ורה חולמת להיות כמו כולם. היא מתגוררת בשכונה אמריקאית טיפוסית עם בנות ממעמד חברתי יותר גבוה משלה. בניגוד לחברותיה, היא חיה עם אמה, ואחיה ואחותה הצעירים ממנה. אביהם עזב בלי להודיע לאף אחד ולא שמר אתם על קשר מאז. העזיבה שלו הותירה אותם בלי הכנסה מספקת ואמה נאלצת לחסוך בכל תחום אפשרי. בנוסף לכל, ורה כמו אמה היא עולה מברית המועצות והתרבות והמאכלים הביתיים שלה שונים מאלו של כל החברות שלה. זה מתחוור לה בבהירות כשהיא מחליטה לקיים מסיבת יום הולדת בביתה וכל החלומות שלה על חוויה דומה לזו שעוברת עליה בבית חברותיה נכזבים בזה אחר זה, כולל הבחירה של כל החברות שלה לחזור לבית הוריהן באמצע הלילה..
רק דבר אחד היא מצליחה להשיג כמו כולם, יציאה למחנה קיץ. אמנם לא מחנה כמו אלו שכל החברות שלה נוסעות אליו, אלא מחנה רוסי, כזה שהכנסייה משתתפת במימון שלו ואמא שלה יכולה לעמוד בהוצאות שלו. היא שולחת את ורה ואחיה הצעיר למחנה שורה מגלה ששונה מאוד מכפי שתיארה לעצמה אבל אין אפשרות לעזוב אותו באמצע והנסיבות מובילות לכך שהיא גם צריכה להאריך את השהות הלא מלבבת שלה בו עד הסוף.
אנחנו רוצים לקרוא על חוויות נעימות של אנשים אחרים, כדי לדמיין את עצמנו במקום שלהם וליהנות במעט מן החוויה החיובית. אבל מה קורה כשאנחנו קוראים על חוויות קצת פחות נעימות? מה קורה כשאנחנו מגלים שהספר שאנחנו קוראים הוא שיקוף של מציאות שהתרחשה באמת, כזו שיכולה לקרות גם לנו (אם אנחנו בגיל המתאים) והיא כל כך לא נחמדה שאנחנו מגלים שקל לנו להזדהות גם אתה וההזדהות הזו קצת פחות נעימה?
אולי בגלל שזה המצב, מחברת הספר ורה ברוסגול, כותבת בסיומו שהספר שהוא שיקוף של חוויותיה כילדה במחנה קיץ אליו יצאה, מעודן יחסית לחוויות שהיו לה במחנה ההוא. למען האמת, היא מוסיפה, היא חיברה יחד את חוויותיה משני מחנות קיץ שיצאה אליהן במשך שנתיים, כדי להעניק לבחירה שלה לשתף את העבר שלה גם סיום אופטימי. היא מספרת שאת החלקים היפים בספר הנוכחי שאבה ממחנה אחר עליו היא לא כותבת בספר, אבל אני משערת שלולא הייתה עושה זאת הספר הנוכחי לא היה הופך ללהיט, כי איזה ילד שיש לו רגעים מגעילים בחיים רוצה לקרוא על רגעים כאלו אצל מישהו אחר ועוד לשמוע שזה בכלל לא מסתדר, גם לא בסוף?
"מחנה הקיץ שלי" הוא רומן גרפי לשכבות הבוגרות בבית הספר היסודי. הגיבורה שלו בת 10 אך בשל חלוקת הגילים במחנה, ומבלה את מחנה הקיץ שלה עם בנות בוגרות ממנה, בנות 14 כשהיא היחידה שצעירה מהן. הרומן המאויר מחולק לריבועים בגדלים שונים בהם על רקע איורים בצבעי שחרו לבן ועוצמות שונות של גוון ירוק אחד, משובצים משפטים קצרים המשקפים את דברי הדמויות או מחשבותיה של הדמות הראשית, ורה בת ה-10. את דברי הדמויות בחרו מעצבי הספר להדפיס באותיות כתב ואילו מחשבותיה של ורה מוצגות להם באותיות דפוס, בחירה שיש לה ערך נוסף על הערך הוויזואלי בהמחשת השינוי באופן הדיבור של הדמויות אל הקוראים.
מדובר בספר הפונה לשכבות הבוגרות בבית הספר היסודי ומטבע הדברים בגיל הזה בגלל עיסוקו בחוויות של בנות ידבר יותר לבנות השכבות הללו. בניגוד לספרות גרפית לגילאים אלו החוויות המתוארות בספר אינן מוצגות בהקצנה המקהה את עוקצן אלא משקפות חוויות רגשיות לא חיוביות בחלקן של ילדים בגילאים הללו, באופן הנוגע ללב ויוצר הזדהות וחיבור עם הדמות. הספר מומלץ.
מחנה הקיץ שלי מאת: ורה ברוסגול מאנגלית: דנה טל הוצאת כנרת זמורה דביר 2022 261 עמ' - כולל מכתב מהמחברת ותודות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה