חמישה ספרי פרוזה מתורגמים חדשים בהוצאות כנרת זמורה דביר ו כתר ספרים עלו על המדף לאחרונה:
אני משערת, השערה מבוססת מאוד, שאין מי שנתקל בספר הנוכחי בלי ששמע על "אשתו של הנוסע בזמן", בין אם קרא את הספר או בין אם, סביר יותר, צפה בסדרה שנעשתה על פיו.
ההצלחה העצומה לה זכה הספר הובילה לכך שנכתב לו ספר המשך, הפעם מי שמדלג בין השנים זו בתו של הנרי, אלבה דטאמבל. כמוהו, גם היא אינה שולטת במעבר בין עשורים שונים בחייה שלה, אבל בניגוד לאביה, היא מתאהבת בשני אנשים שונים ולא באישה אחת.
לא רק זה, אלא שבזמן הווה, כאביה, היא מאוהבת באדם שלא יכול לעשות דבר כשהיא נעלמה, אבל כשהיא מזנקת בזמן בן הזוג שלה, כמוה, ניחן ביכולת דילוג בזמן.
היא נעה בין מאות, בני זוג ומציאות שהופכת כאוטית יותר ויותר, כשבמידה מסוימת, היא עצמה משתקפת בשינויים שעובר העולם בעשורים השונים ביניהם היא מדלגת.
על התרגום הופקדה אביגיל בורשטיין, מה שמבטיח הנאה מן הקריאה של הגרסה העברית באופן קולח וטבעי.

יש משהו מעט דיכומטמי בספריה של היגנס. מצד אחד ברור לקוראים שהסוף יהיה טוב וקל להם לנחש לאן העלילה מובילה. מצד שני, בניגוד לספרי feel good קלילים, הגיבורים שלה לגמרי לא חווים חיים קלים, חוויות נעימות והיסטוריה מלבבת, גם האופן שבו היא מתארת את הקשיים שלהם הוא לא כזה שהקורא יכול להישאר אדיש אליו. אני מתקשה לכנות את הז'אנר בו היא כותבת במדויק, אבל היא בהחלט מעבירה את הקורא שלה, והגיבורים שלה, טלטלה רגשית ולמידה כזו שהופכת את הסוף הטוב למשהו שכולם שמחים שהגיע ומאמינים שהגיע ביושר.
בספר הנוכחי, אנו פוגשים ארבע בנות שנפרדו עם סיום הלימודים בתיכון ונפגשות שוב לאחר 25 שנה בפגישת מחזור. נסיבות הפרידה שלהן היו קשות ולכן הן לא שמרו על קשר זו עם זו 25 שנה שלמות. בפגישה כל אחת מגלה מה עבר על חברותיה ומה הפער בין החלומות והתוכניות שהיו לכל אחת מהן למציאות. כמו שניתן לשער, החיים של אף אחת מהן לא התנהלו כפי שתכננה או רצתה. אבל אצל אחת מהן, זו האפשרות האחרונה לפגוש בהן וללבן כל מה שנותר פתוח משום שהאבחנה שלה באלצהיימר בגיל צעיר במיוחד, תמנע ממנה בעתיד אפשרויות של סגירת מעגל.
שפה היא תרבות. כתיבה בשפה מסוימת, ממקום מסוים, היא שיקוף של סך הדברים שמעצבים את אנשיה. קלרה דופון-מונו כותבת ספרון קטן על חריגות, ילד שנולד מעט אחר, ועל האופן בו אותה חריגות משפיעה על כל הסובבים אותו.
אבל בניגוד לצפיה שיכולה להיות לקורא הישראלי הממוצע, הספר אינו מפרט את הדברים בקולם של גיבוריו, אלא מספר על, כזה שאף נדמה שאינו אנושי במיוחד, מתאר סיטואציות מנקודת מבט קרה, מרוחקת, של ילד שונה, הורים ואחים שמתמודדים, כל אחד בדרכו, עם הצורך להשלים עם מצבו.
שני הורים, ארבעה ילדים - סיפורה של משפחה אחת שהגורל העניק לה מתנה אחרת, ומספרת אחת, ממבט-על, בוחנת את ההתמודדות שלהם איתה.
האם אנשים שאוהבים בעליי חיים אוהבים גם בני אדם? היינו רוצים שהקורלציה תהיה ברורה, משום שחיבה ליצור שאינו מבני מינך ואינך יכול לתקשר איתך במילים מורכבת יותר מזו שאתה מייצר עם בני מינך.
או שזה בדיוק ההפך, שהמילים עצמן הן אלו שפוגעות ביכולת לייצר מערכות יחסים טובות ויציבות ודווקא היעדרן מאפשר מערכת יחסים ברורה, בהירה וכזו שיכולה להישאר יציבה תמיד.
הספר הנוכחי מתאר מפגש בין מטפס הרים לכלב שאימץ בעקבות מודעה בעיתון בה נתקל. החיבור ביניהם נמשך 13 שנים והספר הנוכחי מתאר את הקשר בין השניים ואת ההשפעה המיטיבה שהייתה לבחירה של מטפס ההרים, שהיה רווק ובודד בעת הזו, לאמץ כלב על הרגליו והשינויים שנכנסו לחייו עקב כך.
הספר כתוב בשפה נעימה, התרגום קולח והסיפור פשוט כייפי וכזה שלגמרי יתחבר לאוהבי בעלי חיים ואוהבי בני אדם גם יחד. מומלץ.
.jpg)
פן מתגוררת בקנדה. היא בת להורים שנפרדו, פרידה שהשפיעה על החיים שלה בצורה משמעותית. קודם כול, כי היא עברה להתגורר ביבשת אחרת. אבל מעבר לזה, משום שהיא לא מבינה למה זה קרה. לכן, כשהיא מתלבטת באיזו אוניברסיטה ללמוד היא מקבלת החלטה לא טריוויאלית, לעבור ללמוד באוניברסיטה באדינבורו שבסקוטלנד, גם כי הלימודים שם נחשבים ככאלה שהם ברמה גבוהה במיוחד וחברתה הטובה ביותר, אליס, עוברת ללמוד שם יחד איתה. אבל הסיבה הנוספת היא שהחבר הטוב ביותר של אביה, שהוא גם איש מפורסם מאוד - סופר מתח ידוע - מתגורר שם ולו בטוח יהיו תשובות לגבי אביה.
רק שההגעה לאדינבורו והמפגש עם חברו הטוב של אביה, סופר המתח לורד אליוט לנוקס, והבחירות של אליס, מובילים את פן למקומות שלא שיערה שתגיע אליהם ומטלטלים את החברות שלה עם אליס ואת כל מה שחשבה על חייה ועל חיי משפחתה.
התרגום של דנה אלעזר-הלוי קולח וטבעי, והקריאה בספר פשוט זורמת. העובדה שהעלילה מתמקדת בחיי הקמפוס הופכת את הספר מתאים במיוחד לבני נוער בוגרים ולסטודנטים, שלגמרי יזהו משהו מאווירת הלימודים שלהם בתוך העלילה הזו.