מי אמר שאי אפשר / סטפני קוטריה

בגיל מסוים אנחנו מתחילים לחשוב במושגים, גיל בו אנו מבינים את המציאות באופן שמאפשר לנו להכניס חוויות שונות תחת הגדרה מסוימת, מילולית, שתאחד אותן עבורנו ותאפשר לנו לקבוע לעצמנו כללי התנהגת שיאפשרו לנו להתמודד עם חוויות דמות שתגענה בעתיד. ההמשגה הזו נעשית בתיווך המבוגרים והסביבה שלנו.

בספר הנוכחי, אשר הוא ספר ילדים נוסף פרי עטה של המחברת 'סטפני קוטריה', הילדים לומדים את כוחו של ניסיון מוצלח להתגבר על פני הפחד מחוויות חדשות ולסייע בצליחת תהליך למידה שמטבעו רצוף לא פעם גם בכישלונות, המושג שמלווה את החוויה בספר הנוכחי הוא "ביטחון עצמי".

צ'רלי מתחיל חוג חדש, חוג סקייטבורד. החוג מיועד לילדים ולהורים שמלווים אותם כך שהשיעור הראשון שלו מלווה באמו אשר רואה ביחד אתו כיצד ילדים אחרים בחוג, גם צעירים ממנו, משתלטים בקלות על הסקייטבורד בעוד נופל שוב ושוב ומתייאש. כשהוא מתיישב חבול ומיואש אמו אומרת לו שהוא פשוט איבד את "הביטחון העצמי" ומזכירה לו שורה של חוויות מן העבר בהם למד דברים חדשים ונכשל שוב ושוב עד שהצליח.

בשלב זה ממש פונה מחברת הספר ישירות לקוראים ומבקשת מהם להיזכר במקרים בהם למדו דברים חדשים ונכשלו בהתחלה עד שלמדו לעשות זאת היטב. פנייה ישירה שתחזור על עצמה במהלך הספר ותסייע לילדים להתחבר לעלילת הספר באופן בלתי אמצעי.

צ'רלי אשר המושג "ביטחון עצמי" טרם נהיר לו, חוזר הביתה ומתחיל לחפש אותו בכל רחבי הבית, כשזה לא עולה בידו הוא יוצא לחפש אותו גם בגינה...

אביו, אמו ואחותו של צ'רלי ילמדו אותו מהו אותו ביטחון עצמי וביחד אתו יתנסו אתו בחוויות חדשות שילמדו אותו שכישלון הוא חלק מכל תהליך למידה והמפתח להצלחה גם בעתיד הוא אמונה בעצמו שהוא יכול, אותו "ביטחון עצמי" מסתורי שצ'רלי לומד להבין מהו בדיוק.

הספר מלווה באיורים יפהפיים של אגלנטין קלמנס, אשר מעניקים גם לילדים צעירים אשר אינם שולטים ברזי הקריאה היטב, חוויה ויזואלית מלאת פרטים ועניין שמחברת אותם לעולמו של צ'רלי. דמותו של צ'רלי, בני משפחתו, חבריו והאנשים השונים הנמצאים בחוג, בבריכה ובבית הספר דומות מאוד לנוף האנושי המגוון שכולנו מכירים מחיי היום יום שלנו. הבגדים, הנעליים, הבעות הפנים והעיסוק של דמויות הרקע בעולמן שלהם, הופכים את ההתבוננות באיורי הספר לחוויה הדומה מאוד לזו שילדים מזהים מהמפגש שלהם עם העולם מחוץ לבית בכל יום מחדש.

לאורך העלילה כולה בכל צמד דפים אנחנו רואים את בובת התמנון הקטנה שמלווה את צ'רלי לכל מקום בו הוא נמצא וביחד אתו חווה את כל הרגשות של צ'רלי, מתרגש כמוהו לקראת החוג או ההליכה לבריכה, מאוכזב מכישלונו בחוג, חושש להיכנס למים העמוקים בבריכה או להקריא שיר בכיתה... הזיהוי של הילדים את דמות הבובה אשר לא קיימת בטקסט, ממקדת אותם בחיפוש אחריה לכל אורך הספר והגילוי שלה הוא רמז באשר לטיב החוויה שעתיד צ'רלי לעבור.

"מי אמר שאי אפשר" הוא ספר מקסים לתלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר. הטקסט מודפס בפונט גדול יחסית ומנוקד ושפתו מותאמת לקהל היעד. גם הבחירה המכוונת של המחברת לעצור בנקודות מפתח בספר ולפנות ישירות לקוראים הצעירים, יוצרת אצלם חיבור לסיפור באופן בלתי אמצעי המבקש מהם לשים את עצמם בנעלים של צ'רלי לפני שימשיכו לקרוא, כך הם יכולים לאחר הקריאה בספר לקבל ממנו כלי שימושי להתמודדות עם מצבים חדשים וקשיים בעתיד. מומלץ בחום כמו ספר הקודם של המחברת, ומתאים לשיחה עם הילדים אודות קשיים רגשיים שונים שלא תמיד הם יכולים ויודעים להסביר באופן מלא.

מי אמר שאי אפשר     מאת: סטפני קוטוריה     איורים: אגלנטין קלמנס     מצרפתית: נעמי בן גור     הוצאת מטר    2022     לא ממוספר