אין ישראלי שחי היום בארץ הזאת ולא היה מודע, עד כאב, לחטיפתם של 251 אזרחים ישראלים לעזה ביום 7 באוקטובר 2023. כולנו עקבנו אחר המאמצים שנעשו לשחרורם, אחרי גלי השחרור שהופסקו פעם אחר פעם עד לשובם של החטופים החיים האחרונים ביום 13 באוקטובר 2025, והחלל החטוף האחרון ביום 26 בינואר 2026.
את סיפורו של אבינתן אור הכרתי דרך דודו, שמעון אור, שעשה מאמצים רבים להגיע לוועדות הכנסת השונות ולדבר על המשפחה, הדאגה שלה לאבינתן אור, והאמונה שלהם בנוגע לדרך בה צריך להחזיר אותו הביתה.
אבינתן אור חזר לישראל אחרי 738 ימים בשבי החמאס, והספר הנוכחי מתעד את חייו מרגע שהבין שהוא נחטף לעזה ועד יום חזרתו הביתה, עם הצגת הבית בו גדל ופכים מן הילדות שלו שאפשרו לו לשרוד בשבי.
המילים של אבינתן אור מגלגלות במהירות, רודפות זו את זה ולוכדות את הקורא עמוק בתוכן גם כשהוא יודע את נסיבות שחרורו של אבינתן, הוא נותר במתח ביחד איתו, יום אחר יום, באשר לגורלו.
הספר מהוה יומן אישי של אדם שחווה את האסון הגדול ביותר למדינת ישראל מאז הקמתה מהווה תיעוד אישי חשוב אודות המציאות בה אנו חיים במדינת ישראל. אין ספק שאור בחר לחסוך מן הקוראים פרטים קשים במיוחד, שהוא רומז אליהם במילותיו פעמים ספורות.
ספר שחשוב שכל אזרח ישראלי יקרא כדי לזכור ולא לשכוח את המציאות בה אנו חיים.
מחברת הספר, יפעת ארליך, פגשה את שרה צהר בעקבות פניית נכדיה ששמחו שסבתם התרצתה סוף סוף והסכימה שסיפור חייה יועלה על הכתב. אך בפגישה עם יפעת ארליך היה לסבתא תנאי, היא מבקשת שהספר יתמקד באדם שהציל את חייה, ולא רק את חייה שלה אלא של יהודים רבים.
הספר הוא תולדה של תחקיר מעמיק שערכה יפעת ארליך, אך גם תוצאה של הושטת יד של רבים אחרים שנרתמו לסייע לה עם המידע והידע שיש להם כדי ליצור תמונה שלמה של חייו של מי שבעקבות התחקיר זכה ביום השואה 2025 ב"אות המציל היהודי".
הספר מחולק לשלושה חלקים. החלק הראשון עוסק בסיפור חייו של האדם שהציל את חייה של שרה צהר: לולק להרר, חסיד לשעבר שחזותו הלא יהודית אפשרה לו להציל יהודים רבים עד להירצחו בספטמבר 1943.
החלק השני של הספר, קצת בניגוד לבקשתה של שרה, עוסק באופן בו הגיעה לישראל ובשנתיים הראשונות לשהותה בה.
החלק השלישי פורש את מאחורי הקלעים של כתיבת הספר, המפגשים של יפעת עם שרה והאנשים שנטלו חלק באיסוף המידע אודות לולק והאנשים שהציל בתקופת השואה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה