כל דבר בסדרה הזו ראוי להתייחסות מורחבת, הכריכות המרהיבות, העיצוב הצבעוני של שולי הספרים שמעניק לכל חלק בסדרת ספרי 'קלע הכשף' צבע משלה, העולם הפנטסטי שברא המחבר. המשחק בין מציאות לפנטזיה בכלים שהעניק המחבר לגיבור ספרו, יחסים הורים-ילדים, יחסים בין אחים, יחסים בין המינים, יריבויות בין עמיתים בכל הגילאים, אמונה, סולם ערכים, הבדלי תרבות, מה התפקיד של מנטור? האם מלחמה היא דבר הכרחי? ועוד.
'מנתץ הכתר' הוא חלק אחרון בסדרה שהתבגרה עם הגיבור שלה לאורך השנים, סדרה בת שישה ספרים שתובנותיו של המחבר שלה נשזרו לכל אורכה בזכות התהליכים שעבר אף הוא בחיים. סדרה שהגיבור שלה מתחיל אותה כבן עשרה ומסיים בתחילת שנות ה-20 לחייו. אך כדרכם של כל גיבורי הספרים הוא משקף את התובנות שיש לאדם הבוגר שכתב אותו אודות הגילאים הללו ואודות העולם.
כל ספרי סדרת 'קלע הכשף' הם עבי כרס והספר האחרון בסדרה אינו יוצא מן הכלל, התרגום העברי שלו כולל למעלה מ-450 עמודים, ואין עמוד אחד מיותר. בספר הנוכחי מנסה מחבר הספר לסגור את כל הקצוות שנותרו מהספרים הקודמים בסדרה, כשהוא מפגיש מחדש את הדמויות מעולמו של הגיבור שלו, קלן, החל מחייו כנער דרך המסעות השונים שעבר וכלה באנשים אותם הוא מבקש לפגוש שוב לאור התובנות שהוא רוכש בהרפתקה האחרונה אליה הוא בוחר לצאת.
אני רוצה להימנע מלעשות ספויילרים למי שטרם קרא את סדרת הספרים, לכן אצטרך להלך בין הטיפות בניסיון לעסוק בדמויות ובעולמות השונים הנפגשים בספר ומלווים אותנו לכל אורך הסדרה, תוך התעלמות מנקודת מפנה שמעצבות את הגיבור ואת הסדרה, אני חושבת שאצליח לעשות זאת כי הקסם בסדרת הספרים הנוכחית מתעלה על אירוע זה או אחר במהלכה.
הספר נפתח בעת הבחינות בשבט הז'אנטיפ, העם לו שייך קלן - גיבור הספר. אביו הוא אחד ממנהיגי השבט שייחודו הוא בכוח הקסם שהוא אוחז ואין לשום עם בעולם בו הם חיים. מקורו של הקסם במים הנובעים באזור בו הם מתגוררים, בני השבט מציינים כי החיבור שלהם לקסם הנובע מן המים הוא המקנה להם את הזכות לאדמה, על אף שהיא יושבה בעבר על ידי עם אחר שגורש מהמקום עם הגעת בני הז'אנטיפ.
בגיל ההתבגרות נבחנים כל בני הנוער בשבט כדי לראות מה טיב כוחם. לכל אחד מהם יש גישה לכל סוגי הקסם הקיימים בשבט, בזכות שש רצועות קסם החרוטות באמת ידיהם, בזכותן הם יכולים למשוך את הכוחות השונים. לכל אחד מהם יכולת מוגברת אחת לפחות, שהוא יכול לרתום לטובתו ומקנה לו את תחום העיסוק שלו. לקלן אין גישה לכוחות הקסם, פרט לכוח אחד שנחשב חלש מאחרים. הוריו הם אלו שחסמו לו את הגישה בשל חיבור שעשתה לו סבתו, אם אביו, וקשר אותו לצל האפל, חיבור שעשתה גם לעצמה ולו מייחס אביו של קלן את חוסר יישוב דעתה בשנותיה האחרונות. הצל האפל הוא מקור קסם רב כוח, אך כזה שבני התרבויות השונות בעולם מאמינים כי מקורו שלילי ורצוי שלא לעשות בו שימוש.
קלן מודע לכך שאין לו באמת גישה לכוחות קסם, אבל חבריו לבחינה לא יודעים זאת והוא מתעתע בהם בזכות המאפיין הכי חזק שלו, אחיזת העיניים. הוא מצליח להביס חלק מחבריו בבחינות, כשהוא גורם להם להאמין שהוא עתיד לעשות שימוש בקסם. אחותו הצעירה היא היחידה המבחינה בכך וחושפת אותו, ניצחונו נלקח ממנו וחוסר יכולתו המוכחת לעשות שימוש בכוחות הקסם השונים מדירה אותו מן החוג החברתי אליו היה שייך כל חייו.
לא רק טיב עוצמת כוחות הקסם של הנבחנים נקבע באותם מבחנים אלא גם החיה אליה יקשר כל מכשף בחייו, חיה עמה יוכל לתקשר באופן ישיר ללא מעורבותם של אחרים. כל אחד מהקוסמים, הזוכה לכינוי מג כשהוא מסיים את הכשרתו, נקשר לחיה משמעותית אחרת. אל קלן נקשרת חיה זניחה שעמו של קלן מגדיר כבזויה וראויה להשמדה: חתול סנאי. החיה הזו שרוב אוכלוסייתה הושמדה על ידי בני עמו של קלן אינה מחבבת את בני הז'אנטיפ ובני אדם בכלל, אבל החיבור שנוצר בין קלן לחתול סנאי אחד וזוכה ללעג מצד בני עמו של קלן, ילווה את השניים ובעקבות מעשה גבורה אחד של קלן, יוביל לנאמנות של בעל חיים שאף אדם מעולם לא זכה לחברות של בני מינו.
עד שקלן והחתול סנאי יילמדו להכיר זה את זה, קלן צריך להתמודד עם העובדה שהוא חסר כוחות קסם, נתפס ברמאות בעת המבחנים ואין לו סיכוי להפוך למג. כשהוא נקלע למאבק מול בני גילו נחלצת לעזרתו בת לעם המשוטט, היא מצילה אותו מפגיעה חמורה ומאפשרת לו להתלוות אליה וללמוד את דרכיה. כמוהו וכמו רבו בני האדם בעולם, גם היא לא ניחנת בכוחות קסם כלשהם אך כמו קלן עצמו, היא מיומנת באחיזת עיניים והפיכת יתרונם של אחרים ליתרונה שלה. אחד הכלים המשמשים אותה בשיטוטה בעולם ובהחלטתה מתי להירתם לעזרתם של אחרים היא חפיסת הקלפים שלה, המסמנת לה את הנתיבים השונים בהם צועדים בני האדם בעולמה ואת הדמויות המשמעותיות שמשפיעות על היווצרותם. דמותו של קלן צצה בחבילת הקלפים סמוך לפגישתם ולאחריה היא מבינה שיש לו תפקיד משמעותי בעיצוב המציאות העתידית, גם אם אין לה כלים לדעת איך בדיוק.
חפיסת הקלפים הזו, שהיא אחד הכלים שמשמשים את קלן להתמודדות עם ניסיונות שונים במסעו, לצד כלים נוספים שהוא מקבל ומאמץ שיש להם כוחות שונים מהממוצע במקומות השונים, היא זו שמעניקה לכריכות הספרים את פניהם. בכל ספר בסדרה מוצג קלף דו משמעי ששני צדדיו מציגים את מצבו של קלן ואת האדם או המצב עמו יתמודד באותו חלק בסדרה. כל קלף כזה עטוף בצבע אחר הצובע גם את שולי הספר ומעניק לסדרת הספרים הזו מופע צבעוני, ייחודי ויפהפה על מדף הספרים.
במשך שנים יעבור קלן מתרבות לתרבות במטרה ללמוד את טיבו של הצל האפל ואת דרכיה של המושיעה שלו, יתנסה במפגשים עם עולמות שלא הכיר בעבר, ירוויח, יפסיד, יכיר את עצמו ואת העולם ויתמודד עם העובדה שבני עמו אינם רוצים שנציג שלהם שנרצע לצל האפל, יסתובב בעולם. קלן יחקור את הצל האפל בכל דרך בה יוכל, נוכחות הצל האפל בחייו באופן בולט הופכת אותו למטרה למי שמתחקים אחריו ולמי שגם בתרבותם נודעת לו משמעות.
עיקר כוחו של ספר הפנטזיה הנוכחי הוא בהיותו כזה שמתעקש להמעיט את השימוש במוטיבים פנטסטיים. הרבה רגעים בספר נדמים כקסומים, אך במבט מקרוב רק מעטים מהם אכן מתגלים ככאלה. קלן והמנטורית שלו עושים שימוש מקסימלי בכישרונות האנושיים שיש לבני האדם ובכוחה של אמונה פנימית. התרבויות השונות בספר נדמות, כמו ברוב ספרי הפנטזיה, כמייצגות את עולמם של בני האדם כפי שהוא מוכר לנו מימי הביניים: עולם של מלכים, ממלכות, עולם לא טכנולוגי עם כלים האופייניים לימי הביניים כשרק תרבויות בודדות משכילות להציג מאפיינים חלקיים שמוכרים לנו מתקופות מתקדמות יותר בחברה האנושית.
בכל ספר אנחנו לומדים להכיר לעומק תרבות אחרת, את האני מאמין שלה, את הקוד המוסרי של תרבותה, את עיקרי האמונה שלה ואת ההתייחסות שלה לקלן, השבט ממנו הגיע והצל האפל המופיע על פניו ואיש אינו יכול להתעלם ממנו. כדרכם של כל בני האדם קלן נכווה ולומד מן הטעויות שלו בכל שלב בחייו כשהוא מסתמך, מתקרב ונפגע מאנשים מסוימים אך גם מרוויח חברי אמת וכלים שילוו אותו כל חייו.
כמו כל נער מתבגר גם קלן לומד אודות האהבה, אולם עובדת היותו במצב הישרדותי רוב הזמן, מפנה את עיקר תשומת לבו אל השימור העצמי והצורך לנוע כדי לא להיפגע. כל זה לא מותיר לו פנאי רב לפתח מערכת יחסים או אף לגלות עניין מהותי בבני המין השני. המרחק הרב שלו מהוריו ומעולמם גורם לו להקשר לדמות הבוגרת העקבית היחידה בחייו, המנטורית, שאת עולמה שלה ואת תרבותה הוא לא מצליח לפענח גם לאורך השנים בהן הוא מתלווה אליה והרגעים בהם הוא זוכה לפגוש בה. הקשר שלו עם בת משפחתו היחידה שאינה יכולה להתנתק ממנו, אחותו, משנה צורה ככל ששניהם מתבגרים והוא חי חיים של פורע חוק בעוד היא הופכת לחלק משמעותי בעם שלהם ולמגית בעלת כוח שאיש לא הכיר בעבר.
הספר האחרון בסדרה בוחן מחדש את כל הנחות היסוד של קלן אודות עמו, משפחתו, התרבויות השונות והאנשים שליוו את חייו בעבר. הוא נאלץ לסמוך על עצמו כשהוא צריך לקבל החלטה שעתידה להשפיע על גורל כל האומות בעולמו...
הספרים הסדרה הופכים מורכבים יותר ככל שהסדרה מתקדמת וקלן מתבגר. ההחלטות עמן הוא נאלץ להתמודד והחוויות אותן הוא עובר משתנות כשהוא גדל ולצדו הקוראים שמלווים אותו לאורך השנים. מחבר הספר מנסה לבנות עולם שמערכת הכללים שלו מתכתבת עם זו המוכרת לנו מעולמנו שלנו, אך כזו שהוא יכול לנתב בזכות דמותו של קלן למקום מעט שונה. את רוב קווי העלילה שנפרשו לאורך הספרים השונים בסדרה קושר מחבר הסדרה בספר הנוכחי, האחרון בסדרה. משום שאין אפשרות להעניק לעולם הה מציאות סטטית וסופית, הוא מותיר בסיומה כמה קצוות פתוחים שהקוראים יכולים לסגור כרצונם או לאפשר לסופר או לכותבים אחרים לברוא בעזרתם מאורעות עתידיים שיכילו את הדמויות השונות שהכרנו.
סדרת 'קלע הכשף' היא בראש ובראשונה סדרת פנטזיה שהקריאה בה קולחת ותורגמה היטב על ידי ענבל שגיב-נקדימון. הסדרה לוקחת את הקורא למסע בתוך עולם פנטסטי המציג פנים שונות של הטבע האנושי. היא פונה לבני נוער כאשר מכרך לכרך עובר הגיבור שלה תהליך התבגרות. הסדרה מדברת לנוער בוגר ואף למי שכבר חרגו מגיל הנעורים אך נהנים מספרות פנטזיה טובה.
אם אתם אוהבים ספרות פנטזיה שגיבוריה ועולמה מתפתחים ומתבגרים לאורך הדרך, הסדרה הזו בדיוק בשבילכם. היא פונה לבני נוער אבל תעניק שעות ארוכות של הנאה גם למבוגרים שהשאירו פינה בחייהם לעולם המשחק והדמיון. מומלץ בחום.
* לא יכולים לחכות עד שתגיעו לספר? הפרק הראשון של הספר זמין לקריאה בתחתית הפוסט.
מנתץ הכתר (קלע הכשף 6) מאת: סבסטיאן דה קסטל מאנגלית: ענבל שגיב-נקדימון הוצאת כתר 2021 477 עמ' - כולל אחרית דבר
1
המעצר
שום דבר לא מסריח כמו עיר בירה בקיץ. הרחובות העמוסים באצילים ופועלים מתחילים לעלות על גדותיהם כששיירות אינספור של סוחרים, דיפלומטים ואלה שהתרוששו בגלל יבולים גרועים או פולשים זרים נוהרים מבעד לשערים כדי לחפש רווח או הגנה. על קשת לבנה בוהקת בכניסה לעיר חקוק המוטו של עיר הבירה הדַָרוֹמָנית, הנושא הבטחה לבאים: "אֶמְנִי אוּרְבָּנָה אוֹמְנָה וִיטָארִיס".
מעיר האימפריה נובע העושר.
גם הביוב.
זה הקטע בערים גדולות: הן יכולות לפתור את בעיית הרעב בתוספת מזון, ביטחון בתוספת חיילים, וכמעט כל דבר אחר בתוספת כסף. אבל יש גבול לכמות החרא שאפשר להעביר לפני שאבני הריצוף מתחילות להסריח.
"מסריח פה," הקיש רַייקֶס בשיניו מעליי.
רפרוף רך של קרומי דאייה מכוסי פרווה הקדים חבטה קלה בכתפי כשהחתול־סנאי נחת. השותף העסקי השודד והרצחני שלי, שגובהו שישים סנטימטרים, רחרח את פניי. "משום מה אין לך ריח של מת."
"אני בסדר," אמרתי. לא השתוקקתי לחדש את הוויכוח הארוך שהתחיל לפנות בוקר, כשיצאתי לבד להתייצב מול המג שנשלח להרוג אותי. עכשיו רציתי רק אמבטיה, קצת שקט, ואולי כמה שעות מנוחה בלי ניסיונות התנקשות בחיי.
רַייקֶס רחרח אותי שוב. "בעצם יש לך ריח יותר גרוע משל מת. זה ויסקי?" הוא תקע את החוטם שלו בשערי ונשמע מסוקרן למדי.
שנה של חיים בעיר הבירה של דָארוֹם העניקה לרַייקֶס הזדמנות להרחיב את רשימת ההתמכרויות המזיקות שלו, שכרגע הייתה מורכבת מעוגיות חמאה, ליקר פַּאציוֹנֶה ענברי במחיר מופקע, שנות בציר אחדות של יינות גיטַבּריים — היקרים, מן הסתם — וכמובן, בשר אדם.
"זכרת להביא לי את העיניים של המג?" הוא שאל.
"הוא לא מת."
"זה לא מה ששאלתי."
זה השלב שבו נוכחותו של חתול־סנאי על כתפך, בקרבה מפחידה לאוזניך האנושיות הרכות והטעימות, נעשית מסוכנת. אתם מבינים? חתולים־סנאים, שהם בעלי גוף חתולי שמנמן, זנב גדול ושעיר, פרווה שמשנה צבע בהתאם למצב הרוח, וקרומים פרוותיים שנמתחים בין גפיהם הקדמיות והאחוריות ומאפשרים להם לדאות מצמרות העצים (או "לעוף כמו כל בז ארור־אֵלים" כפי שרַייקֶס היה מתעקש לומר), יכולים — אם נועצים בהם מבט מעיניים מכווצות, ממרחק, ורצוי בטשטוש של שִׁכרוּת — להיראות כמעט חמודים. הם לא. כלבלבים הם חמודים. ארנבונים הם חמודים. יש מי שבעיניו רעשני חול בָּרָבֶּסקיים הם חמודים. אבל חתולים־סנאים? הם לא חמודים. הם מרושעים.
"רַייקֶס..." פתחתי ואמרתי.
הבל פיו חמים במידה מפתיעה כשהוא במרחק סנטימטר או שניים מהתנוך שלך. "קדימה, תגיד."
אבות קדמונים, חשבתי, ומזווית העין ראיתי שסימני הצל האפל של רַייקֶס מסתחררים. לפני מעט יותר משנה נהיו גם לו קווים שחורים מתפתלים סביב העין השמאלית, כמו אצלי. אבל בניגוד אליי, האפשרות שביום מן הימים הוא יהפוך לשד משתולל המטיל את חיתתו על היבשת כולה לא הטרידה אותו כהוא זה. הוא חיכה ליום הזה בשמחה.
ההצלה מנשיכת חתול־סנאי שעלולה להיות קטלנית הגיעה בצורת חצי תריסר זוגות של מגפיים כבדים שצעדיהם הרעימו מאחוריי, ומייד אחריהם הנקישה האופיינית לשחרור נצרה של קשת מוצלבת. "קֶלֶן אַרגוֹס, במצוות סֶגֶן לִיבְּרִי משירות השריפים של המלכה, אתה עצור."
נאנחתי. "עוד פעם?"
הרחש המהוסס הראשון של הֶדֶק הקשת המוצלבת המתחכך בברזל שסביבו. "תרים את הידיים, קַלָּע כֶּשֶׁף."
אפילו לא שמתי לב שאצבעותיי נדדו אל נרתיקי האבקה שבצידי חגורתי. רפלקס טבעי, כנראה, אם כי בשלב הזה היה אפשר להניח שאתרגל לכך שעוצרים אותי כמעט מדי שבוע.
הרמתי ידיים והסתובבתי לאט, וראיתי את השריפים בכובעים הרחבים ובמעילים האפורים הארוכים האופייניים להם, חמושים במגוון הרגיל של אלות קצרות וקשתות מוצלבות — שכולן מכוונות אליי. "אתה רוצה שאקריא את הצו?" שאל הסַּמל פָאוּסְטוּס קוֹבּ. הוא היה נמוך, צנום וצר כתפיים, ושנים רבות עברו מאז היה בשיאו. היה אפשר לצפות שייראה מצחיק ליד פקודיו הצעירים והנמרצים ממנו, אבל הניסיון שלי עם השריפים של המלכה לימד אותי שהגיל לא מפחית כהוא זה מהסכנה שיש בהם — רק מגביר את רשעותם כשמתנגדים להם.
אני לעומתו הייתי בן שמונה־עשרה, לאה הרבה יותר משאמור להיות אדם בן גילי. חולצתי עדיין הייתה רטובה מהאלכוהול שבו השתמשתי כדי להסוות את עצמי כשיכור במסבאה, והרגשתי די עצבני בעצמי. "מה האשמה הפעם?"
קוֹבּ הקריא את הצו בהדגשה. "קשירת קשר לתקיפה גופנית של שליח זר הנהנה מההגנות המוקנות לנציגים דיפלומטיים..."
כן־כן, זה נכון: הזקן שבא להרוג אותי, כרב־מָג מבני הז'אנ'טֶפּ, היה בעל מעמד של שגריר בדָארוֹם.
קוֹבּ המשיך. "נזק פיזי חמור..."
ממש לא חמור מספיק.
"גנבה..."
ידעתי שלא הייתי צריך להשאיר אצלי אף אחד מהמטבעות.
