השילוב בין הסופרת יעל גובר והמאיירת נעם וינר, שתי יוצרות שאנחנו אוהבים, יוצר ספר ילדים נפלא הפונה לילדי הגן ומציג סיטואציה שבהחלט יכולה להתרחש היכן שהוא. יש קסם בהתעקשות של ילדים לפעול בדרך שלהם, הם מקבלים החלטות שיש בהן הגיון שנהיר להם עצמם אבל לא תמיד לסביבה, ודבקים בהן. יש פעמים שההורים לא מסכימים עם ההחלטות שלהם ויש צורך לשכנע את הילדים לפעול אחרת אבל יש מקרים, ממש כמו בספר הנוכחי, שאין שום דבר רע בהחלטות שילדים מקבלים גם אם הם לא כל כך ברורות להורים, והורים משתפים איתן פעולה באופן בו שני הצדדים מרוויחים.
אבא מגיע לאסוף את עדי מהגן אבל כשהוא מושיט לה יד הוא רואה ששתי ידיה מכווצות לאגרופים שהיא מסרבת לפתוח. במענה לשאלתו עדי מספרת לו שיש לה "שניים שבלוליים" אבל אבא לא מבין מה היא אומרת כשהיא חוזרת על דבריה הוא צוחק ומבקש לראות אותם אבל עדי מסרבת: "אני מראה רק לאמא". אבא מקבל את זה בהבנה והם הולכים יחד לגינה כשהוא שר לעצמו שיר. כשהשניים עוברים ליד מכולת הוא מציע לעדי שיקנה לה ארטיק אבל היא מסרבת "בגלל השבלוליים" ואבא קונה לעצמו ארטיק וחוזר על השיר שהמציא. עדי מסרבת ללטף כלבה מוכרת בגינה, ואבא חוזר על השיר. אחר כך היא מתנדנדת, משחקת תופסת ואפילו משיטה עלים בברכה הקטנה ושותה מים מברזייה, והכל באגרופים סגורים היטב. גם כשהיא הולכת על הגדרות.
והידיים של עדי, הן מגרדות ומדגדגות ומציקות אבל היא לא פותחת את האגרופים ושוב אבא שר את השיר שהמציא. רק בערב כשעדי נכנסת לאמבטיה אמא מגיעה ושואלת אותה מה יש לה בידיים וכשעדי משיבה "שניים שבלוליים" אמא מתבלבלת אבל עדי חוזרת על ההסבר שוב וכשאמא מבקשת לראות אותם, עדי פותחת את האגרופים מבכל יד מתגלה שבלול אחד. אבא שר, הפעם שיר שונה וגם עדי מחליטה לשיר, הפעם את שיר השבלולים שכל הילדים מכירים...
"שניים שבלוליים" הוא ספר ילדים מקסים המתאר חוויה יום-יומית של חזרה הביתה מהגן ומקלחת אבל עושה זאת באופן מקורי ומלא חן. הטקסט המנוקד מותאם לילדי הגן ועטוף באיורים בגוונים רכים הממקדים את תשומת ליבם של הילדים שאינם יודעים לקרוא בחווייה של עדי בכל מפגש שלה: ביציאה מהגן, כשאבא שואל אותה שאלות, כשהוא שר, כשהיא בגינת המשחקים וכשהיא מגיעה הביתה. נעם וינר, מאיירת הספר, מצליחה לתאר באופן שובה לב את מצב הרוח של עדי בכל סיטואציה בעזרת הבעות פנים מדויקות המציגות שלל רגשות ותחושות. גם המציאות באופן בו חווה אותה עדי הילדה מקבלת ביטוי בפרופורציות השונות שיש לדמויות המבוגרים ולסביבה בהתייחס לפעוטה המתנהלת בעולם.
העובדה שהוריה של עדי גרושים אינה מצוינת במפורש בשום מקום אבל משפט קצר ותשומת לב לפרטים באיורים מעידים על כך שעדי מחלקת את זמנה בין שני הוריה, מה שיכול להסביר את העובדה שכשהיא אוספת שבלולים ביום בו אביה אוסף אותה מהגן, היא שומרת אותם לזמן בו תפגוש את אמה ולא מוכנה לחלוק אותם לפני כן עם איש. האיורים מכילים גם טקסטים נוספים שאינם נאמרים ממש על ידי מי מהדמויות: שם הגן, מחשבותיה של הבובה של עדי ואפילו הערות של ילדים אחרים בגינת המשחקים.
אהבנו את הספר ואנחנו ממליצים עליו בחום לילדי הגן.
שניים שבלוליים מאת: יעל גובר איורים: נעם וינר הוצאת כנרת 2023 לא ממוספר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה