נצור לשונך

לשון הרע הוא מושג שעד לפני שנים היה מוכר בעיקר למי שגדלו וחונכו על ברכי הדת. בעידן הנוכחי, עדין האינטרנט, כשסרן שמועתי כבר הועלה לדרגת אלוף, וכל רכילות קטנה מתפשטת כאש בשדה קוצים, אש אשר בניגוד לעבר מים מתקשים לכלותה ולגיציה יש יכולת מופלא להפרץ מחדש.  בעידן כזה המושג "לשון הרע" הפך להיות כלי בידי סוכנויות הפרסום, שהחליטו לעשות גם שימוש חיובי מובהק בכוח שלהם להגיע לציבור הרחב.

קרוב לוודאי שנתקלתם בסלוגן "לשון הרע לא מדבר אלי", ואם אתם בגיל המתאים אולי קיבלתם גם את צמיד הגומי שחולק בתקופה שהפרסומת נפוצה בכלי התקשורת והרשתות החברתיות, אבל עדין ספק אם הלכות שמירת הלשון מוכרות לרוב מי ששמעו על הסלוגן, וחבל שכך.

הלכות לשון הרע מורכבות ונוגעות לכל תחום בחיינו, המציאות המשתנה מחדדת בכל יום מחדש את גבולותי שמירת הלשון, וגם מי שעוסקים בסוגיה זו מדי יום מתקשים לעיתים להבחין היכן עובר הגבול בין מידע, רכילות ללשון הרע. קל יותר למי שאינם מרבים בדיבור או באים בחברה, להקפיד על מוצא פיהם ועל מה ששומעות אוזניהם, אבל האדם הממוצע שוהה שעות רבות בסביבות שאין לו יכולת רבה להשפיע על הנעשה בהן, ולצד הצורך להיות מנומס וחברותי, עליו למצוא את הדרך להציב גבול שישרת אותו ואת הכלל, בכל הנוגע ללשון הרע.

כדי לעשות זאת, על האדם להכיר לעומק את גבולות השיח והמידע הראוי והנכון לדון בו עם כל אדם. אך גם לאחר שאדם מגלה בקיאות בהלכות לשון הרע, עליו להיות מסוגל להסביר זאת לסובביו או במידה ואינם מגלים בכך עניין, להציב גבול להם ולעצמו בכל הנוגע לנושאי השיחה.

בספר הנוכחי, "נצור לשונך" בהוצאת פליסקין נתקלתי כצופה אדוקה בשיעוריו של הרב יגאל כהן בשנים האחרונות. בשיעורים רבים הקפיד הרב לייחד דקות מספר עם סיומם לדיון בנושא הלכות לשון הרע, כשהוא מקריא את השיעור היומי ומרחיב אודותיו בדוגמאות עכשוויות המדברות לבני העדין הנוכחי. ככל שההוסיף הרב ודן בנושאי הלכות לשון הרע, גיליתי שאף כי ספגתי מסביבתי הקרובה התנהלות ראויה בכל הנוגע לשמירת הלשון, היה פער עצום בין מה שלמדתי מהתבוננות לבין לימוד של התחומים והקויים הדקים המפרידים בין רכילות, לשון הרע, לשון הרע לתועלת ועוד מושגים שלא היו נהירים לי דיו.

היה לי חשוב לאחוז את הספר בין ידי ולעיין בו מדי יום, כשאני מעיינת מדי יום בהלכות היומיות ומתרגמת אותן למציאות היומיומית המוכרת לי, מקפידה לבחון האם הדברים ברורים לי מספיק ואם יש ביכולתי לעמוד בגבולות שהתווה ה"חפץ חיים" למוצא פינו.

העובדה שהחברה הכללית אינה עוסקת בהלכות לשון הרע מייצרת סיטואציות רבות בהן התנהלות הלכתית ראויה במקרים שונים כלא תואמת את הקודים החברתיים ובמקרים אחרים אף כבעייתית. גם העובדה עקירת הרגלים היא תהליך ארוך ופעמים רבות לא חד כיווני, מייצרת סיטואציות בהן גם לאחר לימוד הלכה מסויימת מצאתי עצמי מתקשה לפעול לאורה בשל תגובוות אוטמטיות שמקורן בהרגלים רבי שנים שהם חלק מן הנורמות בחברה בה אני חיה.

אז אני ממשיכה לצפות בשיעוריו של יגאל כהן, בתובנות העדכניות שלו בנוגע להלכות שמירת הלשון, מקבלת 2 הלכות לשון הרע ביום למייל שלי ומעיינת בספר שמונח בדרך קבע ליד המיטה שלי, ומקווה שאמשיך להתקדם בלימוד, הבנה ויישום ההלכות.

ואם הייתי יכולה להמליץ על ספר שראוי להיות על מדף הספרים בכל בית בישראל, ספר שראוי להיות רב מכר אמיתי שכולם יקראו, זה היה הספר.

נצור לשונך - מנוקד     מדריך להלכות לשון הרע     מחלוק לפי לימוד יומי     מיוסד על ה"חפץ חיים"     מאת: זליג לפיסקין     מהודרה מתוקנת תש"ס     רל"ב עמודים - כולל מפתח עניינים