אף אחד לא אוהב שאומרים לו מה לעשות. מבוגרים לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות, מתבגרים לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות, וגם ילדים, לא אוהבים שאומרים להם מה לעשות. מתי הוא דרקון קטן, חביב וחברותי שלא אוהב שאומרים לא מה לעשות. במקרה כזה הוא כועס, מאוד כועס, וכמו בני אדם גם הוא מאדים ומתרתח אבל כטבעם של דרקונים כשהוא מתרתח הוא נושף אש אמתית, כזו ששורפת ומכלה את מה שהוא נושף עליו: את ארוחת הערב כשהוא לא רוצה לאכול ירקות, את שער מגרש הכדורגל כשהוא לא רוצה לעמוד כשוער, את מגש הדובשניות במאפייה כשלא נותנים לו לאכול אותן ברגע שיצאו מן התנור...
מתי פשוט לא אוהב שאומרים לו מה לעשות. הוא כועס, מאדים, מתרתח נושף אש ומפסיד. הוא מפסיד את ארוחת הערב וילך לישון רעב, הוא מפסיד את משחק הכדורגל עם החברים לקבוצה, את הדובשניות במאפיה, משחק עם חברים.... וברגע מסוים לחברים של מתי נמאס שהוא שורף הכול כשהוא לא מרוצה והם מפסיקים לדבר אתו. כשמתי מספר לאמא שלו היא יודעת שזה לא בסדר אבל גם מסבירה למתי שהוא חייב להבין מדוע כולם כועסים, והוא חייב לדעת להתמודד עם הכעס שלו בשיטה אחרת.
אז מתי מחליט ללמוד, הוא מקשיב לדרך של אמא להרגיע את עצמה כשהיא כועסת ואפילו מנסה אותה ומצליח, לא להתרתח גם כשהפסיד במשחק לחבר. אחר כך הוא מתבונן ורואה שכל החברים שלו, ממש כמותו, כועסים ומתרתחים ברגעים שונים, ולכל אחד מהם דרך משלו להירגע: העורב מדבר על הדברים, השועל מתבונן בשקיעה, הזאב מיילל במקום מרוחק, החתול מתמתח על הגב והארנבת מרוצצת עד היא שוכחת מה הרתיח אותה מלכתחילה.
ואחרי שמתי לומד להרגיע את עצמו הוא מגלה שיש שימושים אחרים, הרבה יותר נחמדים, לאש שלו. שימושים שדווקא משמחים את החברים שלו.
יוצר הספר הנוכחי, רוברט סטרלינג, מצליח לתרגם באופן מופלא את הדימוי האנושי לכעס כשהוא מאניש דרקון, בעלי חיים דמיוני, שבאופן טבעי מייצר את מה שהדימוי שלנו אודות כעס ורתיחה רק רומז אודותיו: אש. אש אמתית ששורפת ומכלה מה שהיא נוגעת בו וממש כמו כעס, הורסת דברים שלא תמיד אפשר לשקם ולבנות בחזרה, ולא תמיד מי שיורה אותה מתכוון להרוס.
הספר הפונה לילדים צעירים עושה שימוש קסום בדימוי השכיח לכעס בתרבות שלנו כיום ומצליח להמחיש בדרך שמילים לבדן לא יכולות לעשות, את ההשלכות שיש לביטויי הכעס שלנו ואת הדרכים להתמודד אתו באופן שלא הורס או פוגע באחרים. שורה של בעלי חיים החברים של מתי הדרקון הצעיר ממחישים לו, ולקוראים הצעירים. את דרכים שונות להירגע כשכועסים. כל בעל חיים מציג את הדרך שמאפיינת אותו, ומתי כמו הקוראים, יכול לבחור איזו מהן תשמש אותו. הדרך של אמו, שנדמה שכולנו שמענו אודותיה לפחות פעם אחת, מציעה פשוט לספור עד 10 לפני שמגיבים, שיטה שעובדת יפה למבוגרים (שמצליחים להיזכר בה בעידנא דריתחא) אבל אולי פחות תתאים לילדים שצעירים שדווקא ביטויים פיזיים חלופיים לכעס ישחררו את האנרגיה שמצטברת בגופם כתוצאה מתסכול ומחפשת אפיק יציאה.
'מתי מתרתח' מודפס בפנט גדול ומנוקד שגודלו משתנה בהתאם למצב רוחו של מתי הדרקון הצעיר, הטקסט הקצרצר בכל צמד עמודים מוקף באיורים מלאי הבאה המשקפים את מצב רוחו של מתי ואת השפעתו על כל הדמויות הנמצאות סביבו. הטקסט מספר לילדים סיפור, אבל האיורים הצבעוניים מוסיפים את האווירה שמילים לא תמיד יכולות לתאר במדויק ומכניסים את הילדים לתוך העולם של מתי וחבריו, שכמו ילדים רבים עסוקים במילוי הצרכים והרצונות שלהם רוב הזמן, ולא תמיד פנויים לראות את הצרכים והרצונות של מי שסביבם.
'מתי מתרתח' הוא ספר ילדים נפלא שמעבר להיות כתוב טוב ומאויר באופן משעשע וחביב, מתאים לשיחה עם הילדים אודות הדרכים הרבות בהן ניתן להתמודד עם כעס במקום להביע אותו באופן הפוגע בסביבה. אנחנו אהבנו וממליצים עליו בחום.
מתי מתרתח כתב ואייר: רוברט סטרלינג מאנגלית: ארז אשרוב הוצאת כתר 2021 לא ממוספר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה