יש לא מעט ספרי הורות בעת האחרונה. יכול להיות שאחד ההסברים לכך הוא גם העובדה שהמציאות במאה הנוכחית שונה מכל אלו שקדמו לה, אך מעבר לכך, היא משתנה בצורה תדירה כך שהורים מוצאים עצמם לעיתים אבודים גם בחייהם שלהם ולא רק כשהם מבקשים לענות על תהיות ילדיהם ולכוון אותם.
עמוס מיתר כתב ספר הורות שמתייחס לנקודה הזו בדיוק, הורות בעידן אי-הוודאות, והוא מבסס את העצות שלו בספר על סמך הקליניקה האישית שמשקפת לפחות חלק מהתהליכים שעוברת החברה הישראלית.
הספר מורכב ממקרים שונים בקליניקה המשמשים בסיס לדיון בהיבטים שונים של החיים בעידן הנוכחי.
הספר הנוכחי מציע כלים שרכש אדם אחד מניסיו חייו, כזה שמתחיל לאחר שיצא בגיל 10 ממחנה הריכוז טרזיינשטאט. אלו המילים המופיעות על גב הכריכה:
במאי 1945 יצא פטר וולפגנג לוֹב — לימים גדעון לב — ממחנה הריכוז טרזיינשטאט. הוא היה בן עשר, ויותר משליש מחייו עברו עליו במחנה. כל בני משפחתו, מלבד אמו, נרצחו בידי הנאצים.
איך היו השנים הבאות?
מאתגרות.
שמונים שנה אחרי המלחמה ההיא גדעון לב מספר את הסיפור שלו בספרו פוקח העיניים בואו נעשה את העולם טוב יותר. בגילוי לב, ומתוך מבט מפוכח ורענן, הוא מספר את סיפור חייו, ובתוך כך מעניק כמה טיפּים שחשוב להזכיר מדי פעם לחיים נכונים יותר ומלאים יותר.
***
גדעון לב נולד ב־1935 בעיר קרלובי וארי בצ'כוסלובקיה. ב־1941 הוא גורש עם אמו למחנה טרזיינשטאט, ונשאר שם עד שחרורו במאי 1945. גדעון התחתן פעמיים, והוא אב לשישה ילדים, סב ל־16 נכדים וסבא רבא לשתי נינות. הוא מתגורר בצפון ישראל עם שותפתו לחיים ג'ולי גריי.
ג'ולי גריי היא סופרת ילידת קליפורניה, שכתבה בין השאר עבור "האפינגטון פוסט" ו"ניו יורק פוסט". היא הכשירה כותבים באולפני האחים וורנר, במכון קליפורניה לאמנות, במכון וייצמן ובאוניברסיטת רייכמן, והתנדבה בין השאר ביוזמת השלום למזרח התיכון, ילדים למען השלום, ארגון אמנסטי וארגון לוחמים למען השלום.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה