. בין לבין מנסה נתן להכניס גם את נקודת המבט של המתבגרים בפכים קצרים מתוך חייהם, כאשר הם משקפים את הצד השני של מה שרואים וחווים ההורים שלהם בנוגע אליהם.

הדרך אותה מציעה עינת נתן להורים אינה חדשה, אך יש באופן בו היא יצרה את ספר ההורות הנוכחי שלה יכולת לגעת ישירות בלב הקוראים ולפשט עבורם את העצות המוכרות מעולמם של המטפלים. נתן חוזרת בכל שלב אל שנות ההתבגרות שלה והאדם שהיא כיום, כשהיא משקפת את העובדה שגם לה כמטפלת ואדם המודע לתהליכים המשפחתיים שמתרחשים יש עדין רגעים של חוסר אונים. התפרצויות וחרטות. דווקא הבחירה הזו להציג גם את הנקודות העיוורות שלה והטעויות שנובעות מהם, הופכים את העצות שלה לכאלו שקל לקבל ולרצות ליישם.


עינת נתן בנתה לה שם לאורך השנים כמטפלת משפחתית ומנחת הורים ואין לנו ספק כי רוב הקוראים שלנו מכירים את שמה וסביר שגם נתקלו בספר ההרות הקודם שלה. כמי שקראו לא מעט ספרי הורות שיצאו לאור בשנה האחרונה, מדובר בספר הכי קריא מבניהם וכזה שהכלים שהוא מציע ברי יישום מידי. הספר כתוב בשפה קולחת, והקריאה בו קולחת ממש כמו קריאת ספר פרוזה. הספר מומלץ בחום להורים למתבגרים, ומתאים גם להורים שלא כל כך מתחברים לספרי הורות.


משלנו - מתבגרים סיפור אהבה     מאת: עינת נתן     הוצאת כנרת זמורה דביר     2021     256 עמ' - כולל תודות

פרק 1.

פתאום הם גדולים


כבר לא מתוקים אבל עדיין ילדים

בגיל 16 וחצי אימא שלי, ילדה טובה ירושלים מצפת, תלמידה מצטיינת, דור שביעי בארץ, התאהבה לראשונה בחייה. הוא היה בן יחיד לזוג מהגרים, שובב לא קטן או מופרע גדול (תלוי את מי שואלים), תלמיד כושל שמסיבות לא ברורות החזיר לה אהבה מהרגע הראשון. הוא הצחיק אותה ולקח אותה להרפתקאות, והוריה אומנם הרימו גבה אבל לא אסרו על המפגשים, בעיקר כי סברו שמרד הנעורים של

הבת הנהדרת שלהם יחלוף בסופו של דבר, והיא תוכל להתפנות למערכת יחסים עם בחור מכובד מבית טוב. הם היו בטוחים

שמגיע לה ולהם חתן הרבה יותר יוקרתי אבל השכילו לכבד את הבחירה שלה ולבלוע את משאלות ליבם. התנאי היה שהיא יכולה להמשיך להסתובב עם הפושטק כל עוד הישגיה הלימודיים לא נפגעים, ואימא, שידעה להיות ממוקדת מטרה, הקפידה על מרד נעורים במסגרת התנאים.

סבא וסבתא שלי לא ידעו אז שהפושטק שלא סיים תיכון אבל בגיל 16 הגיש לאימא שלי את הלב לא יעזוב אותה, עד שבקושי רב תנשום את נשימתה האחרונה. הם לא ידעו שהוא ידאג לה ויאהב אותה גם שלושים שנה אחרי, ושהם ילדו להם נכדה שתבחר להקדיש את חייה לאחת המשימות הכי חשובות שמוטלות עלינו כהורים: לשחרר ילדים מתבגרים אל חיים שלמים של החלטות גורליות.

בסופו של דבר ההורים שלי לא חיו באושר ועושר, אימא שלי חלתה ועזבה אותו הרבה לפני ששניהם תכננו. אבל בסיפור שלהם הסתתרה אמת שהלכה והתבהרה עם השנים, סיפור של אהבת נעורים שהזמן והחוכמה של המבוגרים האחראים לא להתערב, לא להילחם בילדה הטובה שלהם, הכתיבו לו סוף טוב.

הזמן הוא דבר נפלא: מרפא, מוליד פרופורציות, מחבק בסלחנות טעויות. אני שונאת את הזמן. הזמן הוא שודד נבזי ומתוחכם, שמתגנב לחיינו בלי הכנה מראש ומותיר אותנו פעורי פה. תמונות לידה, ברית מילה, צעדים ראשונים, מסיבת יום הולדת שלוש, הולדת אח, פיקניק משפחתי עם תינוק יונק, מתיקות אין קץ מביטה אל עדשה, ובוקר אחד — הלם. איל, הבן הבכור שלנו, בן 20. יואב בן 18, ליהי בת 15, רונה בת 12, שירה בת שמונה. הזמן ביקר אצלי בלי התראה מראש, מתישהו בין שבת לשבת, חג לחג, ימי הולדת, שלום כיתה א'. מתישהו הוא ביקר המנוול, עם מסכה שחורה על הפנים, שודד מתיקות מיומן. היה והלך ופתאום הם גדולים.

פתאום במקום עיניים גדולות ומתוקות יש להם פה גדול ולא תמיד מתוק, במקום אוברולים קטנים אני מקפלת חולצות אקסטרה לארג', במקום פסטה בלי כלום על צלחות דיסני אני מגישה חמישה קילו בשר, במקום הניחוח המתוק בוקעים מהם עכשיו ריחות זרים ולא מוכרים.

הגוף שלי זוכר אותם גורים. זוכר לחיים חמות של בוקר, ריח של כלור עטוף במגבת אחרי בריכה, טוסיק שאי אפשר להפסיק לנשק, ריקודים בסלון, חיבוק שמעביר כאב, חלום רע שנרגע בלחישות של אהבה.

יד בתוך יד, נשיקות ונשיקות ועוד נשיקות. מתי הוא גנב לי אותם, הזמן הארור הזה? ומה בדיוק הוא נתן לי בעסקת החליפין האכזרית הזו?

הזמן שודד מאיתנו את הרגעים הקטנים של הגיל הרך שהכותרת שלהם היא "התרגשות". בואו נודה בזה, לכאורה אין שום דבר מרגש בגיל ההתבגרות. הם כבר לא מרעידים לנו את הלב במילים חדשות ובביצועים של התפתחות, הם כבר הרבה פחות מצחיקים ויפים. הילדים שהיו פעם הבטחה של מתיקות וחוכמה, שלקחנו לחוגים וימי הולדת, שהכינו שיעורים כשביקשנו או מקסימום כשאיימנו, שקמו לבית הספר ולבשו את הבגדים שאנחנו קנינו להם — היום הילדים האלה הם אנשים שנמצאים שבעים אחוז מהזמן מול המסך ובשלושים הנותרים נוהמים הברות לא ברורות, מגלגלים עיניים וטורקים דלתות.

כן, אני לא בדיוק חיה חיים פסטורליים עם ילדיי המנומסים, המוצלחים ואסירי התודה, שמסיבים לי גאווה בשנות התבגרותם. ארבעה מתבגרים בבית מייצרים בכל רגע נתון משבר/דילמה/פגיעה באגו/עצבים, שלכבודם אני מטריחה את עצמי לכתוב את הספר הזה. אבל ההבנה העמוקה שלמרות הכול הם עדיין הגורים שלי — שלמרות שהם מריחים, נראים ומתנהגים כמו מבוגרים, הם עדיין ילדים — מתקתקת לי בתוך הלב תקתוק של הזדמנות נוספת, של אתגרי הורות אחרים, של יכולת אמיתית ליהנות ממה שיש, וכן, לפעמים אפילו להתרגש מהם ממש כמו פעם, לפני השוד הגדול של הזמן. כי הזמן אומנם לקח ממני את הגורים שהם היו, אבל בתמורה הוא נתן לי אנשים קטנים־גדולים שיחיו לצידי עוד כמה שנים טובות, לא הרבה, עד שהוא יתגנב שוב וייקח אותם לשלב הבא של החיים שלהם, לבתים אחרים שכבר לא יהיו "שלנו".

הספר הזה נחלם ונכתב במשך כמה שנים, אבל התגבש בתקופת הקורונה. כשהחלה המגפה, עוד הרבה לפני שהיה ברור כמה זמן היא תימשך, חשבתי לעצמי בתמימות: איזה מדהים שקיבלנו קצת את המתבגרים שלנו במתנה, חזרה הביתה. אומנם תחת איום מגפה כפוי, אבל וואו איזו מתנה: היקום השתיק את כל האופציות שקוראות להם ללכת הרחק מאיתנו, ואפשר פסק זמן משפחתי שבו אנחנו יכולים לחזור להיות איתם, להכיר אותם, להזריק אותם לווריד בלי בין לבין, בלי "טוב אימא חפרת, אני חייבת לזוז". הרי בשום תסריט לא יכולנו לדמיין מצב שבו ילדים בני 15 או 18 מבלים איתנו 24 שעות ביממה. אבל לאט לאט התברר שזה נחמד ממש, באמת מתנה — כשמדובר בתקופת זמן מוגבלת, נגיד חודש. כי בזמן שאנחנו מתנחמים בזמן איכות משפחתי פוטוגני, מיליוני מתבגרים ברחבי העולם מאבדים זירות שלמות של התמודדות, מגרשי אימונים, שדות קרב אם תרצו, שנדרשים להם לבניית זהותם, להיפרדות, לגילויים וללמידה שאנחנו והבית לא יכולים לספק להם: המשימות החברתיות, דרישות בית הספר, לא רק הלימודיות אלא גם הרגשיות, אלה שכל מתבגר מתמודד איתן כשהוא מתלבש בבוקר ויוצא אל חברת השווים. אינטראקציות אמיתיות עם מורים, חברים בשר ודם ולא וירטואליים — כל אלה נלקחו מהם ביום אחד, ומה הם קיבלו בתמורה? זמן איכות עם ההורים והאחים? עוד מסכים? ימים שלמים בפיג'מות ובגדי בית? מקרר נגיש 24/7?


והיו גם כאלו שפתאום פרחו. נערים ונערות שכל מה שהם התפללו לו זה שמישהו או משהו ישתיק את השדה החברתי המאמלל, את הצורך להביט בכל בוקר במראה ולצאת לפינת השיפוט ההמונית של חצר בית הספר, שם חיכו להם רק כאב והשוואות שלא נותנות מנוח. מישהו השתיק עבורם גם את ההורים המודאגים, את השאלות: "למה אתה לא יוצא?", "למה את לא מזמינה?", "למה כולם הולכים ואת לא?". אז עכשיו אף אחד לא הולך לשום מקום והם יכולים לנוח דקה מעצמם, מגיבוש תחושת הערך על פי מיקומם בשדה החברתי או הלימודי. קצת חופש מהרצון לרכוש את המותג שאין להם עדיין, להיראות טוב כמו ההיא או להישמע מגניב כמו ההוא. חופש לזרום, לא להתבייש, להזדקף, חופש מהתחושה שבית הספר עורר בהם — רצון לעוף הביתה ולזחול מתחת לשמיכה.


כך או כך, בחסות הקורונה נולד בכל בית מסלול מזורז ביחסים, התקבלה הזמנה למבחן יומיומי של תגובות ופרשנויות בתנאי מעבדה. הזמנה חד־פעמית שאולי אין לנו כוח אליה, אולי היא הדבר האחרון שחשבנו שאנחנו צריכים, אבל היא ללא ספק הזדמנות לחשב מסלול מחדש, ואולי אפילו למזער את הנזקים ארוכי הטווח שייגרמו למתבגרים של תקופתנו, אלה שיכונו בעוד כמה שנים "הדור האבוד של הקורונה".

כבר שנים שאני עוסקת בהתבוננות עמוקה ומרגשת אל תוך בתים של מתבגרים, שלב שבו מתחדדים האתגרים של המקצוע הזה שנקרא הדרכת הורים. ההתבגרות היא שטח מסוכן במיוחד; תזוזה לא נכונה ואנחנו עלולים לדרוך על מוקש שאת נזקיו נחוש כל החיים. למרות זאת או בזכות זאת, מתבגרים הם האהבה הגדולה שלי. המקדימים הם בני 10, המאחרים בני 24, והם תמיד מסקרנים, בועטים, מתגבשים, ילדים בוגרים או אנשים קטנים בגוף משתנה ובעידן מסחרר, שיודעים כל כך הרבה ולא מבינים כלום. לכאורה הם לא צריכים מאיתנו דבר, למעשה הם נואשים למילה טובה, לקשר, למגע. לרגע הם מאמינים בחיים אבל לא מספיק בעצמם, לרגע הם מאמינים בעצמם אבל לא מספיק בחיים.

הספר נוגע בקשיים הנורמטיביים ולא בנקודות הקיצון, משום שנקודות הקיצון ההתנהגותיות בגיל ההתבגרות כבר דורשות התבוננות פרטנית והוליסטית, שבצידה פתרונות טיפוליים רבים וטובים. הבעיות שמביאות הורים למתבגרים להיכנס לתהליך של הדרכת הורים נשמעות די דומות: "היא מתנתקת", "הוא לא מקשיב", "מרוכזת רק בעצמה", "מתדרדר בלימודים", "לא אכפת לה", "מתחצף", "איבדנו שליטה", "יש המון כעס בבית", "רק חברים בראש שלו", "עושה שטויות" ועוד ועוד. אין הורה למתבגר שלא מרגיש כישלון הורי, אבל כמו שאין שני בתים זהים, הצצה רגישה אל תשתיות מערכת היחסים מגלה תמיד שמתחת לכל תלונה גנרית של הורה גנרי, חי ונושם עולם שלם ייחודי של הסקת מסקנות, פרשנות, פגיעות וכאב, חלומות גדולים ואכזבות מתישות.

אני מזמינה אתכם להיות סוכני השינוי. הקונפליקטים בשלב הזה של החיים עולים מדרגה, ומצריכים הרבה יותר דיוק דווקא כשאין סבלנות; אלה כבר לא התקפי הזעם שעוברים, מאבקי השליטה שמתרככים, תהליך הגמילה שמצליח. כבר אין מקל קסמים שיכול להשתיל אישיות חדשה, לא לנו ולא להם. ועדיין, בתוך עולם משפחתי שבו הפרשנות שלנו משתנה, נוספות זוויות מבט עליהם ועל עצמנו והקרבות החשובים נבחרים היטב — משורטטת מפת דרכים חדשה, מודעות חדשה מצד אחד לאובדן השליטה שלנו ומצד שני למקומות הקריטיים שעדיין נמצאים באחריותנו. וככה, בתוך עולם של תיאום ציפיות מחודש, מתקיים תהליך השינוי המיוחל, עדכון הגרסה הנדרש ביחסים בינינו לבין האנשים הבוגרים שתכף יצאו מצל קורתנו אל החיים. זה יותר פשוט ממה שאתם חושבים ויותר מורכב ממה שדמיינתם.

יום שלישי, 6 באוקטובר 2020

קסם של הורות / הדוויג מונטגומרי

 



הורות היא תולדה של ניסיון, מגדלים ילדים, מתייעצים, עושים טעויות, מתייעצים עוד קצת, עושים עוד טעויות ולומדים מהניסיון. אין הורה אחד שמרגיש שהוא חף מטעויות, אין הורה יחיד שהוא חף מרגשות אשם וכל הורה תמיד שמח לקבל חיזוקים לדרך שלו, וכמה עצות שיכולות להועיל לו. גם מחברת הספר הנוכחי "קסם של הורות", הדוויג מונטגומרי, היא הורה כזה. היא אמא שעושה טעויות, לומדת, עושה עוד טעויות, לומדת עוד קצת ומלאת רגשות אשם תמידיים. והיא, בניגוד להרבה הורים אחרים, עוסקת בהכוונת הורים כחלק מהמקצוע שלה.



את הספר "קסם של הורות" יצרה הדוויג מונטגומרי, פסיכולוגית ומטפלת משפחתית, עבור הורים רבים שמרגישים שהם זקוקים מדי פעם לתזכורת על הדרך להתמודד עם הקשיים בגידול ילדים, כל גיל והקושי שלו. הספר מחולק ל-7 נושאים: קשר רגשי, רגשות גדולים, עצמאות הילדים, קשיים בגידול ילדים, זוגיות ומשפחה, גבולות ועבודה פנימית (חלק מהנושאים הם תרגום שלנו לתוכן ולא הכותרת שקיבלו בעברית). בסוף כל חלק בספר הנוכחי, מתמקדת המחברת בדגשים הרלוונטיים לטווח הגילים השונים: 0 עד שנה, שנה עד שלוש, שלוש עד חמש, שש עד שמונה, תשע עד שתים עשרה ו-שלוש עשרה עד שבע עשרה.

המחברת פותחת את הספר בהצהרה שעל אף שהיא מציאותית, הורים רבים מתקשים לפעמים להבחין בה: כל ההורים מתקשים בגידול הילדים. לכל הילדים יש רגעים נפלאים לצד קשיים שהם מגלים בתחומים מסוימים. כל הורה רוצה את הטוב ביותר עבור ילדיו, וכל הורה מחפש תמיד את הדרך הנכונה עבורם. יש פער עצום בין ההורה שאתה רוצה להיות, למציאות היומיומית. 



אין הורים מושלמים ואין ילדות מושלמת. הורים עושים כל שביכולתם כדי לגדל ילדים שיהפכו להיות אנשים בריאים ועצמאיים, ובדרך הם עושים טעויות ולומדים מהן. הורים לא יכולים לבחור את הילדים שלהם, כמו שהילדים לא בוחרים את הוריהם, ואין קשר בין הציפיות מן הילד, לאופי עמו הוא נולד ולאדם שיגדל להיות. כל מה שהורים יכולים לעשות, הוא להעניק לילד את הכלים שיאפשרו לו להפוך האדם בטוב ביותר שהוא יכול להיות.

מחברת הספר מודעת לכך שהיא לא מחדשת דבר בתחום תורת גידול הילדים, מה שהיא מבקשת הוא בעיקר לחדד להורים רבים את הכלים שהם משתמשים בהם, ולשוב ולהזכיר להם כי בניגוד לתמונה המוצלחת שרוב המשפחות מציגות כלפי חוץ, האמת היא שכל המשפחות מתמודדות במידה כזו או אחרת עם אותם קשיים והיבטים בלתי מושלמים של גידול הילדים.



פרק מיוחד מוקדש בסוף הספר למשפחות אחרות, כאלו בהן יש ילדים שחורגים מן הנורמה מבחינות שונות, מהם היא מבקשת להיעזר בגופים ובאנשים שנמצאים שם כדי לכוון אותם, ולמצוא מקום כדי להעניק גם לעצמם את התמיכה לה הם זקוקים.

בספר הנוכחי הושקעה גם עבודה רבה על ההיבט הוויזואלי, ההופך את הקריאה והעיון בו לחוויה נעימה. כריכת הספר מכילה דשים המאפשרים לקורא לסמן את המקום אליו הגיע, nבלי להזדקק לעזרת סימניה. הספר בנוי מדפי כרומו עבים ולחלקים השונים בכל פרק נבחרו צבעים שונים, המאפשרים להורה לזהות במה הם מתמקדים (נקודות חשובות במהלך הפרק במקטעים בעלי רקע אדום, דגשים בחלוקה לגילאים בדפים בפורמט עיצובי שונה ועוד).


"קסם של הורות" הוא ספר יפהפה עם תכנים פשוטים שכולנו מכירים, אבל אף פעם לא מיותר לחזור עליהם. במרכז הספר ניצבת הפניה של המחברת להורים המבקשת מהם להפנים כי הורות היא מלאכה מורכבת בה לומדים מן הניסיון והטעויות, וכי אין הורים או ילדים מושלמים. ספר שטוב שיהיה מונח על מדף הספרים ליד המיטה, לרגעים בהם אתם מרגישים הורים קצת פחות טובים מכפי שרציתם להיות.


* להתרשמות בלתי אמצעית, פתיחת הספר מופיעה בתחתית הפוסט.



קסם של הורות בשבעה שלבים פשוטים     מאת: הדוויג מונטגומרי    מאנגלית: ענבל שגיב-נקדימון     הוצאת מטר     2020     185 עמ' - כולל תודות


הקדמה — קסם של הוֹרוּת
 
 
הורות. לפעמים היא פשוטה להפליא. הילד הולך לישון ומתעורר רק בבוקר, הילדה מפגינה נימוסי שולחן ויוצאת לבית הספר בחיוך. במצבים כאלה קל לטפוח לעצמך על השכם. אבל לעתים קרובות החיים האמיתיים שונים מאוד מהתמונה המושלמת הזאת. ילדים לא תמיד ישנים טוב במיוחד, הם צורחים כשצריך לצאת מהבית, וההתמודדות עם המצבים האלה היא חלק אדיר מההורות. אז מה בדיוק עושים כשילד חווה משבר קיומי שנולד לכאורה מכלום? או כשמגיעה שעת לילה מאוחרת ואתם מתים לישון, אבל התינוקת מעדיפה לדפוק את הראש בקיר? רוב ההורים מרגישים שיש להם רק שתי אפשרויות: להגיב ברוגז ובצעקות כמו קברניט ספינה מול מרד מלחים, או לוותר, לעצום עיניים ולהרגיש חסרי אונים.
 
אבל אני אומרת לכם שיש אפשרות שלישית. דרך הורות שמאפשרת לנו לראות את הילדים שלנו כפי שהם, ואת עצמנו כפי שאנחנו, על כל החוויות, המטען הרגשי והמשקעים הנוגעים לדרך שבה גידלו אותנו. מטרתי העיקרית בספר הזה היא לעזור לכם להבין איך לשמור על שלוות הנפש ואיך להתמודד עם המצבים הקשים שעולים בכל בית רגיל. ובתור מטפלת בעלת ניסיון של עשרים שנה בטיפול משפחתי, אתם יכולים לסמוך עלי כשאני אומרת: המצבים האלה יקרו! בדיוק תוך כדי התמודדות עם רגעים כאלה מתרחש הקסם ההורי האמיתי.
 
 
הספר הנוכחי הוא הראשון בסדרה המוקדשת לחיי המשפחה ולגידול ילדים. הוא מיועד גם למי שעדיין מצפים לתינוק וגם למי שיש להם כבר ותק של כמה שנים בקריירת ההורות ורוצים מדריך שינחה אותם במה שחשוב. אני רוצה להדגיש: הורות היא פרויקט לטווח ארוך; יש לנו משהו כמו עשרים שנה להצליח בו. הספרים הבאים בסדרה יסבירו בפירוט רב יותר את תהליך ההתפתחות של ילדים בגילים שונים. בספר הנוכחי אני מקווה לעזור לכם לבנות יסודות למערכת יחסים איתנה ומאושרת עם ילדיכם. מעבר לכך, ננסה לבחון מה יוצר תחושת ילדות מאושרת עבור ההורה והילד גם יחד.
 
בהמשך תמצאו שבעה שלבים שיוכלו ללוות אתכם במסע שיהפוך אתכם להורים שאתם רוצים להיות, ושאולי רציתם שיהיו לכם.
 
עשרים שנותי כפסיכולוגית בעלת התמחות בטיפול משפחתי שכנעו אותי לחלוטין בדבר אחד: כולם רוצים להיות הורים נהדרים, וכולם רוצים את הטוב ביותר עבור ילדיהם. ובכל זאת, כולנו טועים. אנחנו לא תמיד יודעים בדיוק מהי הדרך הנכונה עבורנו ועבור ילדינו. רבים מאיתנו חווים קשיים בנוגע לאותם נושאים, שותפים לאותן דאגות ולאותן שאלות. משימת ההורות הטובה עצומה כל כך וכוללת אתגרים רבים במגוון רחב של צורות וגדלים. משום כך בלתי אפשרי כמעט להיות מוכנים לכל פרט ופרט שעלול ליצור בעיות בהמשך הדרך. אחד האתגרים הראשונים שבו נתקלים הורים טריים רבים הוא הקושי להיות ההורה שהם רוצים להיות עבור ילדיהם. מבחינתי, התמודדות עם השאלה כיצד לעשות זאת באופן אחראי הביאה לכתיבת הספר שאתם קוראים עכשיו. הורה טוב משפיע באמת ובתמים על חיי הילד, ופעמים רבות שינויים קטנים יכולים להשפיע השפעה אדירה על היכולת שלנו להתמודד עם מצבים קשים באופן ענייני.
 
 
הספר הזה לא מנסה להפוך אתכם להורים מושלמים — אין כאלה. יתרה מזאת, הילדוּת המושלמת שעליה אנחנו קוראים בסיפורים היא אגדה, בדיוק כמו ארץ לעולם־לא, והחיפוש אחר שלמות הוא חסר תוחלת.
 
כדי לגדל אנשים עצמאיים, בטוחים בעצמם ומאושרים, שיכולים לתפקד היטב בחברה, יש להתחיל בקשר שבין ההורה לילד. עליכם ליצור "אנחנו" משותף. בספר הזה אכתוב איך לעשות זאת, ואלמד אתכם איך לחזק עוד ועוד את הקשר הרגשי, גם בימים הטובים וגם ברעים. הקשר יתקיים לאורך זמן, בלילות לבנים ובהתקפי שפעת. וגם ברגעי הקסם שבהם תראו את צעדיהם הראשונים, את היום הראשון בבית הספר, את ההתאהבות הראשונה — ואת שברון הלב הראשון. בקצרה: הוא ימלא את כל רגעי הגאות והשפל שהם חלק בלתי נפרד מהחיים האמיתיים.
 
הרי אלה החיים! אין ספק, יהיו רגעים סוערים שבהם המשפחה תיטלטל כעלה נידף ברוח. לאורך כל הדרך, משימתכם, אם תבחרו לקבל אותה עליכם, היא לשמור על הקשר הזה. לטפח אותו עד שיעמוד איתן כעץ אלון עב גזע.
 
אנסה להדריך אתכם בנבכי החלקים החשובים ביותר של תהליך ההורות. אראה לכם ששמירת האמונים ההדדית במשפחה, הן כילדים והן כמבוגרים, תהפוך אתכם לחבורה, לכנופיה, לקבוצה שאפשר לסמוך עליה.
 
אבל איך מקנים לילדינו תחושת שייכות? מה בונה ביטחון עצמי, תחושת ודאות ואופי חזק? ואיך מתמודדים עם כל הרגשות הגולמיים והעזים שיופנו אליכם באופן בלתי נמנע מהילדים? הספר הזה הוא מדריך לימי ויכוחים ועימותים, והצבת אתגר עבורכם לחקור את סיפור הילדות האישי שלכם, להבין אילו חלקים מהילדות שהיתה לכם גורמים לכם להגיב בדרכים שאינן תמיד אופטימליות להתפתחות הדור הבא. אראה לכם גם איך לא להתרגז ולאבד את העשתונות, ומה אתם יכולים לעשות כשנראה שהכול עולה בלהבות!
 
הורים מושלמים לא נולדים כאלה, הם בונים את עצמם בניסוי וטעייה. רוב האנשים יכולים להיות הורים טובים — וכולנו יכולים להשתפר. כדי להיות הורים טובים צריך ידע, חוכמה, הרבה אומץ וגם קצת יכולת לבחינה עצמית.
 
לפעמים תצטרכו לתת יותר ממה שציפיתם, אבל הצד החיובי הוא שאם תהיו הורים טובים יותר, תהיו גם בני אדם טובים יותר. במילים אחרות, שווה להתאמץ!
 
והכול מתחיל ביצירת הקשר ביניכם לבין בני משפחתכם, וההגנה עליו. הוא אמור להתקיים כל חייכם, טפלו בו היטב.
 
זה התפקיד החשוב ביותר שתמלאו אי־פעם.
 
 
הורות מתרחשת בכל מקום שבו אתם נמצאים
המשרד שלי נמצא מאחורי הארמון המלכותי באוסלו, במבנה לבן מהודר ומכובד. בתוכו יש גרם מדרגות עץ יפהפה אשר חורק גם בצעד הקל ביותר, וחלון שהחשמלית מטלטלת מדי חמש דקות. משרד אלגנטי עם כוננית ספרים מלאה ספרות מקצועית, שטיח על הרצפה וספה. אני עוסקת במקצוע הזה כבר שני עשורים, ואני עדיין אוהבת אותו מאוד. כשהייתי צעירה, פסיכולוגית טרייה, לא חשבתי כלל שאגיע לעבוד עם משפחות. היסודות המשפחתיים שלי עצמי לא היו מוצקים בילדותי, והייתי נערה שהיום אני יודעת כי הרגישה זרה ומוזרה. הזמן חלף ונולדו לי ילדים משלי, תחילה עם גבר אחד ואז עם אחר, אדם שהפך להיות שותפי לחיים, איש צנוע שאוהב לעבוד על סירות עץ ישנות ומפחד מאוד מגבהים.
 
לאורך השנים עלו משפחות רבות בגרם המדרגות החורק הזה במרכז אוסלו. לאט ובהתמדה גם הן הפכו לחלק מחיי. עבדתי עם משפחות, העברתי קורסים ונשאתי הרצאות — ובמקביל בניתי את המשפחה האישית שלי כמיטב יכולתי.
 
 
אחת התפיסות המוטעות השכיחות ביותר של הורים היא האמונה שהורות היא מה שעושים כשהילדים מתנהגים לא יפה. שהצורה שבה מדברים עם הילד או הילדה אחרי שעשו משהו לא בסדר היא ליבת ההורות. אבל הורות היא מה שקורה מדי יום ביומו במשפחה, בבית הספר ובגן הילדים. היא סכום כל המשובים שניתנים וכל הקודים הקטנטנים שילדים לומדים כשהחיים מתנהלים יפה. הורות היא הסכום של כל אלה.
 
וגם בימים הזניחים, חסרי האירועים המיוחדים, מתרחש קסם ההורות, בכל היבט של חיי היומיום. הורות היא השיחה סביב שולחן האוכל ביום שלישי בערב, המבט בין שני ההורים, הצורה שבה אתם מוזגים מיץ בבוקר או מקדמים את פניהם של זרים בחנות. היא האווירה בין קירות הבית, צורת המשחק, מי אתם כשאתם נחים בחצר האחורית, מחליפים חיתולים, עוזרים בשיעורי הבית או סתם מפטפטים. אלו הרגעים שבהם אתם חולקים ידע עם הילדים — במידה רבה יותר משאתם חושבים. הורות מתרחשת כל הזמן: היא החיים, איך שהם נראים בכל רגע ורגע.
 
 
אנחנו חסרי ביטחון
 
כל הילדים מגיעים לעולם עירומים וחסרי אונים ופגיעותם מכמירת לב. החל בפעם הראשונה שאנחנו שואפים אוויר לריאותינו ופוגשים את הקור והאור בביתנו החדש, מערכת העצבים האנושית מתחילה להתגונן. הפחד הופך להיות בן לוויה קבוע, זוהי מעין ברירת מחדל של בני האדם. אנחנו בוכים כי זאת דרך התקשורת היחידה העומדת לרשותנו, וכיוון שאנחנו תלויים לחלוטין במגע שהיא יוצרת.
 
כאלה הם החיים: הפחד בא בקלות, הביטחון דורש זמן.
 
ומשום כך, משימתם של המבוגרים היא להכניס את הביטחון לחיינו. הם אלה שבונים בנו את הביטחון העצמי ומעצבים את מערכות היחסים, מוודאים שמטפלים בנו, מרימים אותנו לחיקם, מלמדים אותנו להתמודד עם רגשות, משלימים עם מעשינו ואוהבים אותנו כפי שאנחנו. הם תמיד שם.
 
זאת עבודה הדורשת זמן, אבל ככל שנוסיף לגלות שהעולם הוא מקום בטוח, כך יהיה מצבנו טוב יותר.
 
 
 
לא חסרות שיטות כשמדובר בהורות, ולא חסרים אנשים הטוענים שיש להם תשובות קלות לכל הבעיות שבהן אתם נתקלים כהורים. אבל אני יכולה לומר לכם בלי כל היסוס שלא קיימים פתרונות מהירים. לא משנה מה אנשים אומרים, אתם בנקודת הזינוק של מרתון. הדרך תהיה ארוכה וקשה — אבל אני מבטיחה לכם שהיא יכולה להיות הריצה המלהיבה והנפלאה ביותר שתחוו אי־פעם.
 
יום אחד, שמגיע די מהר, הילדים עוזבים את הבית, ואנחנו מקווים שיסתדרו היטב בכוחות עצמם. אבל עד אז צריך ליהנות עד כמה שאפשר ולהתענג על השנים האלה יחד. הראו לילדים שאתם מעריכים אותם, ולמדו אותם — באמצעות החיים שאתם מנהלים בחברתם — שהעולם הוא מקום שממש לא רע לחיות בו.
 
 
 
מהי משפחה?
משפחות קיימות בכל הצורות והגדלים, ואני חושבת שהיתה לי הזכות לפגוש את כל הסוגים כמעט. לפעמים הן אמא, אבא וילד או ילדה. פעמים אחרות הן מבנה רחב שצורתו נוצרה בגירושים, עם בני ובנות זוג חדשים. יכולים להיות שני אבות, שתי אמהות, הורה אחד או סבא וסבתא שהפכו להיות אפוטרופוסים. אולי מדובר בילד אומנה שמשפחה מצרפת אליה, ילד שלידתו היתה מתוכננת או כזה שהחסידה הביאה בהפתעה. לא משנה אם המשפחה שלכם מונה שניים או שמונה־עשר: מה שחשוב הוא שעכשיו אתם יחד, ועליכם לסמוך זה על זה, לעזור זה לזה ולתמוך זה בזה.
 
אם מתחילים לחפש מה חסר במשפחה, פעמים רבות מפסיקים לראות מה יש בה. השאלה אם המשפחה גדולה או קטנה לא משמעותית במיוחד לילד או לילדה, כל עוד יש להם מבוגר שתרומתו מועילה. לא משנה אם מדובר באישה או בגבר. משפחות צריכות רק הורה טוב אחד — שניים הם מותרות. אם את או אתה לבד, האחריות על כתפיכם גדולה יותר, אבל שום דבר לא אומר שלא תצליחו. עם זאת חשוב לכולם, ולא משנה איך נראית היחידה המשפחתית הבסיסית, להיעזר במשפחה המורחבת, לשלב חברים וקרובי משפחה אחרים ולאפשר להם להיות חלק מחיי היומיום. ילדים צריכים אינטראקציה עם מגוון אנשים כדי לגלות שיש שיטות שונות של התמודדות עם האתגרים שמעמידים החיים.
 
אני בטוחה לחלוטין שלא משנה איך המשפחה נראית. מה שחשוב הוא כמה אתם מצטיינים בבנייתה, ובטיפול בלהקה הקטנה או הגדולה שלכם.
 
 
 
הגנה רבה מדי?
כשהמיילדת הניחה בחיקי את בני הבכור, הביט בי חמודון קטן ורועד — זר ומוכר בעת ובעונה אחת. אני עדיין זוכרת את ההרגשה המשונה שמילאה אותי בשעות הראשונות ההן בבית החולים כשחיבקתי אותו, ואיך כל מה שהיה קיים עד אז הצטמצם לרגע המסוים הזה בזמן. בזמן ששכבתי והבטתי בו, אני זוכרת שלחשתי: "אגן עליך מכל רע. תמיד." אולי עכשיו זאת נשמעת קלישאה, אבל ברגע ההוא ובמקום ההוא שום דבר לא היה הולם יותר.
 
במהלך הזמן למדתי להבין שמה שאמרתי אז לא נכון. לא זו בלבד שאי־אפשר להגן מכל רע, זאת גם לא צריכה להיות המטרה. ככל שחולף הזמן ילדים צריכים להתמודד עם מכשולים: הם יחוו כישלון בבית הספר, מריבות בקבוצת הכדורגל, יתאהבו ויחוו שברון לב — כל הדברים האלה הם חלק מהחיים.
 
ברגע שילד נולד לעולם ונכנס לחיינו, הבטיחות מתייצבת בראש סדר העדיפויות של כל הורה, עד לכדי אובססיה. אבות ואמהות שפויים לחלוטין מתחילים לראות סכנות בכל לבנת לגו, בכל מבוגר שמביט בילד בצורה לא רצויה, בעצים גבוהים ובחיידקים רעים. העולם מתמלא לפתע סכנות ומכשולים.
 
זה טבעי לחלוטין, כמובן. ביטחונם של ילדיכם צריך להיות ראש וראשון לכול. הבעיה היחידה היא שבתקופתנו יש לנו דרכים רבות כל כך להגנה על הילדים, עד שלעתים אנחנו עושים לילדינו שירות דוב.
 
אסור לנו להגזים בהגנה משתי סיבות:
 
ראשית, ילדים זקוקים לאתגרים. התפתחותם תלויה לחלוטין בכך שיהיו מסוגלים לפרוש כנפיים, להרחיב את מעגלי החיים, להשיג יעדים ולחוות הצלחה, לגלות שהם טובים מספיק. והם אכן מסוגלים להתמודד, גם אם אנחנו חוששים שאולי לא יוכלו. זכרו, בכל פעם שאתם עושים בשביל ילדיכם משהו שהיו יכולים לעשות בעצמם, אתם פוגעים בהם. הסיבה השנייה לכך שלא כדאי להיות מגוננים מדי היא שבסופו של דבר יותר מדי סובב סביב הילד. זו חוויה מייגעת לילד להיות מרכז העניינים במשפחה. חיי המשפחה הם שאלה של איזון, והם נוגעים לכל בני המשפחה: אי־אפשר לכוון את הזרקור אל הילד במשך כל הזמן.
 
 
 
ילד הוא רק עצמו
דבר נוסף שהייתי רוצה להזכיר לכם לפני שנמשיך הוא שאתם לא מחליטים איזה מין ילד או ילדה יש לכם. כל ההורים שונים אלה מאלה: יש כאלה שחשוב להם שהילדים יהיו מנומסים ואהובים על כולם, ואילו אחרים מתעקשים שעליהם לחוות את כל היצירות הקולינריות בעולם או להיות אלופים בספורט או במוזיקה. יש הרוצים פעוטות עצמאיים, נועזים וחברותיים במפגשם עם העולם, ואחרים מעריכים אופי נחבא אל הכלים. כל זה בסדר גמור: אנחנו צריכים את כל סוגי הילדים ואת כל סוגי האנשים. אבל חייבים לזכור גם שהילדים הם הם־עצמם. כל ילד וכל ילדה הם מי שהם.
 
אולי אתם הורים שמרגישים שהילד צריך להיות מסוגל לאכול כל דבר, אבל אפילו לכם יכול להיוולד ילד בררן במיוחד. האמת המרה היא שזה לא תלוי בכם. אולי הייתם רוצים ילדה מקסימה והרפתקנית, אבל הילדה שלכם ביישנית ומופנמת. אוהבי אמנות יכולים לזכות בילדים ששונאים מוזיאונים, ואוהדי כדורגל יכולים לזכות בילדים שלא אכפת להם מבעיטות. לא הכול תלוי בתוכניות שעשיתם. הילדים שלכם אינם אתם, ותצטרכו להשלים עם העובדה הזאת. מה הם אוהבים? מה מצחיק אותם? הראו לילדים שאתם מכירים אותם — דברו איתם על משהו שהם מתלהבים ממנו. ראו את הילד או הילדה, לא את התפיסה שלכם על מה שאתם רוצים שיהיו.
 
בכל מקרה, ולא משנה איזה ילד או ילדה יש לכם, אני יכולה להבטיח לכם שעשרים השנים הראשונות יהיו מלאות רגעי גילוי. אני מעולם לא הקדשתי אפילו שנייה למחשבה על ספורט, ויש לי בן שלמד לומר "הוקי קרח" כמעט לפני שידע ללכת. זאת היתה תזכורת ראשונה מני רבות לכך שהוא אדם בזכות עצמו, בעל תחומי עניין והנאות משלו. כך הדבר עד היום.
 
ילד הוא רק הוא עצמו, ככה זה.
 
ויחד אתם משפחה, ולא משנה כמה אתם.
 
 
 
 
טובים מספיק
 
 
ברור מאליו שמדי פעם תרגישו שאתם הורים לא מספיק טובים. אם עדיין לא חוויתם את זה, ודאי תרגישו כך בקרוב. העתיד מלא מצבים גדולים וקטנים שייתנו לכם סטירת לחי, ואתם תתקשו להתמודד. כשהילד שלכם מתחיל לצרוח פתאום בחנות ואין לכם מושג איך לעצור בעדו, זה הלם, אין ספק. זאת גם ההרגשה כשהאוצרית שלכם מורחת אוכל על המפה הטובה ביותר של החמות ומבטי הביקורת ננעצים בכם כמו חצים. יהיו ימים כאלה, ואני בטוחה שתרגישו די קטנים.
 
אבל זכרו שבדיוק ברגעים כאלה, כשאתם מרגישים קטנים ביותר, עלולים להתעורר מצבים מסוכנים ביניכם לבין ילדיכם. כשאתם מרגישים שהכוח לא בידיכם, קל לצאת מהכלים, לזרוק מילים פוגעות ולמתוח ביקורת קשה מדי על הילד. התקריות המשפחתיות המכוערות ביותר מתרחשות כשמבוגרים מרגישים קטנים. משום כך הייתי רוצה שאתם, כהורים, תהיו מודעים לדבר אחד: במציאות הכוח תמיד בידיכם. ואתם אף פעם לא קטנים, גם אם אתם מרגישים כך. ילדיכם נושאים אליכם עיניים ותמיד יבחנו את תגובותיכם וילמדו מהן. ומה שהם ילמדו תלוי במה שתעשו.
 
אם תוכלו איכשהו ללמוד להתמודד עם ההרגשה שאתם קטנים בלי לנצל לרעה את סמכותכם, בלי להתפרץ, בלי לומר דברים פוגעים לילדים, הרי שכבר זכיתם בניצחון אדיר. יש אנשים שהדבר קל עבורם, אבל לאחרים הוא קשה ביותר. כל אחד מאיתנו חייב לעבוד על כך מנתוני הפתיחה האישיים שלו. להיות "טובים מספיק" פירושו להיות מסוגלים להתמודד עם מצבים שבהם אתם מרגישים קטנים — בלי לקלקל את מערכת היחסים שלכם עם ילדיכם.
 
כל מה שתצליחו לעשות מעבר לכך הוא נפלא, אבל הדבר החשוב ביותר הוא שפשוט תהיו טובים מספיק.

יום שבת, 12 באוקטובר 2019

לדבר על מין עם ילדינו / אל ורנקיו



לדבר על מין עם ילדים, בכל גיל, הוא לא משהו שקל לרוב המבוגרים לעשות. בדורות הקודמים חינוך מיני לא היה חלק מהשיח הביתי או מתכניות הלימודים בבתי הספר, אך גם בעידן הנוכחי בו בתי הספר מקדישים לנושא שעות לימוד (ספורות) החינוך למיניות לוקה בחסר.

מכר ותיק שלי שעסק בתקופת לימודי הרפואה שלו בהדרכת צוותי חינוך למיניות נכונה, סיפר לנו במפגש חברתי כי הוא מתקשה להאמין כי הצוותים החינוכיים יכולים להעניק לילדי בתי הספר חינוך מיני אפקטיבי כאשר הם מתקשים לשבת מולו בקבוצות במהלך הדרכות בלי שיצחקקו או יענו תשובות מתחכמות אל מול כלי ההדרכה שהוא מציע להם לעבודה בבתי הספר. אם הייתה לנו היכרות אז עם הספר הנוכחי, אין לי ספק שהוא היה ממליץ לצוותים החינוכיים שהדריך לעשות בספר שימוש באופן מותאים לגיל ולקהל היעד וכך להרוויח עיסוק מותאם ונכון בנושא.


לרוב ההורים אין באמת מושג איך נדון נושא המיניות במערכת החינוך, קרוב לוודאי שגם למורים ולמחנכים שלהם אין, משום שעל הנושא מופקדת בדרך כלל מדריכה חיצונית המגיעה לבית הספר ודנה בנושא בשיעורים ספורים האמורים לכסות את נושא אמצעי המניעה וההגיינה. אבל מיניות היא נושא רחב הרבה יותר מקיום יחסי מין וספרו הנפלא ורחב היריעה של אל ורנקיו שוטח בפני הורים, מורים, יועצים חינוכים ואנשי מערכת החינוך תכנית לימודים מקיפה ומעמיקה המציעה דרך התמודדות עדכנית עם נושא המיניות בקרב ילדים ובני נוער:

מיניות בריאה - חלק בלתי נפרד משלבי החיים שלנו כבני אדם
פילוסופיה משפחתית בענייני מין - שפה
אהבה ויחסים - הכרת האני האמתי שלנו
מגדר ומיניות - לא נטייה מינית
נטייה מינית
אני וגופי - להכיר ולאהוב את גופינו
טכנולוגיה


מחבר הספר, אל ורנקיו, הוא מחנך ומדריך למיניות אשר למד על בשרו את התועלות שיש בחינוך מיני קשוב ומעמיק לתלמידים בבתי הספר, חינוך מיני אשר עוסק במושג מיניות באופן מקיף ומעניק מקום לדעותיהם ושאלותיהם של הילדים בכל היבט אפשרי, כך שהם יוכלו להפנים ולעשות שימוש במידע הרלוונטי להם בכל שלבי חייהם.

אל ורנקיו שב ומציין לאורך הספר כולו כי חינוך למיניות אינו יכול להיעשות על ידי גורם חיצוני בבית או בבית הספר, משום שהנושא נלמד תוך כדי התבוננות והקשבה למי שמוכן להציע מידע וכאשר ההורים והגורמים החינוכיים אינם עושים זאת הילדים ימצאו גורמים אחרים שיתווכו להם את הנושא, בני גילם או מבוגרים יותר, לרוב דרך האנינטרט אשר המידע המופיע בו ללא תיווך וסינון גורם יותר נזק מתויעלת כמעט בכל נושא אפשרי, ובעיקר בכל מה שקשור למיניות.

הספר מציע תכנית חינוכית מסודרת להורים ולצוותים חינוכיים לעסוק בנושא מין ומיניות עם ילדים בבתי הספר, בייחוד לאור הנתונים העדכניים המדברים על כך שגיל העיסוק בנושא ותחילת המגע המיני הולך ויורד עם ירידת גיל ההתפתחות המינית וחדירת האינטרנט לחיינו.


הספר המורכב מ-8 פרקים מפרק לגורמים את נושא המין והמיניות באופן המאפשר לכל מי שחפץ בכך לדבר על הנושא עם ילדים צעירים באופן המותאם לו, לגיליאי הילדים ולמסרים אותם הוא רוצה להעביר. מחבר הספר מקפיד לשתף את הקוראים עם חוויותיו כמחנך העוסק גם בחינוך למיניות, ומקפיד לשלב בכל פרק את תגובותיהם ושאלותיהם של ילדים בנושאים השונים הנדונים בו, שאלות המשקפות את עולמם של ילדים ובני נוער כיום.


כולי תקווה כי מערכת החינוך הישראלית תצליח אף היא לבנות תכנית לימודים מקיפה ועדכנית שתעניק לצוותים החינוכיים העובדים עם התלמידים באופן שוטף כלים נוחים ויעילים לדיון ולימוד נושא המין והמיניות בעידן הנוכחי, כבר מגילאי בית הספר היסודי.


המלצה חמה וחשובה לאנשי חינוך ולהורים החפצים להיות עם היד על הדוף בכל מה שקשור להתפתחות ולהתנסות המינית של ילדיהם בכל גיל.


לדבר על מין עם ילדינו     מאת: אל ורנקיו     מאנגלית: דקלה פרידמן     הוצאת שוקן     2019     236 עמ' - כולל תודות והערות