הספר הזה לא מחדש דבר, בטח אחרי שלקראת הפרסום שלו המידע המועט שלא פורסם בציבור עד כה שותף איתו מפי הכותבים. ועדיין, למרות ההיכרות המוקדמת אם המאורעות המתוארים בספר, המגלגלים יום אחר יום, את תהליך חטיפתם ושחרורם של 251 אנשים שנחטפו מישראל ביום בו ארע לה האסון הגדול ביותר בתולדותיה, 7 באוקטובר, לא מצליח להשאיר את הקורא אדיש. הספר שואב אותך פנימה, כשהוא מציג בפניך לוח זמנים מדויק, מזעזע לעיתים לחלק מן הקוראים, בו מתוארים השיקולים והאנשים שהם הסיבה לכך שאחרי 843 יום הובא לישראל אחרון החטופים, החלל רן גואילי.
שלומי אלדר ורותי יובל הם אנשי תקשורת שהרקורד המקצועי שלהם עד כה נותר ללא רבב, הרקורד הזה הוא מה שאפשר להם לאסוף לאורך זמן רב מידע אודות הליך השחרור של החטופים, השיקולים, המעורבים והפיתולים בדרך לשחרור של כולם. הספר פורש את הרגעים שהגיעו לכל מי שגילה עניין בתהליך המתמשך של הבאתם למדינת ישראל, חיים וחללים כאחד, של 251 איש, אישה ילד וילדה שנחטפו מן המדינה כאזרחים וחיילים, חיים ומתים, כשהם מאמינים, כמו רובנו, שמדינת ישראל תעשה הכול כדי שישובו לאדמתה.
שלומי אלדר ורותי יובל הם אנשי תקשורת שהרקורד המקצועי שלהם עד כה נותר ללא רבב, הרקורד הזה הוא מה שאפשר להם לאסוף לאורך זמן רב מידע אודות הליך השחרור של החטופים, השיקולים, המעורבים והפיתולים בדרך לשחרור של כולם. הספר פורש את הרגעים שהגיעו לכל מי שגילה עניין בתהליך המתמשך של הבאתם למדינת ישראל, חיים וחללים כאחד, של 251 איש, אישה ילד וילדה שנחטפו מן המדינה כאזרחים וחיילים, חיים ומתים, כשהם מאמינים, כמו רובנו, שמדינת ישראל תעשה הכול כדי שישובו לאדמתה.
באופן אישי, הקריאה בספר עבורי הייתה מטלטלת. לעיתים נדמה כי לא כל השיקולים שנשקלו לאורך תהליך המשא ומתן שיביא להשבתם הביתה של החטופים היה מנותק משיקולים אישיים של הנוגעים בדבר. הספר מציג את נקודת המבט הישראלית, אך לא רק היא. מחברי הספר טוו רשת קשרים שאפשרה להם להתעדכן גם בנקודת המבט של כל המדינות שהיו מעורבות בתהליךו וארצות הברית בראשן.
לאט-לאט נחשפים בהדרגה האנשים שלקחו חלק במשא ומתן ארוך מפותל ומורכב מאוד, אנשי ביטחון ופוליטיקה ישראלים, אנשי ביטחון ופוליטיקה מצריים וקטרים, נציגי הממשל האמריקאי והנשיאים ביידן וטראמפ בראשם, ומי שמולם היה צריך להתנהל המשא ומתן, אנשי החמאס, אלו שיושבים בעזה ואלו שישבו בקטר ובטורקיה.
מדובר על ספר עב כרס, 512 עמודים אורכו. ולמרות שהכותבים שלו הם עיתונאים מוכשרים שיודעים לעבד מידע עובדתי לסיפור שהקורא יכול לעקוב אחריו, אולי ריבוי העובדות, הזמנים והנושא הרגיש, הפכו עבורי אישית את הקריאה בספר למשהו שהקדשתי לו, שלא כמנהגי, מספר שבתות עד שהצלחתי להביא עצמי לסיימו.
לעניות דעתי, חשוב שכל אזרח ישראל יקרא את הספר, כדי להבין את אחרוי הקלעים של מדינת ישראל וכדי לבחון מחדש את עמדתו בנוגע לאמונות שיש לו אודות האופן בו פעלה, פועלת ותפעל מדינת ישראל עבור אזרחיה. בין אם אתם שלמים עם האופן בו נוהל המשא ומתן שהוביל לשחרור כל החטופים ובין אם יש לכם השגות לגביו, הספר הנוכח יעשה לכם סדר בעובדות ויפרוש לכם במקום אחד, באופן רציף, את נושא חטופי 7 באוקטובר.
מדובר על ספר עב כרס, 512 עמודים אורכו. ולמרות שהכותבים שלו הם עיתונאים מוכשרים שיודעים לעבד מידע עובדתי לסיפור שהקורא יכול לעקוב אחריו, אולי ריבוי העובדות, הזמנים והנושא הרגיש, הפכו עבורי אישית את הקריאה בספר למשהו שהקדשתי לו, שלא כמנהגי, מספר שבתות עד שהצלחתי להביא עצמי לסיימו.
לעניות דעתי, חשוב שכל אזרח ישראל יקרא את הספר, כדי להבין את אחרוי הקלעים של מדינת ישראל וכדי לבחון מחדש את עמדתו בנוגע לאמונות שיש לו אודות האופן בו פעלה, פועלת ותפעל מדינת ישראל עבור אזרחיה. בין אם אתם שלמים עם האופן בו נוהל המשא ומתן שהוביל לשחרור כל החטופים ובין אם יש לכם השגות לגביו, הספר הנוכח יעשה לכם סדר בעובדות ויפרוש לכם במקום אחד, באופן רציף, את נושא חטופי 7 באוקטובר.
כל אזרח ישראלי שהנושא חשוב לו צריך לקרוא את הספר הנוכחי.
חטופים מאת: שלומי אלדר ורותי יובל הוצאת כנרת זמורה ביתן 2026 512 עמ'
וכך נפתח הספר:
הקדמה
בדיוק 29 שנים חלפו בין פיגוע המיקוח הראשון של חמאס לבין 7 באוקטובר. בערב סתווי של אוקטובר 94 התייצב ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, ונשא את דבריו לאומה: "אני, כראש הממשלה ושר הביטחון, נושא באחריות להחלטה על הפעולה הערב נגד המחבלים שחטפו את סמל נחשון וקסמן ז"ל לצורך פיגוע מיקוח". במשך 29 השנים שחלפו מאז, המשיכו הממשלות השונות — כל אחת על פי סגנונה, כל אחת על פי תפיסותיה — לחפש את המודל הנכון לטיפול בפיגועי חטיפה, מתמרנות בין חובתה של המדינה להגן על אזרחיה לבין אי־כניעה לטרור ושמירה על יכולות ההרתעה שלה.
איש לא יכול היה לחזות תרחיש, שבו — כתוצאה ממחדלים פוליטיים וביטחוניים — יחטוף חמאס ביום אחד 251 חיילים ואזרחים, ובהם קשישים ותינוקות, נשים וטף. איש גם לא יכול היה לצפות שחייהם וגורלם של חטופי 7 באוקטובר ייקלעו בדיוק אל קו השבר שחצה את האומה: מצד אחד, אתוס "הברית הישראלית", המעמידה במרכז את חוזה ההגנה המוסרי המחייב בין המדינה לאזרחיה; מנגד, אתוס "נצח ישראל", השם את ערך מלחמת־המצווה מעל חייו וחירותו של הפרט.
אם גם בימים כתיקונם, כוחו של משא ומתן רגיש הוא בחשאיותו — ענני האבק שהעלתה התנגשות הלוחות הטקטוניים בישראל, סייעו לממשלה שנאבקה על שרידותה, למסך עוד יותר את מה שהתרחש מאחורי הקלעים. משהחל משחק ההאשמות בדבר האחריות להתמשכות המגעים להשבת החטופים, הצטרפו לספינים הישראליים גם ספינים פלסטיניים, תרגילים אמריקאיים וגלי הדלפות של המתווכות הערביות. בתוך משחק הלוחמה הפסיכולוגי הזה, התקשתה גם התקשורת לא פעם לאחוז בזנבה של האמת. כשעל הכף עמד גורלם של 255 חטופים ובני משפחותיהם, זה היה לפרקים משחק באש.
רק החזרת כל החטופים, החיים והחללים, אפשרה את הרמת המסך המלאה מעל תהליך המשא ומתן האמיתי וחיבור הנקודות לתמונה השלמה — מה בדיוק קרה שם? למה נאלצו עשרות ילדים ונשים להתענות עשרות, חלקם מאות, ימים בשבי? האם אפשר היה למנוע את מותם בשבי של לפחות 43 חטופים, ביניהם קשישים ותינוקות? מה באמת הביא לכך שאחרוני החטופים החיים חזרו רק אחרי 738 ימים בשבי? מה השיגה ישראל ומה איבדה ב־843 הימים שחלפו עד שהוחזר החטוף החלל האחרון? ואחרי כל זה, איזה אתוס ישראלי חדש יקום ויצמח פה מתוך השברים?
התחקיר לספר התבסס על מאות עדויות של כל הצדדים, בהסתכלות של 360 מעלות: מהצד הישראלי רואיינו בכירים בדרג המדיני והביטחוני; חברי צוותי המשא ומתן הבכיר, הקדמי והטכני; חברי מטה המאבק, משפחות החטופים, והחטופים עצמם, שחלקם התראיינו לתקשורת מייד אחרי שובם לארץ, כדי ליידע בהקדם את העולם על מעשי החמאס. ונחשפו גם כמה גיבורים אלמונים, שפועלם ותרומתם למאבק על החזרת החטופים נחשפים כאן לראשונה.
מצד המתווכים רואיינו נציגי ארה"ב, בתקופת שני הממשלים — ביידן וטראמפ — ונציגים קטאריים ומצריים; מהצד הפלסטיני דיברו אנשי הרשות הפלסטינית, שהיו חלק מהאירועים, וגם בכירים בדרג המדיני של חמאס, שהעדויות המפורטות שלהם סיפקו גילויים חדשים והשלימו את התמונה.
אנחנו מבקשים להודות לעשרות המרואיינים — חלקם דיברו בשמם וחלקם העדיפו להישאר אנונימיים — שבמהלך מאות שעות שיחה סייעו לנו לחשוף את המנגנון, שהניע את המהלכים מאחורי הפרשה האכזרית והכואבת בדברי ימי המדינה. תודה מיוחדת לעורך הספר, דורון גלעזר, שבתבונה וביד אומן סייע לטוות את החוטים הנפתלים הללו ולרקום מהם את התמונה המלאה. תודה למאיה להט־קרמן ולשאר החברים בהוצאת "כנרת־זמורה־דביר", שמתחילת הדרך היו שותפים לאמונה בחשיבות המשימה. ומעל הכול, תודה גדולה לחטופים ובני משפחותיהם — שמאבקם, אנושיותם, הסולידריות שגילו ואומץ ליבם היוו עבורנו מקור של השראה.
מבוא:
האזהרה
בסתיו 2022 פרש ירון בלום, מתאם השבויים והנעדרים במשרד ראש הממשלה. במהלך חמש שנותיו בתפקיד הייתה משימתו המרכזית, היחידה כמעט — ניהול המגעים להשבת ארבעה בני ערובה שנמצאו בשבי החמאס: שני הלוחמים, סגן הדר גולדין וסמ"ר אורון שאול, שנהרגו במבצע "צוק איתן" וגופותיהם הוחזקו בעזה, ושני האזרחים, אברה מנגיסטו והישאם א־סייד, שחצו את גדר המערכת לעזה, וחמאס סירב להחזירם.
עם פרישתו הודיע בלום "מיציתי", ופירט: "צריך לדעת מתי לעצור". בשיחות שלא לפרסום סיפר כי בהיעדר שינוי "בעמדת החמאס או במדיניות הדרג המדיני אצלנו", אזלו הכלים שברשותו, והמשא ומתן הגיע למבוי סתום. מעטים הכירו את הסיפור האמיתי שעמד מאחורי מהלך האירועים. איש לא יכול היה לצפות שהמשא ומתן העקר היה רק אות לבאות, חזרה כללית לדרך שבה תתנהל מדינת ישראל בקרוב מול 251 חטופים נוספים.
לא מלחמה לא שלום
עזה 2017. בעשור שעבר מאז גירש חמאס את הרשות הפלסטינית והשתלט בכוח על רצועת עזה, הפכה הרצועה מישות חצי־מדינתית ל"מדינת טרור" דתית, הרואה בישראל ישות לא חוקית שיש לנהל נגדה מלחמת חורמה. בתגובה הטילה עליה ישראל סגר הדוק שהפך אותה לכלא הפתוח הגדול ביותר בעולם. ללא גישה למקורות אנרגיה, תעסוקה, חומרי גלם, ומזון — חיו 1.8 מיליון תושביה בתנאי מצוקה, רעב ועוני על שטח של 365 קילומטר רבוע בלבד, כשרובם תלויים בסיוע הומניטרי בין־לאומי לצורך הישרדותם.
חמאס מצידו הגיב בשיגור מטחי טילים לעבר יישובי העוטף וערי הדרום, ירי נ"ט, פיגועי חדירה והפעלת מטענים על הגדר. מול הניסיון לערער את תחושת הביטחון של ישראל, לשבש את שגרת חייה ולגבות ממנה מחיר כלכלי ותודעתי, יצא צה"ל מדי כמה שנים למבצע צבאי נרחב בעזה, שמטרתו פגיעה בתשתיות חמאס וחידוש ההרתעה.
ישראל 2017. "מאז עלתה לשלטון ממשלת נתניהו, היו לדרג המדיני שני עקרונות מנחים בנוגע לעזה", מנתח אחד מבכירי המטכ״ל, שליווה שנים רבות את הגזרה הדרומית. "את העיקרון הראשון הייתי מגדיר 'רק לא אוסלו'. אוסלו זה פסול, הרשות הפלסטינית זה אוסלו, ולכן הבעיה הכי גדולה של ישראל זה הרשות. מה הסכנה הכי גדולה ברשות הפלסטינית? שאפשר לדבר איתה. ואם אפשר לדבר, אפשר גם להגיע איתה, לא עלינו, להסכם מדיני, או חמור מזה: להסדר שבבוא היום יהיה בסיס לאיזה ישות מדינתית פלסטינית״.
מי שתיאר את המדיניות הזו באופן תמציתי וגלוי היה שר האוצר, בצלאל סמוטריץ', שהבהיר בריאיון לערוץ הכנסת ב־2015: "הרשות הפלסטינית היא נטל וחמאס הוא נכס. למה? כי הוא ארגון טרור, אף אחד לא מכיר בו, אף אחד לא ייתן לו מעמד בבית הדין הפלילי הבין־לאומי, אף אחד לא ייתן לו להוביל החלטה במועצת הביטחון. אני לא חושב שאני צריך לחשוש מזה".1
פעם אחר פעם חמקה ישראל מלהגיע להסדרים מדיניים בסיום סבבי הלחימה מול עזה. זמן קצר למשל אחרי מבצע "צוק איתן" אבחנו המצרים התערערות ניכרת במעמדו של חמאס, ובחנו עם ישראל את האפשרות להחזיר לעזה את הרשות הפלסטינית, שתחלוק עם חמאס את השלטון. לדברי נ', אחד המעורבים במהלך, היוזמה כבר כמעט יצאה לדרך, אבל ברגע האחרון התחרט נתניהו, ושלח את נציגו לאיים על אבו מאזן שלא ייתן לכך יד.
"מתוך העיקרון הזה של העדפת שלטון החמאס על פני שיתוף הרשות המתונה בשלטון, נבע העיקרון השני שהנחה את הדרג המדיני", ממשיך הקצין הבכיר. "העיקרון הוא לא לנקוט פעולות עמוקות מדי, שיסכנו את שלטון חמאס. מסתפקים במה שנקרא 'ניהול הסכסוך'. כן, גם בתחום הצבאי".
"זה היה כבר בנוהל", מספר קצין אחר, "הם יורים רקטות, אנחנו מגיבים, יש סבב לחימה, תושבי העוטף מותשים, וזה עולה המון כסף. הצבא רצה כמה וכמה פעמים לצאת לפעילות צבאית רחבה ויסודית בעזה, אבל דווקא הממשלה של מי שהבטיח לפני בחירתו להיות ׳חזק מול חמאס', התעקשה לא להסלים. 'תרגיעו', היו אומרים לנו, 'תנו להתמקד בצפון ובאיראן'".
מספר אלוף במיל': "ראש הממשלה היה מודע לחלוטין לכל התרחישים האפשריים והסיכונים הצפויים בגזרת עזה. מי שהיה סגן ראש השב"כ, נדב ארגמן, הראה לו תוכנית מפורטת, שהחל לרקום המנהיג העולה בעזה, יחיא סינואר: פלישה ליישובי עוטף עזה ולבסיסים הסמוכים לגבול דרך מנהרות. ההמלצה של שב"כ הייתה ברורה: להקדים מהלומה. ארגמן הזהיר: 'הגופות שתספור עכשיו יהיו כאין וכאפס מול מספר הגופות שתספור אם נמשיך לחכות'".
מול ראש ממשלה דומיננטי ובתוך המתיחות המובנית ששררה בין הדרג המדיני לביטחוני, התפתח במערכת הביטחון מה שנקרא בשפה הארגונית: "סינדרום החמנייה", תופעה בוטנית שבה עוקבים פרחי החמנייה הגדלים אחרי תנועת השמש במהלך היום. רבים במערכות הביטחון הבכירות התאימו את כיוון ההערכות המקצועיות שלהם למה שנתניהו שידר להם שהוא רוצה.
נתניהו רוצה בידוד וניהול הסכסוך ("הכלה") עם מינימום עימותים וקורבנות? הם יביאו לו את פתרונות הקסם, יעלה כמה שיעלה. הפתרון הראשון, הקמת המכשול בגבול עזה — פרויקט הנדסי וטכנולוגי עצום וייחודי בעולם, שנבנה בעלות של כ־3.5 מיליארד שקלים. המכשול נועד לתת פתרון לשני איומי המפתח של חמאס באותם ימים: חדירה קרקעית המונית והאיום התת־קרקעי.
המענה השני, מנגנון "הכסף הקטארי" — במקום פתרון שורש, מדיני וצבאי, לעזה, יזמה ישראל בסוף 2018 הסדר, שבמסגרתו העבירה קטאר מדי חודש עשרות מיליוני דולרים במזומן ישירות לרצועת עזה באישור, בתיאום ובליווי ביטחוני ישראלי מלא. הרציונל: מניעת פיצוץ הומניטרי בעזה שיגרור את ישראל למלחמה. ראש הממשלה לא התרגש גם כשמערכת הביטחון הזהירה שרוב הכספים האלה מופנים להתחמשות חמאס ולבניית מנהרות.
אלוף לשעבר במטכ"ל: "שמעתי יותר מפעם את הרמטכ"ל, הרצי הלוי, מקטרג על מדיניות ההכלה. הוא היה מתאר את זה בדיונים בצורה ציורית: 'זה כמו שיש לך בבית מסמר שבולט מהקיר ובמקום לעקור אותו, אתה אוסף את כל בני המשפחה כולל את הילדים, ואתה אומר להם: "בכל פעם שאתם עוברים פה, תיזהרו מהמסמר". כשהסכמנו לחיות עם המסמר, לא הבנו שמה שיקרה בסוף זה שבמקום להוציא אותו מהקיר — נשתפד עליו'".
המתווך המפתיע
מאז שוחרר פעיל החמאס, יחיא סינואר, מהכלא הישראלי ב'עסקת שליט' ב־2011, הוא החל להלך בגדולות. אחרי שהשתלט על כל מוקדי הכוח ברצועה, ביקש לנסות לגבש אסטרטגיה שתחלץ את עזה מהבוץ.
"משלב מוקדם, כנראה עוד בכלא, החזיק סינואר בראשו שתי חלופות", אומר אחד מבכירי מערכת המודיעין באותה תקופה. "מצד אחד, התקבעה אצלו ההבנה שבכל הסבבים שהיו לחמאס מול ישראל, עזה הובסה, ולכן צריך לתת צ'אנס לניסיון להגיע להסדר עם ישראל, שיאפשר חיים נורמליים בעזה לפחות לתקופה הנראית לעין. מצד שני, הוא פיתח את היכולות הצבאיות של חמאס, והפך אותו לצבא טרור עוצמתי, שהתעמת שוב ושוב עם ישראל ורקם תוכניות למתקפה הגדולה, אם אופציית ההסדרה לא תתממש.
ב־2017 החליט סינואר לנקוט בצעד מפתיע. הוא יצר קשר עם יריבו המושבע, איש הפתח לשעבר ואיש העסקים בהווה, מוחמד דחלאן. השניים, סינואר ודחלאן, בני אותה שכבת גיל מח'אן יונס, הכירו זה את זה בשנות לימודיהם באוניברסיטה בעזה, וכבר אז היו הקשרים ביניהם מתוחים. המתיחות ביניהם גאתה כאשר דחלאן, ראש הביטחון המסכל ברשות הפלסטינית בימים ששלטה ברצועת עזה, ניהל מלחמת חורמה במנהיגי החמאס. כצפוי, לאחר מהפכת 2007, שבמהלכה הצליח חמאס להשתלט על מוסדות השלטון בעזה ולגרש את פעילי הפת"ח מהרצועה, הופיע שמו של דחלאן בראש רשימת המיועדים לחיסול של החמאס.
אבל בעיניים התכליתיות של סינואר, מודל 2017, פיוס עם יריבו הוותיק דחלאן עשוי היה לצוד עבורו שתי ציפורים באבן אחת: ראשית, הוא קיווה לנצל את יחסיו המצוינים של דחלאן עם המשטר המצרי העוין ל'האחים המוסלמים'. בהמשך, הוא האמין שיוכל להיעזר בקשרים שביסס דחלאן בימיו כראש הביטחון המסכל, גם עם שירותי הביטחון הישראליים. מבחינתו, במציאות שבה עזה כלואה בין מצרים לישראל, שתי מדינות הרואות בחמאס אויב, יוכל אולי דחלאן להוביל לפתרון שיחלץ את עזה ממצוקתה.
כדי להגיע לדחלאן נפגשו נציגיו של סינואר בקהיר עם יד ימינו, סמיר משהראווי ("אבו באסל"), שכבר הוכיח את עצמו בעבר כמתווך יעיל בין הרשות הפלסטינית לחמאס. משהראווי השתכנע, ובקיץ 2017, אחרי כמעט ארבעים שנה של נתק ועוינות, הגיע סינואר לפגישה עם דחלאן בביתו בקהיר. בפגישה, שבה נכח גם משהראווי, השתתפו: מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית וסגנו, מרוואן עיסא; מוסא אבו מרזוק, איש הלשכה המדינית של חמאס; ורווחי מושתווא, חברו ויד ימינו של סינואר.
סינואר תיאר בפני דחלאן את הסבל הקשה שעובר על עזה, וביקש להעביר דרכו מסרים לראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו, בדבר רצונו בהסדר מניח את הדעת. עיקרו: הקלות בסגר והנעת הכלכלה העזתית, בעיקר באמצעות יצירת מקומות עבודה נוספים.
"סיכון מחושב"
דחלאן הכניס לתמונה את המצרים, כדי שיסייעו לתווך בין סינואר לנתניהו. טפח מהמגעים הללו ייחשף, כעבור ארבע שנים, כשראש המל"ל באותה תקופה, מאיר בן שבת, יחשוף בריאיון ל"ידיעות אחרונות" ב־2022 מעט מהמשא ומתן בין ישראל לסינואר על ההסדרה. בן שבת יציג פתק שהעביר סינואר ב־2018 לבנימין נתניהו, פתק שעליו כתב בעברית בכתב ידו: "סיכון מחושב".2
"זה היה אחד הרגעים היפים בתהליך", יאמר בן שבת בריאיון. ומה אתה חושב לעצמך ברגע הנדיר הזה? נשאל ראש המל"ל. ותשובתו: "אחת, שההרתעה הישראלית עשתה משהו, והנה הצד שממול פונה אלינו ומפציר בנו לקחת סיכון; ושתיים, אני מבין שסינואר מאוד קשוב למה שמתרחש בצד הישראלי, מנתח כל הגה שיוצא מפיהם של פוליטיקאים, מבין את הדילמות, ומכניס אליהן אינפוט משלו".
בחתירתו להסדרה, היו בידי סינואר ארבעה קלפי מיקוח חשובים, שבהם ביקש לסחור מול ישראל: ארבעת בני הערובה סגן גולדין, סמ"ר שאול, מנגיסטו וא־סייד. לאורך השנים דרש החמאס תמורתם שחרור של מאות אסירים ביטחוניים, נמנע ממתן מידע ברור על גורל החללים ולא אפשר לאנשי הצלב האדום לבקר את השבויים החיים.
וכך, היוזמה המשותפת של סינואר ודחלאן, בסיוע המצרים, הפיקה באוגוסט 2018 פגישת בכירים ישראלים בנושא השבויים והנעדרים. הדיון התקיים בנוכחות ראש הממשלה, בנימין נתניהו, והשתתפו בו הרמטכ"ל גדי איזנקוט, ראש השב"כ נדב ארגמן, ראש אמ"ן האלוף תמיר היימן, ראש המוסד יוסי כהן, וכמובן מתאם השו"ן, ירון בלום.
במהלך הפגישה הוצגה תוכנית סדורה לגיבוש עסקה שבה יוחזרו השבויים, תמורת הפסקת אש הדדית והסכמה ישראלית להסדרה ולהקלות משמעותיות במצור על עזה, כגון עצירת הסנקציות האזרחיות, פתיחת מעבר כרם שלום והרחבת מרחב הדיג בעזה. המשך התוכנית כלל הרחבת אספקת החשמל לרצועה ופתרון בעיית המשכורות במימון קטארי.
השלב הבא נגע לעסקת החילופין עצמה. בתמורה לכך שחמאס ישחרר את ארבעת השבויים והנעדרים — הוסכם שישראל תשחרר אסירי חמאס, ביניהם כאלה שנעצרו במבצע "צוק איתן", למעט אלה שעסקו בפעילות טרור משמעותית. במסמך סיכום הפגישה נקבע כי "דחיית עסקת שבויים ונעדרים, והפרדתה מתהליך ההסדרה, עלולה להוביל להרחקת הפתרון להשבת השבויים והנעדרים שנים קדימה".
בכירי מערכת הביטחון הגיעו למסקנה שהתנאים הקיימים הם הטובים ביותר עבור ישראל, כדי להגיע לעסקת חילופי שבויים במחירים סבירים. נתניהו סיכם את הדיון והתחייב לקבל החלטה. אלא שכהרגלו הוא היסס והיסס, משך את הזמן, לא אישר לקדם הסדרה, אבל גם לא הסכים לפעול בכוח רב. ואז פרצה מגפת הקורונה והקשרים בין הצדדים נותקו.
בסוף 2022 עזב ירון בלום במפח נפש את תפקידו כמתאם השבויים והנעדרים. "הוא רק השליח, אבל ירון בלום לקח חלק בשפל מוסרי היסטורי חסר תקדים של הפקרת שבויים בשבי האויב במשך שנים", אמר בייאוש אחיו של הדר גולדין.
"עיני פחם"
בתחילת 2023 חודשו הניסיונות למצוא פתרון למצוקה הכלכלית המחמירה ברצועה ולהחזרת השבויים הישראלים. כדי להעביר את המשא ומתן לפסים תכליתיים יותר, מינה הפעם יחיא סינואר נציג שיוכל לנהל דיאלוג ישיר ומהיר עם לשכת נתניהו. למשימה נבחר ד"ר ראזי חמד, חבר הלשכה המדינית של חמאס, דובר עברית שוטפת ומי שהיה מעורב במגעים החשאיים לשחרור החייל החטוף גלעד שליט.
במקביל גויס למשימה בכיר פת״ח, אף הוא דובר עברית רהוטה, המוכר בכינויו "עיון אל־פאחם", "עיני פחם" (הכינוי שונה כאן מטעמי זהירות), וידוע במוניטין שלו כאיש אמין המוסכם הן על חמאס והן על השב"כ הישראלי. תפקידו של "עיני פחם" היה להעביר מסרים בין הצדדים, באופן שלא ייראה כשיחות ישירות בין חמאס לישראל. הובטח לו שמגעיו וקשריו עם הצד הישראלי יישמרו בסודיות מוחלטת.
בפועל אלה היו שיחות כמעט ישירות, שהתקיימו לרוב בביתו של נאסר סראג', מי שכיהן בעבר כסגן מנהל המשרד לעניינים אזרחיים ברשות הפלסטינית. "כל הערוץ הזה היה פחות גלוי למצרים, מחשש שהם ייעלבו מכך שהדירו אותם, ולכן זה הפך לערוץ אישי שטיפח נתניהו", מספר אחד מאנשי צוות השב"כ שהיה מעורב בהכנת השיחות. "עבור שני הצדדים, חמאס וישראל, המתווך שימש צינור עוקף שאפשר דיבור ישיר ובלתי אמצעי ביניהם".
"לפעמים", מסביר מקור פלסטיני שהיה בסוד המגעים, "הנציג של סינואר, חבר הלשכה המדינית, היה לוקח בעצמו את הטלפון, עובר על כל הכללים של 'משא ומתן עקיף', ומעלה רעיונות בשפה האנגלית ובעברית עם נציגי השב"כ". מהצד היה מתערב לעיתים גם "עיני פחם", כשהוא מדגיש בעברית לדוברים הישראלים מהעבר השני של הקו את רצינות כוונותיו של סינואר, שאיתו נהג להיפגש כמעט מדי שבוע.
השיחות עסקו תחילה בהסרה הדרגתית של הסגר על עזה ובהגדלת המעבר של מטעני מזון וחומרי גלם דרך המעברים. עלה גם רעיון חדש של הקמת אזורי סחר בגבול ישראל ובגבול מצרים, שיציעו אלפי מקומות עבודה למובטלי עזה. למצרים היה אינטרס ישיר בהורדת הלחץ בתוך עזה.
המצרים היו אפילו מוכנים לאפשר "מעבר בטוח" לתושבי הרצועה בדרכם לשדה התעופה בשארם א־שייח' — מה שייתן להם פתח לעולם החופשי. הועלתה גם ההצעה לספק גז טבעי לרצועת עזה משדה הגז הטבעי גאזה־מארין (Gaza Marine), שהתגלה בשנת 2000 מול חופי עזה. "G-4-G" כונתה ההצעה, Gas for Gaza.
בקיץ 2023 כבר הייתה הבנה שכל העניינים הכלכליים נפתרו, ונשאר רק הסעיף הרגיש של שחרור השבויים הישראלים גולדין, שאול, מנגיסטו והישאם א־סייד. סינואר דרש תמורתם 500 אסירי חמאס, ואחר כך הסכים לרדת ל־250. בראש הרשימה כיכב, כמו תמיד, חבר ילדותו של סינואר, חסן סלאמה מח'אן יונס, שנדון ל־46 מאסרי עולם בשל חלקו בתכנון שורה של פיגועי תופת בישראל. ביום ששוחרר סינואר בעסקת שליט, הוא הבטיח לחברו שידאג לשחררו בהקדם.
אחרי משא ומתן קשוח ירד חמאס גם מהדרישה לשחרור 250 אסירים תמורת הארבעה, והסכים לשחרור 50 אסירים בלבד. בשב"כ נטו להסכים לשחרור 30 אסירים, מתוכם 20 אסירי עולם. גם הפעם, כמו בכל הפעמים הקודמות, הטילה ישראל וטו מוחלט על שחרור סלאמה. בלחץ המתווכים, הוסר בסופו של דבר שמו מהרשימות, וחמאס הסכים להגיש, בתמורה להחזרת ארבעת החטופים הישראלים, רשימת אסירים שהוגדרה "נוחה לעיכול".
האווירה הייתה כה אופטימית, עד ש"עיני פחם" נהג לדווח שוב ושוב, שההסכם עם ישראל קרוב מאי־פעם, וששני הצדדים רואים בהצעות "אפשרויות בנות ביצוע". "הוא היה יוצא בכל פעם נלהב ומדווח לחברים 'הנה זה קורה'", מספר אחד מאנשי החמאס שהיו מעורבים ביוזמות ההסדרה המדינית החדשה. היה כבר בצוות הישראלי מי ששקל אם הגיע הרגע לעדכן את ארבע משפחות בני הערובה על ההסכם המתקרב.
