שני ספרי פרוזה של הוצאת כנרת זמורה דביר עלו על המדפים ממש לאחרונה:
אנשים כותבים על מה שהם מכירים, לפחות מי שמיטיבים לכתוב. עומר מאיר ולבר הוא מנצח ומלחין ו"מה שזכורות הידיים" הוא ספרו השני. במרכז הספר הנוכחי של ולבר ניצב ארתור דיירסקי, שכמו מחברו עוסק באחד ממקצועות הבמה, במקרה שלו שחקן.
ארתור דרייסקי עלה לישראל בגיל 12 וחי עם בת זוגו, שחקנית אף היא. במסגרת הבחירה להיות שחקן החליט ארתור שכמו על הבמה גםן בחייו יחיה ללא גבולות, אבל דמות שצצה מעברו נחושה לקרקע אותו במציאות.
הספר מעוצב כמו נובלה, גודלו קטן בהרבה מן הממוצע והפונט בו הוא מודפס גדול מזה הקיים בספרים בגודל ממוצע. נדמה כי הוא בבחינת מעט התופס את המרובה.
"חודש מאי היפהפה" הוא ספרה השלישי של לירון גולוד, בשונה מקודמיו הוא אינו ספר פרוזה נטו המתרחש בישראל, אלא מותחן פסיכולוגי המתרחש במדינה בה בילתה המחברת מספר שנים: נוי יורק.
גיבור הספר הוא ג'ייסון, אחראי תחזוקה של בניין מגורים. הוא בן 32, בזוגיות והשלב הבא שמובן מאלי ועבורו הוא ילד. הוריו מתנגדים לכך שהוא ובת זוגו יביאו ילד לעולם ויעשו הכול על מנת למנוע מהם לעשות זאת.
בדיוק לתוך המערבולת הזאת נכנס זוג צעיר חדש לבניין. לשניים יש תינוק והאם, קארן, חוששת שעל אף שהיא חרדתית הפעם יש לחששות שלה בסיס מציאותי לגמרי.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה