כדי להבין זאת, יש להכיר מעט את האדם ופועלו. במהדורה הרביעית, והמורחבת, המביאה פכים משירתו של המשורר ג'לאל א-דין רומי, בחרה הוצאת חדקרן להעניק לקוראי העברית הרוצים להכיר את שירת המשורר, או להעמיק את ההיכרות עמו, רקע נרחב אודות עולמו של המשורר. רקע זה מאפשר גם למי שזהו המפגש הראשון שלו עם כתיבתו של רומי, לחוות משהו מן הרגש העז שניצב מאחורי המילים שלו, ועל אף שנאמר כי מילים שיצאו לאור הן ברשות הקורא, במקרה הנוכחי ההיכרות עם הכותב רק מעשירה את חווית המפגש עם מילותיו.
המפגש בין השניים זכה לשלל גרסאות, אך בכולן נשאל רומי על ידי שמש טבריזי על מעמדו של מוחמד כגדול הנביאים וכשנענה אתגר אותו בשאלה אודות ביאזיד ביסטאמי אשר זכה להתאחד עם האל. יעקב אבן יוסף מעמיק מעט את ההיכרות עם עולמו של רומי, מה שהופך את המפגש עם מילותיו בעמודים הבאים לבעל משמעות רבה. הוא מספר שרומי גדל כבן זקונים לאביו, והתחנך על התרבות הפרסית לצד היכרות עמוקה עם התרבות האסלאמית על שלל גווניה. אביו נאלץ לעזוב את מולדתו פרס משום שלא הסכין עם השחיתות שפשתה בקרב מנהיגי הדת בארצו. היה זה אביו, שהעניק לו את עיקר חינוכו בשנותיו הראשונות והתמקד בהלכות הדת, אשר חיבר כדרך הסופים, בין האלוהות האמורפית לרגשות האנושיים ותיאר את אהבתו לאל במושגים אירוטים, וראה באל מושג החובק את הקיום כולו.
את המפגש עם עומק התורה הסופית יצר לו תלמידו של האב, בורחאן א-דין, אשר החל ללמדו את התורה בשנת 1935, כשמלאו לרומי 25, והוא כבר היה בעל משפחה. בלימודו הפגיש את רומי לצד הקוראן גם עם כתיבתם של משוררים פרסים מיסטיים. אך בניגוד לאביו של רומי, בורחאן שם את הדגש על ביטול הנפש הבהמית, וראה בצום כלי היטהרות חשוב.
בְּתוֹךְ הַנֶּפֶש כֹּחַ רַב טָמוּן, חַפֵּשׂ!
בְּהַר הַגּוּף אוֹצָר בָּלוּם, חַפֵּשׂ!
הוֹ סוּפִי־הֵלֶךְ, אִם לְחִפּוּשִׂים יָצָאתָ
הַחוּצָה אַל תַּבִּיט. הַכֹּל בִּפְנִים, חַפֵּשׂ!
( רובאעיאת 45 - עמ' 58)
אִם לְחַפֵּשׁ אֶת עַצְמְךָ הֶחְלַטְתָּ, מֵעַצְמְךָ תֵּצֵא.
עֲזֹב הַנַּחַל, אֶל הַמַּיִם הָרַבִּים שֶׁבְּאַמוּ דַּרְיָה תֵּצֵא.
כְּמוֹ שׁוֹר סָבַבְתָּ עַד עַכְשָׁו בְּעֹל רֵחַיִם,
עַתָּה אֱחֹז בְּרֹאשׁ הַצִּיר עָלָיו הַיְּקוּם בְּסִיבוּבִים יוֹצֵא.
( רובאעיאת* 62 - עמ' 62)
זֹאת אַהֲבָה: לָעוּף אֶל הַשָּׁמַיִם,
לִקְרֹעַ בְּכָל רֶגַע מֵאָה מָסַכִּים,
לְהִפָּרֵד מֵהַנְּשִׁימָה וּמֵהַנְּשָׁמָה,
רַגְלַיִם לְהַצִּיב בְּלִי נוֹעַ עַל אֲדָמָה.
וּלְוַתֵּר עַל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ,
לִרְאוֹת אֶת הַפַּן הַלֹּא־מֻכָּר שֶׁל הַדְּבָרִים.
(מתןך עז'לייאת** 1919 - עמ' 144)
* רובעאית - הויקיפדיה העברית מגדירה את המושג כך: "הוא צורה שירית בת ארבע שורות, שמקורה בפרס הקדומה".
מצורפות לעיל, שלוש דוגמאות משיריו של רומי, אך כדי לחוות את המפגש עם עולמו של המשורר ראוי יותר להקדיש למילותיו זמן, ולקראן ברצף. המילים, על רק ההיכרות המעמיקה עם יוצרן, המקדימה אותן, מאפשרים לקורא לחוות משהו ממהותו של רמוי ומהותם של עורכיו בספר הנוכחי. השילוב ביניהם יוצר תחושה של רצון להעביר הלאה משהו מן הזיכוך שבחוויה הסופית ובחינתה.
בסיום הספר מובאים גם קטעים מכתביו של אביו של רומי, אשר הקורא אותם מודע לפתע לפער הקיים בין האופן בו תפשו וחוו השניים את העולם הסובב אותם.
כל חוויה בחיינו מותירה בו חותם, כל מילה שאנו פוגשים נטמעת בתת המודע שלנו אף כי לא תמיד אנו חווים זאת במועדות מלאה. אני מאמינה כי כל מי שיפגוש את הספר במתכונתו הנוכחית יזכה לחוש עוד במהלך הקריאה בו כיצד הוא מטביע בו את חותמו המעודן ובמידת מה מזככך משהו ממהותו.
הדיוואן - מאוסף שירי שמש טבריז מפרסית: אלכסנדר פייגין חדקרן הוצאה לאור 2019 (מהדורה חדשה ומורחבת) 176 עמ' - כולל הערות לשירים
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה