שני ספרי ילדים של כנרת זמורה דביר עלו על המדפים ממש לאחרונה:
אני לא יודעת אם בדורות הקודמים החרדה הייתה נוכחת כמו בעידן הנוכחי, ייתכן שהיא הייתה נוכחת אך לא היה לה שם, ייתכן שבגלל הצורך לשרוד והעיסוקים המתמידים לאנשים לא היה זמן להרהר בתחושות שלהם.
כך או כך, נדמה שבשנים האחרונות המונח חרדה הפך שגור בכל פה בישראל, והתופעה הולכת ומתרחבת ומאפיינת את בני כל הגילים. מעבר לכך, הקורונה ואירועי 7 באוקטובר והמלחמה שפרצה לאחר מכן יצרו מצבי דחק מורכבים גם למי שלא חוו אישית קושי קיצוני.
"מה קרה, עידו?", הספר הנוכחי של מיכל דליות, עוסק בנושא החרדה אך בלי לקרוא לה בשם. עידו הוא ילד עצמאי אבל משום מקום, יום אחד הוא זקוק לליווי הוריו לכל מקום. גם כשהם יוצאים לבלות וסבא וסבתא מגיעים לשמור עליו הוא לא יכול לחכות עד שאבא ואימא יחזרו. סבא חושב שלא צריך להתעסק עם זה יותר מדי, אבל אבא ואימא מוצאים פתרון אחר.
בסוף הספר מציעה מיכל דליות רקע וכלים להתמודדות עם פחדים אצל ילדים, כאלח שניתן להבין את הבסיס להם וכאלה שמופיעים בלי שההורים או הילד יכולים להבין מדוע.
לכאורה, הספר הנוכחי עוסק בחתולה ביתית שיום אחד מגלה שלבית מגיעה חתולה חדשה, עדיין גורה, ולא מצליחה להבין למה שבני הבית שלה ירצו חתולה נוספת אם יש להם אותה. אבל לא רק זה מפריע לה, מפריע לה שהיא פתאום צריכה לחלוק את כל מה שהיה רק שלה עם גורת החתולים הזאת והמשפחה שאצלה היא חיה מצפה ממנה לוותר לה כל הזמן.
הספר עוסק בהגעתו של אח או אחות קטנה הביתה. הבחירה לעשות זאת דרך עיניה של חתולה מאפשרת לילדים צעירים להזדהות בצורה קלה יותר עם עולמו של בעל חיים שחווה רגשות דומים, מה שיכול להוות פתח לשיחה על ההתמודדות של ילדים קטנים עם נוכחותו של אח או אחות קטנה יותר.
את הספר כתבה ואיירה רותי זאדה, מאיירת, שזוכרת מילדותה שלה את צמד המילים "תני לה" בהקשר של אחותה הקטנה וכל דבר שרצתה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה