חדש על המדף: ספרי פרוזה

 

שני ספרי פרוזה של הוצאת כנרת זמורה דביר עלו על המדפים ממש לאחרונה:

קראתי בעבר ספר קודם של המחברת, יעל טבת קלגסבלד, נדמה שהיו לו קווים ביוגרפיים והוא התכתב, בחירות יתרה, עם סיפור חייה שלה. יש לה כישרון לספר סיפור, כזה שטיבו של הסיפור אותו הוא מספר חיוני פחות מאשר היכולת שלה להעביר לקורא את המסר שלה באופן קולח, בהיר ומעורר עניין.

הספר הנוכחי, לפחות לפי מיטב ידיעתי, אינו כזה. במרכזו ניצבות שלוש אימהות שמייסדות יחד קבוצה לאימהות שילדיהן פשעו והורשעו אך הן, כרוב האימהות, חושבות שהמציאות במקרה של בניהן הסיפור שונה לגמרי. כל אחת מהן, בנובלה משלה, מספרת את הסיפור שלה, את הילד שלה, את ההקשרים של מעשיו דרך חוויותיה שלה את חייה וחייו ומציגה לעולם גרסה מעט שונה מזו שהוא רגיל לקבל כשהוא קורה על מעשה פשע ועל הנאשם בו.

כנראה שנוגה פרידמן לא חלמה שתכתוב את הספר הנוכחי, כיוצרת רב-תוחמית וחוקרת מגדר היא עסקה בעבר בדברים שונים אבל למציאות היו תוכניות אחרות. ב-7 באוקטובר היא שכלה את בן זוגה, לוחם שלדג עידו רוזנטל, והמציאות המטלטלת הולידה את הספר הנוכחי, בו היא בוחנת את האבל שלה לאורך שלביו השונים.

כמו כלנו, 7 באוקטובר טלטל את חייה של נוגה פרידמן, אבל לצד הטלטלה העזה שחוותה האומה כולה האסון של פרידמן היה אישי, בביתה, בן זוגה ואבי ילידה ולצד הבחינה של האבל האישי שלה היא מתבוננת מאז המלחמה בשינוי שעבר על החיים של כולנו כאזרחי המדינה והאופן בו החיים שלנו לעולם לא ישובו להיות אותו דבר.