"בסוף אוגוסט 23 הייתה נכונות בישראל, על דעת נתניהו, לשחרר שלושים אסירים, כולל עשרים אסירי עולם ששב"כ יבחר", מספר מקור ביטחוני שהיה מעורב בהכנת השיחות, "כדי לשחרר אסירים, בעיקר האסירים השפוטים למאסרי עולם, כל מה שנדרש זה הסכמה של 'ועדת שרים לענייני שו"ן' (שבויים ונעדרים).
"אלא שנתניהו דחה שוב ושוב את כינוס הוועדה, אולי כדי לא להגיע להחלטה שמשמעותה סוג של הסכם עם החמאס, ואולי מחשש מתגובת שותפיו הקיצוניים בממשלתו החדשה. לנציגי השב"כ, שניהלו את הערוץ מול חמאס, הוא נהג לומר שהוא חושש מדליפת הסיפור לתקשורת, וככה זה נתקע שבוע אחרי שבוע". כשסינואר התחיל לגלות סימנים של אי־נחת מאי־ההתקדמות, ניסו ראזי חמד ו"עיני פחם" להרגיע אותו שהסיבה לדחייה היא שנתניהו טרוד כל כולו במהומה הגדולה, שהתחוללה באותה עת בישראל.
הפיכה ומחאה
החל מאמצע העשור הקודם, הלך נתניהו והסתבך בפרשיות של שימוש לא חוקי בכוחו, בסמכויותיו ובמשאבי המדינה. כאשר חקירותיו הבשילו לכתב אישום נגדו, מערכת המשפט כולה הפכה מבחינתו לאויב מר. הסתבכותו עם החוק והעוינות המוצהרת, שהתפתחה אצלו כלפי המערכות המרכזיות במדינה, לא הוסיפו לפופולריות של נתניהו בקרב קהלים הולכים וגדלים, וביוני 2021 הוא הורד מהשלטון.
אחרי שנה וחצי בלבד באופוזיציה, הצליח נתניהו להפיל את "ממשלת השינוי", וחזר לשלטון, כועס ונחוש מתמיד. צרוב בטראומה של קטיעת 12 שנות כהונתו הרצופות כראש ממשלה, טרח נתניהו על הקמתה של הממשלה החדשה, כמי שבונה יעד מבוצר. היא הורכבה, רובה ככולה, מנאמנים הסרים למרותו וממפלגות דתיות, חרדיות ולאומניות מאוד, שנתניהו הצליח לרקום זו לזו בקפדנות, כך שאף מנדט לא ייפול על הרצפה.
הצעד הראשון שנקטה ממשלתו, חמישה ימים בלבד אחרי תחילת כהונתה, היה הכרזה על "רפורמה משפטית". כל רכיבי השיטה הדמוקרטית — כמו איזונים ובלמים תוך הפרדת רשויות — נזרקו בזה אחר זה לצד הדרך וכל תורת הדמוקרטיה הועמדה על רגל אחת: הרוב קובע, בכול! התגובה הציבורית הייתה מיידית, חסרת תקדים בעוצמתה, וחילקה את המדינה לשני מחנות שהתעמתו על דמותה.
מול קריאת תומכי הממשלה: "העם דורש רפורמה משפטית!" קם המחנה הליברלי ויצא בהפגנות ענק נגד ההפיכה המשטרית. במשך קרוב ל־40 שבועות ברציפות, מדי שבת, יצאו מאות אלפי אזרחים עם דגלים להפגנות ברחבי הארץ, כשהמוקד המרכזי היה צומת קפלן בתל אביב; הוכרזו שביתות שסחפו את כל המשק והגיעו עד שיתוק המדינה; התגובה הדרמטית והמדאיגה ביותר הגיעה מתוך צה"ל. אלפי קצינים ולוחמים במילואים, הודיעו כי יפסיקו להתנדב לשירות מילואים, אם החקיקה האנטי־דמוקרטית תעבור באופן חד־צדדי.
הסדקים שנפערו בחברה הישראלית היו כה עמוקים, שפחות משבועיים אחרי הקמת הממשלה, בינואר 2023, כבר התכנסה ברצועת עזה המועצה הצבאית המצומצמת של בכירי גדודי אל־קסאם בראשות יחיא סינואר, כדי לדון במצב שנוצר. בסיכום הישיבה גובשה המסקנה כי הממשלה החדשה בישראל טובה לחמאס, שכן "התשתית המדינית והתשתית בשטח אשר יוקמו מצד הממשלה הציונית הזו", כפי שניסח זאת סינואר, "תסייע לנו ללכת על 'אל־משרוע אל־כביר'" ("הפרויקט הגדול", הכינוי של חמאס למתקפה)3.
"ממש עם הצהרתו הראשונה של שר המשפטים, אני עוד לא יודע אפילו על מה מדובר, ואני רואה דרך העיניים של הצד האדום (האויב) שמשהו עמוק משתנה באופן שבו הם מסתכלים עלינו", יספר לימים תא"ל עמית סער, ראש חטיבת המחקר דאז של אגף מודיעין, "אני מתחיל לראות בצד השני דברים שלא ראיתי אף פעם. אני רואה אצלם בשיח הפנימי, בין שהוא בביירות ובין שבעזה או בטהרן, שהם קולטים פגיעה בלכידות הישראלית. הם מתחילים לשאול את עצמם האם יכול להיות שישראל חווה באמת איזו חולשה מסוג חדש. זה הדבר שהכי הפחיד אותי".4
מפקדי הצבא הבכירים, שניסו לשקף לדרג המדיני את הפגיעה החמורה בלכידות היחידתית, לדווח על היחלשות יכולת ההרתעה בכל הגזרות ועל ההידרדרות במצבה האזורי של ישראל, נתפסו כמי שמשתפים פעולה עם המחאה נגד הרפורמה. כשנשאל ראש הממשלה בערוץ החצר 14 על הערכת אמ"ן ש"מדברת על כך שהסכנה למלחמה גוברת", הגיב בחצי חיוך מבטל: "אני חושב שיש הפרזה בזה... אבל... אנחנו תמיד נערכים לאפשרות הזאת".
עם או בלי קשר, בשנת 2023 פרצה אינתיפאדת טרור אלימה בשטחים. זו הייתה שנת הטרור הקטלנית ביותר מאז סוף האינתיפאדה השנייה ב־2005. מינואר ועד אוקטובר נרצחו בפיגועים 38 אנשים ונפצעו 113. בתגובה, בחרה הממשלה הלאומנית והדתית לכבות את השריפה בדלק. מאות מתנחלים בשטחי יהודה ושומרון, מגובים בתמיכה לא מוסתרת של יושבי שולחן הממשלה, הגיבו בפוגרומים על פיגועים והדליקו עימותים עם פלסטינים בחברון, בפאתי ג'נין ובכפרים הסמוכים.
כשהאוויר רווי אבק שרפה, עלה השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, לביקור אדנותי בהר הבית. הוא זרק עוד גפרור בוער לעננת אדי הדלק, כשהכריז בקול גדול: "אנחנו צריכים לחזור ולהראות את המשילות שלנו כאן".
כעבור שנה ימצאו כוחות הביטחון בבונקר ששימש את יחיא סינואר בעזה, איגרת אישית מיוחדת, שכתבו בבוקר 7 באוקטובר שלושת ראשי חמאס — סינואר, מוחמד דף, וסגנו, מרוואן עיסא — למנהיג חיזבאללה חסן נסראללה ולסעיד איזאדי, מפקד הגיס הפלסטיני של משמרות המהפכה. באיגרת, שנועדה לדחוק בהם להצטרף למערכה, מסבירים השלושה את הסיבות להחלטתם לצאת לפשיטה על ישראל:
"לא חמקו מכם פשעי הכיבוש במהלך התקופה האחרונה בג'נין, שכם וחברון והרג מאות מבני עמנו, פלישה לערים ולכפרים, הרס בתים על ראשי בעליהם, מעצרים והתקפות... הם (הישראלים) כבר לא מסתירים את כוונותיהם להרוס את אל־אקצא ולבנות את בית המקדש... כאשר כוחותיו פולשים למסגד אל־אקצא המבורך… מתנפלים עם אלות, קתות האקדחים וכדורי גומי על ראשי השוהים במסגד (לצורכי פולחן)".
אזהרה אחרונה לנתניהו
בתחילת ספטמבר ניתק לפתע סינואר כל מגע עם הצוות שעסק בנושא ההסדרה והחזרת בני הערובה. מקור בחמאס מסביר שסינואר איבד סבלנות לקצב של הישראלים, שעדיין המתינו לאישור הסכם חילופי השבויים על ידי ועדת השרים לענייני שו"ן. "לסינואר ולנו היה ברור שנתניהו לא רוצה להתקדם להסדר איתנו, היה לנו ברור שהוא לא מוכן לזוז", מספר המקור. "כולנו הבנו שהפיצוץ הוא רק עניין של זמן. אי אפשר היה להמשיך יותר. לעזה לא היה אופק כלכלי".
"הוא פשוט נעלם לנו מהרדאר, התאדה", מספר בכיר השב"כ א'. לבכיר יש פרשנות שונה להתנהלות של סינואר. הוא אינו שולל לחלוטין את האפשרות שההתנהלות של מנהיג חמאס, לרבות המשא ומתן שניהל עם ישראל על הסדרה, היו גם הם חלק מתרגיל הונאה מתוחכם, שהגה בקפידה. "לעולם לא נדע", אומר בכיר השב"כ, "אם הוא היה רציני בנוגע להסדרה".
גם את הצעד הבא שינקוט סינואר, לפי המקור, אפשר לפרש בשני אופנים. ייתכן שגם כאן רצה רק לבדוק את מידת היערכותה של ישראל למלחמה: רגע לפני שנפל הפור, בספטמבר 2023, קבע סינואר פגישה בארבע עיניים עם "עיני פחם". "תגיד לישראלים שאם הם לא מתקדמים", הודיע לו נחרצות, "אני מכין להם הפתעה אדירה". וכאן הוא זרק לראשונה את מילת המפתח, שהייתה אמורה להדליק את הנורות האדומות בישראל: "תגיד להם שיצפו ל'זִלְזָאל' (רעידת אדמה)".
"עיני פחם" יצא נרעש מהשיחה. הוא החליט להיוועץ בחבר קרוב, פלסטיני שהיגר לפני שנים מרצועת עזה לאבו דאבי, והפך שם ליועץ קרוב של האמיר מוחמד בן זאיד (MBZ).
"הוא היה נסער", מספר היועץ, "היה לו ברור שסינואר מאיים ללכת למבצע כל כך נרחב, שעלול להשפיע על פני כל המזרח התיכון. מצד אחד, הוא חשש, מסיבות מובנות, לדווח ישירות לשב"כ. מצד שני, הוא חשש עוד יותר שאם לא יעדכן את השב"כ, הישראלים עלולים להאשים אותו בשיתוף פעולה עם סינואר. הוא ממש חשש לחייו. לכן, החליט להעביר את המסר לאמיר מוחמד בן זאיד. אני יעצתי לו לעדכן גם את המצרים דרך חבר של שנינו, פלסטיני שהיגר מעזה לקהיר אחרי הפיכת החמאס, והיום מקורב לשלטון המצרי".
אמיר אבו דאבי, מוחמד בן זאיד (MBZ), נחשב לאחד המנהיגים החזקים והמתוחכמים בעולם הערבי. הוא בעל השפעה רבה בקרב המדינות המוסלמיות הסוניות ובעל מערך קשרים בין־לאומי, אבל לעולם יעדיף לפעול בשקט. "מה המשמעות של הדברים?" שאל בן זאיד את היועץ שהעביר לו את המסר על האזהרה של סינואר.
"אם הוא אומר 'זִלְזָאל', הוא מתכוון למלחמה", ענה היועץ.
"אתה בטוח?" שאל האמיר.
"לא, לא בטוח. זאת הפרשנות שלי וזה האופן שבו הבין 'עיני פחם' את הדברים", השיב היועץ.
האמיר הרהר, התלבט ופסק: "אם אנחנו לא בטוחים, אל תעביר בינתיים שום אזהרה לישראלים. בוא נבדוק את הדברים לעומק עד שנהיה בטוחים". האמיר היה מוטרד מהאפשרות שבתוך המתיחות הקיימת באזור, עצם האזהרה על כוונות חמאס לפתוח במלחמה עלולה להצית את האש, אולי מכת מנע של ישראל.
כדי להבין קצת יותר עד כמה רציני האיום של סינואר, התבקש "עיני פחם" על ידי האמיר לקיים פגישה נוספת עם יחיא סינואר בעזה. הפגישה התקיימה באמצע חודש ספטמבר 2023.
"נו", שאל סינואר, "העברת את המסר לישראלים?"
"לא", השיב המתווך.
סינואר לקח נשימה עמוקה ובשקט צונן אמר לו: "תעביר להם שאני מכין להם הפתעה מארץ ההפתעות. מבצע אימתני. משהו חריג". ושוב חזר וגלגל על לשונו את המילה "זִלְזָאל" — רעידת אדמה. "תעביר בבקשה לישראלים את הדברים שאני אומר מילה במילה", דרש.
כבר מעזה התקשר "עיני פחם" ליועצו של האמיר כדי לדווח על שיחת האזהרה המעודכנת עם יחיא סינואר. "ביקשתי ממנו לדעת את כל הפרטים, כולל שפת הגוף של סינואר, טון הדיבור המדויק שלו והקונטקסט שבו נאמרו הדברים, בעיקר האזהרה 'זִלְזָאל'", משחזר היועץ, "הצעתי לו שניפגש בקהיר בארבע עיניים, כדי שאבין בדיוק על מה מדובר, לפני שהופכים את העולם. בסוף הפגישה בקהיר הבנתי, שגם אני וגם 'עיני פחם' לא טעינו בהבנת המסר: סינואר מתכוון לצאת למלחמה".
היועץ טס בחזרה מקהיר לאמירויות כדי לעדכן את האמיר בן זאיד על רשמיו מהשיחה עם "עיני פחם". "צריך להעביר לישראלים, לדרגים הגבוהים ביותר שם, את המסר של סינואר בהקדם", פסק האמיר. ואכן, ב־15 בספטמבר, העבירו "עיני פחם" ויועצו של אמיר אבו דאבי את ההתרעה גם לשב"כ הישראלי. ראש השב״כ, רונן בר, ביקש שיחת טלפון מיידית עם ראש הממשלה, שיחה שאורגנה על ידי מזכירו הצבאי של נתניהו, אבי גיל. בשיחה עדכן בר את נתניהו במסר של איומי סינואר על "רעידת אדמה״, והוחלט לקיים דיון ביטחוני של כל המערכת הביטחונית הרלוונטית.
הדיון התקיים ב־17 בספטמבר, והשתתפו בו שר הביטחון יואב גלנט, נציגי צה"ל ואמ"ן. בתום הדיון הוחלט לקיים דיון נוסף באותו הרכב אצל ראש הממשלה, דיון שאליו הוזמנו גם נציגי המוסד ומל"ל. בדיון עם נתניהו העריך השב"כ, על בסיס הצלבה עם חומרי מודיעין אחרים, שייתכן שהכוונה של סינואר היא לשים את ידו על החטופה הישראלית בעיראק, אליזבט צורקוב.
בר הדגיש שזו הערכה ראשונית, ושעדיין צריך להתייחס לאזהרה ("להביא לרעידת אדמה" — "זִלְזָאל") ברצינות, מפני שהיא מלמדת על היעדר הרתעה מצידנו ועל כך ש״אנחנו בווקטור של עימות״. בר המליץ על ״כיבוי בפיצוץ״ בעזה, שם הקוד של שב"כ למתקפת מנע, ולפחות על "מאמצי הגנה חזקים" בגבולות, בעזה ובאיו"ש. הדיון הסתיים, אך בסופו לא התקבלו החלטות.
בהיעדר תגובה מצד ישראל, החליט אמיר אבו דאבי, MBZ, בשבוע האחרון של ספטמבר שאין ברירה, אלא להעביר את האזהרה ישירות לראש הממשלה, בנימין נתניהו. השיחה בין האמיר לבין ראש ממשלת ישראל נמשכה כ־45 דקות. במשרדו של האמיר נכח גם היועץ, שהעביר אליו את המידע הראשוני על כוונותיו של חמאס.
"האמיר לא השתמש במילה 'זִלְזָאל' אבל הסביר במדויק שסינואר מדבר על אירוע עצום ומתכונן למלחמה בטווח הזמן המיידי", מספר היועץ, "הוא אמר לנתניהו שמוטב שישראל תהיה מוכנה להפתעה, ובמקביל המליץ לו לנסות למצוא פתרון כלכלי לרצועה, כדי למנוע הסלמה. אירוע מלחמתי גדול, הוא רמז לנתניהו, ייצור 'מעמסה' גם על הסכמי אברהם. כשהשיחה הסתיימה אחרי 45 דקות, קיווה האמיר שהעביר את המסר באופן ברור ושנתניהו ינקוט פעולה". בהמשך יספר האמיר על ההתרעה מסינואר ועל השיחה עם נתניהו גם לראש הסי־איי־אֵי, ויליאם (ביל) בארנס.
בשב"כ לא ידעו דבר על אותה שיחה טלפונית שהגיעה לנתניהו מאמיר אבו דאבי. גם הרמטכ"ל לא עודכן. "אם היינו יודעים על השיחה הזאת, זה היה נותן אולי משקל רב יותר למסר שהגיע אלינו מסינואר, ואולי גם מתחבר לפרישה הפתאומית שלו מהשיחות על ההסדרה", אומר בכיר השב"כ א', "ייתכן שהיינו עושים אחד ועוד אחד ומגיעים למסקנה אחרת לגמרי, כזו שהייתה משנה את כל תמונת ההיערכות שלנו".
ב־8 באוקטובר, יום למחרת המתקפה הגדולה, יתברר שמידע דומה הגיע גם לנשיא מצרים, עבד אל־פתאח א־סיסי, שהעביר אותו ללשכת נתניהו, באמצעות שר המודיעין המצרי, גנרל עבאס כאמל.
"התקשר אליי מקור בממשל המצרי שעובד איתי שנים ומעולם לא הטעה אותי", מספרת העיתונאית סמדר פרי מ"ידיעות אחרונות", "הוא סיפר לי שעשרה ימים לפני המתקפה אמר עבאס כאמל לנתניהו שהמצב הולך להתפוצץ בקרוב מכיוון עזה, שעומד לקרות שם משהו מאוד חזק, מאוד אלים. הוא השתמש בביטוי 'משהו אימתני'. ואז נתניהו אמר לו: 'בעזה אנחנו בתמונה, אנחנו שולטים, הבעיה שלנו זה עם הגדה המערבית, ולשם אנחנו גם מפנים כוחות'. המקור סיפר שכאמל 'נדהם מהאדישות' שבה נתקל".
"כשאתה תקרא את מילותינו אלה, יֵצאו אלפי לוחמי ג'יהאד של גדודי אל־קסאם לתקוף מטרות של הכיבוש הציוני הפושע, ויפציצו מוצבים של האויב, את ריכוזיו (יישוביו), שדות התעופה שלו וצמתים שלו באזור הדרום בפלסטין הכבושה", יודיעו סינואר, דף ועיסא, באיגרת שישלחו כעבור תשעה ימים, בבוקר 7 באוקטובר, לשותפיהם השיעים, ראשי חיזבאללה בלבנון, "הם יפרצו את גדר ההפרדה כדי להתעמת ולהילחם נגד כוחות הכיבוש ולהשתלט על עמדות צבאיות ואזרחיות באזור ולשבות כמויות של חיילי הכיבוש".
