בילי מצאה קופסה ישנה ובה תמונות של אמה מופיעה יחד עם להקה במהלך משחק מחבואים. בלילה היא חלמה שהיא עצמה מופיעה על במה ביחד עם להקה משלה. כשהגיעה לגן בבוקר למחרת היה לה רעיון: היא תקים להקה משלה וממש כמו אמא שלה, תהיה המתופפת שלה.
אבל רעיונות לחוד ומציאות לחוד, בהתחלה עוד ילדים רצו להיות בלהקה ובילי חילקה להם תפקידים וגם רצתה לבחור את השירים שישירו וינגנו, אבל הילדים האחרים לא הסכימו ולא רצו שהיא תגיע להם מה לעשות, למרות שהלהקה הייתה בכלל הרעיון שלה....
אז בילי עזבה את הלהקה ואחרי שבכתה החליטה להקים להקה שבה היא תמלא את כל התפקידים ותחליט את כל ההחלטות, לבד... החזרות של הלהקה שהקימה נשמעו כל כך יפה שהיא מחאה להם כפיים והם, הם הזמינו אותה להצטרף בחזרה ולשיר איתם יחד את השיר שהיא בחרה.
"הלהקה שלי" אומנם מדבר על להקה אחת שהיוותה השראה ללהקה אחרת, אבל טומן בחובו, בתוך ספר ילדים קצר, את הדרך בה חווים ילדים צעירים את העולם. בילי מגלה ביום בהיר אחד שאמא שלה, לפני שהפכה לאמא ועבדה בעבודה שבילי מכירה היום, הייתה חלק מלהקה והופיעה על במות. היא רואה תמונות ישנות של אמא שלה ושומעת ממנה סיפורים שנכנסים אל תוך החלומות של בילי עצמם, והיא מושפעת כל כך מהדברים החדשים שגילתה שהיא רוצה גם. ממש כמו שילדים רבים רוצים לחקות את הוריהם ודמויות אהובות אחרות, ולהתנסות בהם שהם עושים, בכל מה שהם עושים...
כשבילי מגיעה לגן היא רוצה להיות ממש כמו אמא שלה בלהקה, החידוש הזה שבילי מביאה למשחקים בגן קוסם גם לילדים האחרים ששמחים לשתף פעולה, אבל לא רק בילי רוצה להחליט מה יעשו, גם הילדים האחרים, וכשזה לא הולך כמו שהיא תכננה, הרעיון היה בכלל שלה, היא "שוברת את הכלים" ומפסיקה לשחק אתם. אבל בניגוד למה שהיא רוצה שיקרה, הילדים האחרים לא עוזבים את כל מה שהם עושים שהיה רעיון שלה בכלל, אלא ממשיכים במשחק שהיא הביאה והכעס שלה רק גורם לה לבכות.
בניגוד לספרי ילדים רבים לגיל הזה, הפעם אין פה התערבות של מבוגר אחראי (הגננת למשל) שמנסה לתווך את הסיטואציה לכל הצדדים ולהציע פתרונות. הפעם בילי היא זו שמביאה רעיון, מנסה להחליט על כולם, עוזבת ובסופו של דבר מבינה שהרעיון שלה צריך שיתוף פעולה של כולם והיא לא יכולה לעשות אותו לבד. גם הילדים האחרים בגן, אלו ששמחו לשחק במשחק החדש שהציעה, שמחים לקבל אותה בחזרה אחרי שהיא מכירה בערך של המשחק שלהם ואפילו מסכימים לעשות גם מה שהיא מבקשת, כשהיא מבינה שגם לרעיונות שלהם יש מקום.
יש משהו נפלא בבחירה של מחברת הספר להניח לילדים לפתור בעצמם את הקשיים שנוצרו במהלך המשחק שלהם. למרות הנטייה הטבעית של מבוגרים רבים להתערב ולפתור עבור הילדים דילמות שונות שנוצרות להם במהלך חיי היום יום, הבחירה להותיר את ההחלטות בידי הילדים ולתת להם להתמודד לבד עם השלכות המעשים שלהם, מוכיחה את עצמה בסיפור הנוכחי. כמובן שהבחירה הזו אינה נוצרת משום מקום, אלא מתבססת על כך שהילדים כבר קיבלו במהלך הזמן את הכלים הנכונים להתמודדות עם תסכולים וחוסר הסכמות ביניהם וגם עם העובדה שלעיתים ילדים זקוקים לזמן כדי לקבל החלטות נכונות ולהתמודד עם התסכול שלהם.
עבור הקוראים הצעירים, ההתמודדות היפה של בילי וילדי הגן האחרים עם הקשיים שנוצרו להם במהלך המשחק בגן, ללא התערבות המבוגרת ובאופן שמביא אותם אחרי הכעס גם להתפייס ולחזור ולשחק יחד אלו עם אלו, היא דוגמא טובה לאופן בו ילדים יכולים ליישם את מה שהם לומדים כל הזמן ולסמוך על עצמם בפתרון בעיות.
בשבילנו מפגש עם כותבת ועם מאיירת אהובות ומוכרות מהעבר, הוא הבטחה לחוויה מהנה. הספר הנוכחי הפגיש אותנו מחדש עם הסופרת תמר בראון אלקלס שקראנו ואהבנו ספר קודם שלה, ועם המאיירת רותם טפלו שאת איוריה לספריהם של סופרי ילדים אחרים אנחנו מכירים ואוהבים.
הטקסט בספר קולח וכתוב בגובה העיניים, הוא מודפס בפונט גדול ומנוקדת ההופך אותו למתאים גם להקראתו על ידי אחיהם הגדולים של הקוראים הצעירים ששולטים ברזי הקריאה.
איורי הספר נוצרו בגוונים פסטליים רכים העוטפים את העלילה בטון מרגיע. הדמויות השונות עתירות הבעות פנים ברורות המאפיינות ילדים בגיל זה, ומאפשרות לילדי הגן שטרם למדו את רזי הקריאה, לפענח עוד לפני שמיעת הטקסט את הסצנות השונות המופיעות בסיפור.
"הלהקה שלי" עוסק לכאורה בחוויה מוסיקלית שבוחרת ילדה אחת להביא מביתה אל הגן, אבל מציג את עולמם המורכב של ילדי הגן בעזרת סיטואציה ייחודית שמאפשרת גם להורים להתבונן לפרטי פרטים על האופן בו המעשים שלנו משפיעים על ילדינו ועל התנהלותם. מומלץ בחום לילדי הגן הבוגרים.
הלהקה שלי מאת: תמר בראון אלקלס איורים: רותם טפלו מטר הוצאה לאור 2022 לא ממוספר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה