דורון שנער הוא סופר פרוזה ישראלי שכותב על הישראליות בשפתו שלו, שפה פחות יום-יומית מזו המקובלת בספרות בעידן הנוכחי.
גיבור הספר הנוכחי הוא אדם נע ונעד, חייו אינם יציבים, אין לו מקום עבודה קבוע, בנות זוג קבועות ואף מקום המגורים שלו משתנהשוב ושוב. הוא טרם הגדיר לעצמו מי הוא ומה יעשה בחייו. אבל יש לו מטרה אחת שהוא רוצה להגשים, להביא משהו מחברו שנפטר כשהיו ילדים אל הארץ שאותו חבר תמיד חלם להגיע אליה: יפן.
וכך, הוא יוצא למסע עם אבן מקברו של החבר כדי למצוא מקום בו יכול להניח את האבן. אבל המסע ומציאת המקום רחוקים מכפי שיכול היה לשער לעצמו, ומאלצים אותו לקבל החלטות, מה שהוא מתקשה לעשות באופן קבוע.
יש דור בישראל שהסיפור אודות הסב שרצח את נכדו ביערות הכרמל והתאבד לאחר מכן, משום שהנכס היה אוטיסט והסב חשש שלאחר לכתו איש לא יוכל לדאוג לו כמותו, נטבע במוחו.
הסיפר שהתרחש בשנת 1980 זכה לכותרות והדהד בראשיהם של רבים לאורך השנים משום שפורסם בעידן בו התקשורת נהגה להתמקד בסיפורים מעטים ולהעמיק בהם ככל האפשר. העובדה שנושא האוטיזם לא היה מדובר באותן שנים תרמה אף היא להפיכת הסיפור האישי הכואב לנושא שנדון בבתים רבים.
גיל ינושבסקי כנעני היא בת לאותה משפחה, כיום היא עובדת סוציאלית ופסיכותרפיסטית. בספר הנוכחי, שהוא ספרה השני, היא מבקשת לבחון את העולם הרגשי של שבעה בני משפחתה, בחמישה שערים שונים בנקודות שונות בסיפור. חלקם מדברים אליה ואחרים, כמו הסב שהתאבד, היא מנסה לדברר על פי מה שלמדה אודותיהם.
גיל נולדה לאחר האירוע, נכדה לסב שכבר אינו בחיים. את הספר הנוכחי היא מבססת אודות המקרה אבל מרשה לעצמה את חירות הסופר. שמות הדמויות שונו, בחירה ספרותית ואולי גם אישית של הנוגעים בדבר.


