יום ראשון, 12 בספטמבר 2021

ביצה לשבת / מיריק שניר

 


לנו כמבוגרים אלמנט החזרה הוא קצת מעייף, מעצבן ובגדול בלתי נסבל. עבור רובנו קריאה או צפייה במשהו היא חוויה שנעדיף לחוות פעם אחת, מקסימום פעמיים במקרים מיוחדים. אצל הילדים המצב שונה, הם נהנים לפגוש מחדש משהו שהם מכירים ואוהבים, וכשזה קורה כמות הפעמים שהם יכולים לחזור על אותה חוויה (באופן רצוף או בהזדמנויות נפרדות) היא כמעט אינסופית (לפחות לתחושתנו).

כתיבה לילדים, ולפעוטות בפרט, היא מיומנות שצריך ללמוד, היא מצריכה תשומת לב לדרך בה חווים ילדים צעירים מאוד את העולם, לכלים שהם אוחזים בהם ואלו שהם לומדים לפתח. כשאנחנו נפגשים עם ספר פעוטות שניכר שהושקעה בו מחשבה על קהל היעד אנחנו רווים נחת, זה המקרה עם הספר הנוכחי, 'ביצה לשבת' שכתבה מיריק שניר, סופרת ומשוררת ישראלית אשר שימשה גם כמורה לחינוך מיוחד בבית ספר יסודי, מיריק שניר הוציאה לאור עשרות ספרים, ביניהם ספרים רבות לפעוטות, לאורך השנים.

בספר הנוכחי היא חוברת לבתה, אליאור שניר, אשר עוטפת את הטקסט שלה באיורים רכים ומלאי רוך וחן המעניקים למילים את הטון האוהב שביקשה ליצור הכותבת. אליאור היא מאיירת שנמצאת בתחום כבר למעלה משני עשורים ומתמקדת באיור ספרי ילדים לצד יצירת הדפסים אומנותיים וכרטיסי ברכה.




'ביצה לשבת' עוקב אחר הילד יהושוע שיוצא במשך שישה ימים רצופים, לבקשתה של אמו, להביא לה מן הלול ביצה אחת. בכל יום חול בשבוע אמו פונה אליו ומבקשת באותה לשון של בקשה: "יהושע! לך אל הלול והביא לי ביצה." ובכל יום יהושע יוצא רק כדי לשוב מן הלול ללא הביצה שאסף, משום שזו נשברה. 

בכל יום יהושוע עושה משהו אחר עם הביצה (זורק למעלה, נושא על ראשו, אוחז בה בחוזקה ועוד) בכל יום הביצה נשברת לפני שהוא חוזר הביתה. בכל פעם מחדש, אמו מקבלת את פניו ללא כעס או טרוניה במשפט קבוע "יפה, בן, למדת היום דבר מעניין".

ביום שישי אמא שולחת את יהושוע שוב אל הלול: "יהושוע! לך אל הלול והבא לי ביצה" והפעם כשהוא מגיע אל הלול הוא נזכר בחמש הפעמים הקודמות שביקר בו, בחמש הדרכים השונות בהן נשא את הביצה חזרה הביתה ללא הצלחה ומחליט לשאת הביצה הפעם בדרך אחרת. כשהוא מגיע הביתה עם הביצה השלמה אמו מרוצה ואומרת: "אני כה מרוצה!" ונעזרת בו כדי למרוח את הביצה על חלות השבת שתפחו.

בשבת אמא ויהושוע אוכלים ונחים וביום ראשון....



מיריק שניר יוצרת ספר קסום לפעוטות על למידה מניסיון, כישלון והצלחה. ספר שפונה לפעוטות במשפטים קצרים ויוצר מקטעים קצרים החוזרים על עצמם כמעט ללא שינוי. הילדים יכולים כבר במהלך הקריאה הראשונה בספר להצטרף למשפטים הקבועים שאומרת אמא ליהושוע כשהיא שולחת אותו להביא ביצה מן הלול וכשהוא שב הביתה ללא הביצה שנשלח להביא משום שזו נשברה. 

הספר 'ביצה לשבת' מחולק לשישה מקטעים קצרים כאלו, כל אחד מהם מייצג יום בשבוע ורק ביום שישי סיום המקטע משתנה, כשהוא מתכתב עם חמשת המקטעים שקדמו לו. כל מקטע כזה, כל יום שבוע, בנוי ממשפטים קצרים המלווים כל אחד באיור משלו. בכל עמוד בספר נפרשים שני איורים המייצגים כל אחד משפט נפרד. שפתו של השפר בנויה מחרוזים טבעיים המופיעים כמעט בכל משפטי הספר ומתגלגלים על הלשון כמעט מאליהם.


הספר מדבר לפעוטות באופן ישיר: החריזה טבעית, המקטעים הדומים המכילים המשפטים החוזרים על עצמם והאיורים המעניקים אווירה רכה לעלילה כולה כשהם מראים מעבר למילים את ההכלה והאהבה של האם לבנה, גם כשהוא נכשל שוב ושוב במשימה שהטילה עליו. פרט לאיורים הספר מעוצב באופן שיקרוץ גם לילדים העושים את צעדיהם הראשונים בעולם הקריאה ויוכלו להיעזר בניקוד ובפונט הייחודי בגדלים המשתנים, כדי להתאמן בקריאה עבור אחיהם הקטנים, באופן המותאם ליכולותיהם הראשוניות. מימד נוסף הפונה לפעוטות הוא הספירה עד שבע, שבעת ימי השבוע המופיעים בזה אחר זה וחוזרים על עצמם ברציפות בסופו של הספר.

ולא התייחסתי עדין לפורזץ הקסום (צמד העמודים הפנימי של הכריכה) הזרוע שורת תרנגולות וגור חתולים, ולאחד האלמנטים החביבים עלינו במיוחד בספרים של הוצאת אגם, האפשרות של הילד לרשום את שמו כבעלי הספר בעיגול המוטבע בפורזץ וכותרתו: "ספר זה שייך ל...."


'ביצה לשבת' הוא ספר מקסים המתאים לפעוטות ולקריאה משותפת שלהם עם מבוגר, מתאים מאוד למתנה כשבאים להתארח בשבת. אנחנו אהבנו וממליצים עליו בחום.


ביצה לשבת     מאת: מיריק שניר     איורים: אליאור שניר     אגם ספרים הוצאה לאור     2019     לא ממוספר

אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה