‏הצגת רשומות עם תוויות גובר יעל. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות גובר יעל. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 3 במאי 2026

חדש על המדף: ספר ילדים


יש סופרי ילדים שברור לנו שכשהם מוציאים ספר חדש אנחנו נאהב אותו. יעל גובר, שכתובת לילדים קטנים היא סופרת כזאת, ובכל פעם שהיא מוציאה ספר חדש אנחנו מגלים שהציפייה שלנו הייתה נכונה.

הספר הנוכחי שלה "מה שהיה היה" הוא ספר קרטון לפעוטות, הוא עשוי מדפי קרטון עבים במיוחד שמותאמים לאחיזה בידיהם של מי שהאחיזה שלהם עדיין אינה מותאמת במדויק לחומר וספרי ילדים מנייר לא ישרדו בידיהם תקופה ממושכת.

אך לא רק ההיבט המוחשי של הספר פונה לקהל היעד אלא גם הבחירה שלו לעסוק ברצון של ילדים להתרפק על מה שהם מכירים, על המעטפת שהם מקבלים בגילאים צעירים ולפעמים, פשוט לחזור למקום בו הייתה הכלה מלאה שלהם גם כשהם כבר בוגרים יותר מודעים מעט יותר למעשים ולהשלכות שלהם.

הגיבורה של הספר הנוכחי עוברת גלגול שלם מביצה לתרנגולת, בכל שלב היא רוצה לחזור למה שהכירה ובכל שלב אימה אומרת לה "מה שהיה היה", עד שהיא עצמה הופכת לתרנגולת ומטילה ביצה משלה.

וכדרכה של יעל, הספר בנוי בצורה שמתאימה בדיוק לקהל יעד צעיר עם קשב קצר, עם צורך בהוק במהלך הקריאה כזה שהמשפט "מה שהיה היה" משמש לו משפט חזרה מוכר שכבר בהתחלה הוא צופה את הופעתו ומחכה לה עד לסיום הספר כולו.

הטקסט, הבנוי ממשפטים קצרים, אחד או שניים בכל צמד עמודים, מופיע בפונט גדול ומנוקד וילדים מעט גדולים יותר יכולים להיות שותפים לחוויית ההקראה לאחיהם הקטנים אם הם כבר שולטים ברזי הקריאה. 

הטקסט מופיע על רקע איוריה של מאיה שלייפר, שכמו יעל גובר למדנו להכיר ולאהוב את האופן בו היא מתרגמת את הרעיונות של הסופרים שאת ספריהם היא מאיירת, וגם הפעם הציפייה שלנו לא נכזבה. איורי הספר נפרשים על רקע בהיר, גוון פסטלי ורך של בג' שמתקרב ללבן ומהווה ניגוד לרקעים הלבנים כשהוא מוסיף רוך לעלילה כולה. העמודים ריקים ברובם כשלאיור הביצה והאפרוח בשלביו השונים, לצד אימו התרנגולת, נשמרת כל תשומת הלב.  יש רכות באיורי הספר הנוכחי, המלווים תהליך היפרדות מילדות לבגרות באופן שובה לב.

לדעתנו, הספר מדבר על השלב העדין הזה בו פעוטות מתחילים לגלות ניצני מודעות עצמית, כזו המאלצת אותם לעיתים להבין מה המשמעות של הבחירות שלהם ופעמים רבות שולחת אותם לחיק הוריהם על מנת לחוות, ולו לזמן קצר מאוד, את היותם בסימביוזה מוחלטת עם מי שנתפס כמגונן הגדול.

אהבנו וכדרכנו כשמדובר בספר של יעל גובר, אנחנו ממליצים בחום.

יום רביעי, 30 באוגוסט 2023

שניים שבלוליים / יעל גובר

 

השילוב בין הסופרת יעל גובר והמאיירת נעם וינר, שתי יוצרות שאנחנו אוהבים, יוצר ספר ילדים נפלא הפונה לילדי הגן ומציג סיטואציה שבהחלט יכולה להתרחש היכן שהוא. יש קסם בהתעקשות של ילדים לפעול בדרך שלהם, הם מקבלים החלטות שיש בהן הגיון שנהיר להם עצמם אבל לא תמיד לסביבה, ודבקים בהן. יש פעמים שההורים לא מסכימים עם ההחלטות שלהם ויש צורך לשכנע את הילדים לפעול אחרת אבל יש מקרים, ממש כמו בספר הנוכחי, שאין שום דבר רע בהחלטות שילדים מקבלים גם אם הם לא כל כך ברורות להורים, והורים משתפים איתן פעולה באופן בו שני הצדדים מרוויחים. 


אבא מגיע לאסוף את עדי מהגן אבל כשהוא מושיט לה יד הוא רואה ששתי ידיה מכווצות לאגרופים שהיא מסרבת לפתוח. במענה לשאלתו עדי מספרת לו שיש לה "שניים שבלוליים" אבל אבא לא מבין מה היא אומרת כשהיא חוזרת על דבריה הוא צוחק ומבקש לראות אותם אבל עדי מסרבת: "אני מראה רק לאמא". אבא מקבל את זה בהבנה והם הולכים יחד לגינה כשהוא שר לעצמו שיר. כשהשניים עוברים ליד מכולת הוא מציע לעדי שיקנה לה ארטיק אבל היא מסרבת "בגלל השבלוליים" ואבא קונה לעצמו ארטיק וחוזר על השיר שהמציא. עדי מסרבת ללטף כלבה מוכרת בגינה, ואבא חוזר על השיר. אחר כך היא מתנדנדת, משחקת תופסת ואפילו משיטה עלים בברכה הקטנה ושותה מים מברזייה, והכל באגרופים סגורים היטב. גם כשהיא הולכת על הגדרות.

והידיים של עדי, הן מגרדות ומדגדגות ומציקות אבל היא לא פותחת את האגרופים ושוב אבא שר את השיר שהמציא. רק בערב כשעדי נכנסת לאמבטיה אמא מגיעה ושואלת אותה מה יש לה בידיים וכשעדי משיבה "שניים שבלוליים" אמא מתבלבלת אבל עדי חוזרת על ההסבר שוב וכשאמא מבקשת לראות אותם, עדי פותחת את האגרופים מבכל יד מתגלה שבלול אחד. אבא שר, הפעם שיר שונה וגם עדי מחליטה לשיר, הפעם את שיר השבלולים שכל הילדים מכירים...

"שניים שבלוליים" הוא ספר ילדים מקסים המתאר חוויה יום-יומית של חזרה הביתה מהגן ומקלחת אבל עושה זאת באופן מקורי ומלא חן. הטקסט המנוקד מותאם לילדי הגן ועטוף באיורים בגוונים רכים הממקדים את תשומת ליבם של הילדים שאינם יודעים לקרוא בחווייה של עדי בכל מפגש שלה: ביציאה מהגן, כשאבא שואל אותה שאלות, כשהוא שר, כשהיא בגינת המשחקים וכשהיא מגיעה הביתה. נעם וינר, מאיירת הספר, מצליחה לתאר באופן שובה לב את מצב הרוח של עדי בכל סיטואציה בעזרת הבעות פנים מדויקות המציגות שלל רגשות ותחושות. גם המציאות באופן בו חווה אותה עדי הילדה מקבלת  ביטוי בפרופורציות השונות שיש לדמויות המבוגרים ולסביבה בהתייחס לפעוטה המתנהלת בעולם.

העובדה שהוריה של עדי גרושים אינה מצוינת במפורש בשום מקום אבל משפט קצר ותשומת לב לפרטים באיורים מעידים על כך שעדי מחלקת את זמנה בין שני הוריה, מה שיכול להסביר את העובדה שכשהיא אוספת שבלולים ביום בו אביה אוסף אותה מהגן, היא שומרת אותם לזמן בו תפגוש את אמה ולא מוכנה לחלוק אותם לפני כן עם איש. האיורים מכילים גם טקסטים נוספים שאינם נאמרים ממש על ידי מי מהדמויות: שם הגן, מחשבותיה של הבובה של עדי ואפילו הערות של ילדים אחרים בגינת המשחקים.

אהבנו את הספר ואנחנו ממליצים עליו בחום לילדי הגן.


שניים שבלוליים     מאת: יעל גובר     איורים: נעם וינר     הוצאת כנרת     2023     לא ממוספר