"פעולה הנוגדת את האינטרסים החיוניים של הכתר הדַָרוֹמָני והעם שהוא משרת..."
את זה הם זורקים לכל צו כמעט. אם אתם יורקים על המדרכה, הרי שטכנית "פעלתם נגד האינטרסים של הכתר".
קוֹבּ שתק לרגע. "ויש פה משהו על זה שאתה 'קַלָּע כֶּשֶׁף קלפן מעצבן ודביל שלא עושה מה שאומרים לו', אבל אני לא בטוח שזה ממש פשע."
אף על פי כן, הייתי די בטוח שזה הפשע היחיד שמעניין את טוֹרִיאַן. "משונה שהיא הכינה את הצו הזה עוד לפני שמישהו מצא את המג," ציינתי.
קוֹבּ חייך. "כנראה הסגן כבר מכירה אותך לא רע, קֶלֶן."
התחלתי ממש לתעב את סגן טוֹרִיאַן לִיבְּרִי. אמנם לא חסרו אנשים בבירה הדַָרוֹמָנית שהיו נחושים בדעתם להפוך את חיי לגיהינום, אבל מעטים הפגינו נחישות בוטה וחוש הומור גרוע כמוה.
"אתה הרי יודע שלפי חוקי האימפריה מעמדי כמורה של המלכה מונע מכם להעניש אותי על פשע כלשהו בלי שארבע חמישיות מאנשי החצר ישללו ממני מראש את מעמדי, נכון?"
אחד מסגני השריפים הצעירים פלט צחקוק חביב. נתתי לו לנצח אותי בקלפים בשבוע שעבר, בתקוות שווא שאוכל לשכנע כמה מהשריפים להיות לטובתי. "אבל בחוק לא כתוב שאסור לעצור אותך."
"בוא, קַלָּע כֶּשֶׁף," הורה קוֹבּ וסימן לי ללכת לפניו.
רַייקֶס נהם בקול נמוך. "אתה מוכן שיתייחסו אליך ככה, קֶלֶן? שוב? בוא נרצח את השקי עור האלה. אתה חייב לי שלוש עיניים ויש לך פה הזדמנות להחזיר את החוב."
"שלוש? כמה עיניים אתה חושב שהיו למג?" שאלתי.
אחת השריפים הביטה בי בתמיהה. היא בטח הייתה חדשה — האחרים היו רגילים לשמוע אותי עונה לרַייקֶס.
"מי יודע אצל בני אדם?" רטן החתול־סנאי. "הפרצופים שלכם כל כך מכוערים שבכל פעם שאני מתחיל לספור, אני מתבלבל מרוב בחילה. חוץ מזה, היית חייב לי שתי עיניים כבר לפני שעה. השלישית זאת ריבית."
מושלם. לא מספיק שהוא גנב, סחטן ורוצח, עכשיו רַייקֶס רוצה להוסיף "מלווה בריבית" לרשימת המיזמים הפליליים שלו.
"בואו נלך יותר מהר," אמר קוֹבּ. "אתה יודע איך הסגן מתעצבנת כשהיא צריכה לחכות לך."
כמה מהעוזרים שלו צחקו — לא שמישהו מהם היה מעז להכעיס אותה. מיהרתי אחריו באי רצון על אבני הריצוף ברחוב הרחב, בדרך למעצר מספר שלוש־עשרה מאז שמוניתי למורה הקלפים של המלכה.
"הֵיי, מה זה?" שאל רַייקֶס, וחוטמו סימן לעבר משהו קטן ושטוח ששט ברוח לעברנו, קרוב לפני הקרקע.
קלף משחק נחת לרגליי.
"תמשיך ללכת," הורה קוֹבּ.
נשארתי במקומי והבטתי בציור המפורט על הקלף, שהציג עיר מרהיבה בחציו העליון. החצי התחתון היה מעין תמונת ראי, מעוּותת כאילו השתקפה בבריכה כהה ונעה של מים שחורים.
"זה נפל לך?" הוא שאל כשהבחין סוף־סוף בקלף.
"סמל קוֹבּ," פתחתי ואמרתי. "לפני שהעניין הזה יתפתח, אני צריך להבהיר כמה דברים."
"כן? מה למשל?"
"קודם כול, אין לי שום קשר לזה שהקלף צץ פה פתאום."
"אז מה? זה קלף משחק. אתה הרי לא המהמר היחיד בבירה."
כאילו במחאה על ההסבר הבנאלי שלו, קלף שני דאה לעברנו ונחת ליד הראשון. ועוד אחד ועוד אחד, כל קלף מסוּבב מעט יותר יחסית לקודמו, כך שהם הקיפו אותי בהדרגה במעגל.
"במה אתה משחק, קַלָּע כֶּשֶׁף?" שאל קוֹבּ ונסוג. שמעתי את צליל פתיחת הנִצרות של כמה קשתות מוצלבות.
עכשיו עמדתי בתוך טבעת של קלפים מצוירים להפליא, בגוונים מתכתיים עשירים של נחושת, כסף וזהב, בוהקים עד כדי כך שהרחוב נראה עגום וחסר חיים בהשוואה אליהם. פניתי לעבר חצי תריסר הגברים והנשים החמושים היטב שהצטוו ללוות אותי לכלא. "שריפים, אני מבקש להתנצל בפניכם מעומק הלב."
"על מה?" שאלה אחת מהם וכיוונה לעברי את הקשת המוצלבת שלה.
הקלפים על הקרקע הבליחו באור מתגבר, סימאו את עיניי לכל דבר פרט למשחק הצבעים המנצנץ ששאב את האור מהעולם סביבי.
"על אי הנעימות שבהצלתי," עניתי.
אני לא חושב שמישהו שמע אותי. העיר סביבי נמוגה למרחב שטוח ונטול צבע. הבניינים, הרחובות, אפילו השריפים עצמם, נראו כאילו גולפו מיריעות דקות של שנהב חיוור. רַייקֶס נשכב על כתפי והתחיל לנחור. דמות הלכה לעברי, מקור יחיד של צבע מסחרר, עטוף בפסי זהב מפותלים של קסם חול, גוני תכלת של כישופי נשימה וסגולים מבליחים של כישוף משי.
כניסה גרנדיוזית מסוג זה מלוּוה בדרך כלל באנחת אכזבה מפי אחותי שָׁלָה — בעצם, שמה עכשיו שָ'מָאת — ומייד אחריה פרשנות נרחבת למצבי העגום ולטרדה שהסבה התנהגותי באחרונה למשפחתנו האצילית והנערצת. אם כי מדי פעם אבי הוא שמופיע כדי לדווח לי על הפשע האחרון שביצעתי נגד בני עמנו. אפשרות שנייה זאת הייתה הסיבה לכך שידיי היו עכשיו עמוק בתוך שקיקי האבקה שבצידי גופי.
מאז שעזבתי את בני עמי, לפני שלוש שנים כמעט, ידעתי שיבוא היום שבו גורלו המפואר של אבי לא יעלה עוד בקנה אחד עם קיומי העלוב. פעמים רבות שאלו אותי ידידים ויריבים כאחד אם יש לי תכסיס — איזו תחבולה מחוכמת — שאני שומר כדי להערים על קֶ'הֶיוֹפְּס האדיר לפני שיצליח להרוג אותי.
היה לי. פשוט לא הייתי בטוח שזה יצליח.
"קֶלֶן.
הקול לא היה של אחותי ולא של אבי. למעשה, זמן רב כל כך חלף מאז ששמעתי אותו, עד שבהתחלה לא זיהיתי אותה.
רצועות הכוח הקסום החלו לשכוך בהדרגה, האור העז פחת, ויכולתי לזהות סוף־סוף את הדמות שהתגלתה לפניי. מצאתי את עצמי עומד שם כשהאבקה האדומה והאבקה השחורה ששימשו אותי בדרך כלל להטלת פיצוץ להבה מחליקות בין אצבעותיי, ואין לי שמץ של מושג מה יקרה עכשיו.
"אימא?"
הדמות החוותה בידה אל הקלפים שהקיפו אותי. "בחר קלף, קֶלֶן," היא אמרה. "לא משנה איזה."
מה יש לאנשים בזמן האחרון עם תכסיסי קלפים?
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה