יש משהו בקלסיקות ספרותיות, משהו שלוכד את שורשי ההתנהגות האנושית ומתרגם אותם למילים באופן שהופך אותם לנהירים גם שנים רבות לאחר שנכתבו. "הטיגריס שבא לשתות תה" הוא קלסיקה ספרותית של האומה הבריטית. הוא נכתב על ידי ג'ודית קר סופרת ומאיירת שנולדה בגרמניה בשנת 1923. כשמלאו לה 10, עקרה עם שני הוריה מגרמניה הנאצית , בשל עיסוקו של אביה היהודי שהיה מבקר ספרות ותאטרון.
לאנגליה הגיעה המשפחה בשנת 1936, כשג'ודית הייתה בת 13. בשנה שעברה הלכה ג'ודית קר לעולמה והיא בת 95. במהלך חייה הוציאה לאור ספרים רבים, חלקם אף תורגמו לעברית, "הטיגריס שבא לשתות תה" הוא המפורסם שבהם והוא גם הספר הראשון שהוציאה לאור בשנת 1968, כשהייתה בת 46.
הוא נפתח באחד מן הטקסים האנגלים המוכרים ביותר: שתיית התה. סופי ואמה יושבות לשתות תה, מעשה יומיומי ונפוץ, בבריטניה באותן השנים. במהלך הטקס המשפחתי הקבוע שלהן נשמעת דפיקה בדלת. השתיים, אשר אינן מצפות למבקר כלשהו בשעת התה, תוהות לגבי זהותו.
הן בוחנות את המבקרים הקבועים הפוקדים את ביתן ושוללות אותם אחד אחד, משום שזה לא הזמן הקבוע בו הם מגיעים - עוד אספקט תרבותי אנגלי מן התקופה בה נכתב הספר: אנשים לא מפתיעים אלו את אלו בביקורים שלא נקבעו מראש.
לאחר שפסלו את הגעתם של כל המבקרים הקבועים לבית, הן מחליטות לפתוח את הדלת ולגלות מי האורח המפתיע שהתדפק עליה. סופי נגשת אל הדלת, פותחת אותה ורואה לפניה "טיגריס גדול עם המון פסים בפרווה".
הטיגריס, שלא כדרכם של אורחים בריטים מהוגנים, הגיע בלי הזמנה, לכן הוא פותח את דבריו בהתנצלות: "תסלחו לי בבקשה" אך ההמשך שלה תואם יותר לאופיו הלא בריטי בעליל, כי הוא ממשיך ומבקש "אני נורא רעב, אולי אני אוכל לשתות אתכן תה?".
אמא של סופי שהאזינה לטיגריס כל העת מזמינה אותו להצטרף, כי הנימוס הבריטי מחייב. בתחילה הוא מתיישב, כמו אדם מהוגן, על כיסא הסמוך לשולחן, וממתין שיציעו לו לאכול. סופי מציעה לו כריך, כנהוג בשעת התה. אך בניגוד לבריטי מהוגן, ולכל בנאדם מנומס, הוא אינו מסתפק בכריך היחיד שהוגש לו אלא מחסל את כל הכריכים שהיו על המגש. סופי ואמה מנומסות כפי שדורש קוד ההתנהגות הבריטי ואינן אומרות דבר, כיוון שהן מנחשות שהוא אינו שבע, הן מציעות לו לאכול או לשתות, והוא בניגוד לנימוס הבריטי המקובל, לא טועם, לא, הוא מסיים את הכל.
אחרי שהוא מסיים את מה שהנוח על השולחן לארוחת התה, בצעד שחורג מכל כללי ההתנהגות המקובלים, בלי שום הזמנה, ניגש למטבח ומסיים את כל שהתבשל שם על הכיריים, את כל פריטי המזון שהיו במקרר ובמזווה, וכשהוא נעשה צמא, גם את כל הנוזלים שהיו בבית, אפילו את המים מהברז.
וכמו שהגיע, כך הוא עוזב. מודה לשתיים ועוזב בפתאומיות.
וכמו שהגיע, כך הוא עוזב. מודה לשתיים ועוזב בפתאומיות.
לאבא של סופי לא נשאר מה לאכול, אימא של סופי מודיעה, וסופי מבינה שבגלל שהטיגריס סיים את כל המים בברזים היא לא תוכל לעשות מקלחת .ולכן כשהוא מגיע הביתה ושומע מהן את כל אירועי היום, הוא מחליט שילכו יחד לבית קפה, שם כולם נהנים מארוחה מפנקת.
בבוקר, אימא וסופי עורכות קניות וממלאות את המקרר והמזווה, וגם קונות מאכל מיוחד לטיגרסים, למקרה שהטיגריס יחליט לבקר שוב, אך זה לא קורה.
"הטיגריס שבא לשתות תה" מלווה באיורים צבעוניים ומלאי חן על רקע הדף הלבן, ולצידם טקסט מנוקד באורך משתנה. על התרגום העדכני של הספר לשפה העברית אחראית אבירמה גולן, אשר עשתה מלאכת מחשבת של ממש בתרגום הלך הרוח הבריטי של אותם הימים לילדים בני העידן הנוכחי. הקריאה בספר קולחת ומענגת, גם עבור מי שאינם מכירים את התרבות הבריטית ואת הכללים הרבים שמרכיבים אותה.
עלילת הספר בוחנת אירוע בלתי אפשרי שמתרחש בחיי היום היום של משפחה ממוצעת, אשר ממשיכה להתנהל לפי כל הכללים, גם כשהמציאות שמולה אינה זהה לזו שהיא מכירה או כזו שנתקלה בה אי פעם. ההתמודדות עם הפער בין האירועים להתנהלות הדמויות יוצר עניין וסקרנות והופכת את הקריאה בספר לחביבה ומענגת במיוחד.
מומלץ בחום לתלמידי הגן הבוגרים ולאחיהם הבוגרים העושים את צעדיהם הראשונים בעולם הקריאה.
הטיגריס שבא לשתות תה כתבה ואיירה: ג'ודית קר מאנגלית: אבירמה גולן כנרת זמורה דביר 2019 לא ממוספר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה