יש גיל מסוים בו מילים נחוות כפשוטן. למשל, אם אנו מתארים אדם מסוים שכעס והתרתח עד שיצא לו עשין מהאוזניים, הילדים יצפו כשיפגשו אותו לראות מה קורה כשהוא מתרתח, האם באמת יוצא לו עשן מהאוזניים?
מחבר הספר הנוכחי לקח את הנקודה הזו ויצר סביבה ספר מלא קסם והרפתקה. במרכזו של הספר נמצא 'פרי הדרקון' (בעברית הוא מכונה גם פיטאיה). הצמח הזה שייך למשפחת הצבר (סברס). צמח הקקטוס הזה יכול להגיע עד לגובה של 6 מטרים, והוא מכיל פרחים רבים, כל אחד מהם פורח רק לילה אחד.
לטומס יש אמא שהיא וטרינרית, אבא שעובד בדרך כלל מהבית ואחות קטנה בת כמעט שלוש, שעדין לא כל כך מדברת. יש לו גם סבא וסבתא שהוא קשור אליהם, ובמיוחד לסבו שטומס חושב שבגלל שסבא שלו דאג לו כשהיה קטן וגילו לו חור בלב, קצת נדבק ממנו ועכשיו גם לו יש בעיות בלב. אז כולם שומרים על טומס בצמר גפן במשפחה, לא רוצים שהוא יתאמץ יותר מדי או יסתכן יותר מדי, אבל סבא, דווקא הוא מאפשר לטומס להתנסות בכל מה שאפשר, גם אם זה אומר שהוא יפול ויפצע ויקרה לו משהו.
טומס מרגיש קצת חייב לו, ולכן כשסבו מבקש ממנו לבוא לעזור לו בגינה, הוא מגיע. העבודה בגינה קשה, אבל הכי קשה זה לעקור את העץ המפלצתי בחצר שלו, שמפריע לסבא לשתול את מה שהוא רוצה. העץ הזה פשוט השתלט גם על הצמחים האחרים בסביבה וקשה להפריד אותו מהם. לעץ המוזר הזה יש פירות גדולים ואדומים מכוסים קליפות, וכשטומס בוחן את אחד מהפירות הללו מקרוב הוא רואה שהוא זוהר. ממש כמו גחליליות שראה פעם עם סבא. בזמן שטומס אוחז בידו את הפרי ומתבונן בו, הפרי מחליט שהגיע הזמן, זהו הוא בשל, ונופל ישירות לידו של טומס. שמחליט לקחת אותו אתו.
יותר מאוחר, באינטרנט בבית, טומס מגלה שלצמח קוראים 'פרי הדרקון'. כשהוא בודק את הפרי יותר מאוחר הוא מגלה שהוא מחליף צבעים מאדום, לכתום, לאדום, לצהוב לוהט. מפסיק וממשיך לזהור. בלילה, כשהוא נכנס לישון במיטה הוא רואה שהפרי גדל פי 2 ובגלל שהוא כל כך מוזר והוא לא רוצה שההורים ישאלו שאלות, הוא מכניס אותו למגירת השידה והולך לישון. כשהוא מתעורר באמצע הלילה לא כל כך ברור לו למה, עד שהוא שם לב שהשידה רועדת, כשהוא פותח את המגירה היא מפסיקה לזוז אבל אז הוא רואה שהפרי זז וזז עד שבוקע ממנו משהו, שנראה קצת כמו ציפור אבל יש לו חודים על הגב, יש לו צבע אדום בוהק והעור שלו לא מזכיר ציפור בכלל. הכנפיים שלו דומות לכנפי עטלף והוא זוהר. כשהוא מתעטש יוצאים לו מהאף ניצוצות. ברגע הזה, טומס מבין שיש לו דרקון.
אבל תומס לא יודע מה לעשות עם הדרקון. הוא לא רוצה להפרד ממנו, כדי שהחתול שגילה אותו לא מחבב אותו, לא יפגע בו. הוא לא רוצה לספר עליו למבוגרים או לחברים, אז הוא לוקח אותו אתו לכל מקום. רק שלדרקונים יש הרגלים שמסבכים את טומס, גם עם החברים שלו. והוא נקלע להרפתקאות שדווקא הופכות אותו לילד קצת יותר אמיץ...
אפשר לכתוב על הספר הזה הרבה, אבל הכי חשוב לכתוב שהוא פשוט מהנה לקריאה. הוא כתוב היטב, קולח, משקף חיים משפחתיים כמו שכולנו למדנו להכיר: אמא שלא בהכרח מבשלת אוכל טעים, הורים שעובדים גם מהבית, יחסים בין אחים, הורים וילדים, בין ההורים לבין עצמם, וחיי היום יום של ילדים בבית ספר. הכל ביחד יוצר תמהיל משעשע ומרתק שאי אפשר להוריד מהיד.
'הילד שגידל דרקונים' הוא חלק ראשון בסדרת ספרים, ובדיוק היום גילינו שהספר השני בסדרה כבר תורגם ואנחנו כבר לא יכולים לחכות לקרוא אותו. הספר המלווה באיורי שחור לבן לאורך הפרקים ומנוקד, מומלץ בחום לכיתות הבינוניות בבית הספר היסודי.
הילד שגידל דרקונים מאת: אנדי שפרד איורים: שרה אוגילוי מאנגלית: מיכל כהן אגם הוצאה לאור 2021 213 עמ'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה