כולנו מבלים חלק מהזמן שלנו בדמיון, מבוגרים קוראים לזה "לחשוב", אבל אצל ילדים קטנים כשכל היבטי החיים וההתנהלות בתוכם מעורבבים אלו באלו, ההפרדה בין מציאות לדמיון, בין משחק ליום יום, הרבה פחות ברורה. ובכל זאת, איך לוכדים חיי דמיון עשירים של ילדה קטנה העומדת לעלות לכיתה א', ומעבירים אותם לתוך ספר שיאפשר לקוראים (בני כל הגילאים) להתחבר לעולם פנימי אחד?
אבי הנלון יודעת איך עושים זאת, בדרכה הייחודית היא שוזרת טקסט ואיורים אלו באלו, ויוצרת גרסה משלה לספרות קומיקס לילדים קטנים, בחן ובאופן שיעלה חיוך גם על פניהם של מבוגרים שיקראו את הספר ביחד עם ילדיהם.
אבי הנלון יודעת איך עושים זאת, בדרכה הייחודית היא שוזרת טקסט ואיורים אלו באלו, ויוצרת גרסה משלה לספרות קומיקס לילדים קטנים, בחן ובאופן שיעלה חיוך גם על פניהם של מבוגרים שיקראו את הספר ביחד עם ילדיהם.
דורי בת ה-6, היא הבת הקטנה במשפחה, לאחותה הגדולה קוראים ויולט, לאח האמצעי במשפחה קוראים לוק ולה אומנם יש שם: "דורי", אבל איש לא משתמש בו וכולם (הוריה ואחיה כאחד) קוראים לה נזק.
האחים שלה לא רוצים לשחק אתה כי היא קטנה, הם קוראים לה תינוקת ומסבירים לה שרק תינוקות מדברים עם עצמם כל הזמן ומתפרצים. לדורי חשוב להסביר שהיא לא מדברת לעצמה, אבל רק היא יכולה לראות (ולשמוע) את החברה שלה מרי. ועם מרי לדורי תמיד כיף, כי בניגוד לאחים שלה מרי אוהבת לשחק אתה ןכול דבר שדורי עושה מעניין אותה. זאת גם מרי שעושה את כל הדברים המעצבנים שבגללם קוראים לדורי נזק, היא לוקחת את הבובה האהובה על ויולט, את העוגיות מארון המטבח וגם עוזרת לדורי למצוא את המפלצות שמסתתרות בכל רחבי הבית.
כדרכם של אחים קטנים היא רוצה לקחת חלק בדיוק ברגעים שמבקשים ממנה לא להיות בהם. כשהאחים של דורי מתעקשים לא לשתף אותה היא מוצאת דרכים לאלץ אותם להתייחס אליה, היא שואלת שאלות על הדברים שמעניינים אותה.
לפעמים המשחקים של דורי ומרי קצת מפריעים לכולם, כמו ביום שאמא צריכה לקחת את דורי לרופאה לפני שהיא הולכת לבית ספר, אבל בדיוק ביום הזה דורי הפכה לכלב ולכן היא לא יכולה לענות לרופאה על השאלות שהיא שואלת אותה ולעבור את מבחן הראיה.
כשויולט ולוק מחליטים להפחיד את דורי מעט ולספר על שודדת מפחידה שחטופת ילדות קטנות ומחפשת אותה, הם לא מתארים לעצמם מה יקרה לדורי וביחד אתה לכולם בבית...
קשה לחדש בעולם ספרות הילדים, נדמה כי כמות ספרי הילדים השונים שיצאו לאור עד עתה גדולה יותר מבכל ז'אנר אחר. כל סופר מנסה למצוא נושא מקורי או לפחות זווית מקורית להתבונן בה על עולם הילדים, ונדמה שאבי הנלון מצאה את הדרך שלה ליצור ספר ילדים מקורי לילדי בית הספר הצעירים, שעדיין לא משלבים ממש בחוויית בית הספר והמשמעת שהוא מצריך.
את ההשראה לספר הנוכחי שאבה המחברת מן ההורות שלה ומתלמידי כיתה א' שלימדה כמחנכת. אין ספק שהנלון בחנה בחיבה את עולמם של הילדים שחינכה, והצליחה להביט בהתנהלותם דרך עיניהם שלהם. את ההתבוננות האוהבת שלה על עולמם היא תרגמה בהצלחה רבה וכך היא מציגה לעולם נקודת המבט אישית מאוד של ילדה אחת, המתעקשת לקיים את עולם הדמיון גם בגיל בו הסביבה שלה מצפה ממנה שתחדל מכך, או לפחות שתמנןן זאת בצורה טובה יותר.
אפקט החיבור בין המציאות לדמיון מושג בספר הנוכחי בזכות איורי הספר, הדומים יותר מכל לאיורי קומיקס ומשולבים בספר לצד הטקסט שלו, כשניתנת להם עדיפות ברורה. האיורים מצליחים להמחיש יותר מכל שלל המילים, את האופן בו חווה דורי הצעירה את החיים לצד אחיה, הוריה ויצירי הדמיון המרכיבים את היום-יום שלה.
מדובר באחד הספרים המקסימים ביותר לתלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר שיצא לנו לקרוא זה זמן רב. הספר הפתיע אותנו בדרך המקורית בה הוא מחבר בין טקסט לאיורים ואנו חושבים שהוא מתאים מאוד לילדי ראשית הקריאה, אך מתאים לא פחות כסיפור לפני השינה לילדי הגן הבוגרים. מומלץ בחום!
דורי פנטזורי כתבה ואיירה: אבי הנלון מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ הוצאת כנרת זמורה דביר 2020 154 עמ'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה