כשטלה גרוסמן הייתה בת שנה, ושבוע, גרמינה הנאצית פלשה לפולין בה נולדה. כשמלאו לטולה ארבע, היא נשלחה ביחד עם הוריה למחנה עבודה. בגיל חמש, יחד עם ילדים יהודים נוספים, הגיעה למחנה ההשמדה אוושוויץ ולא נשלחה לתאי הגזים. ביום בו נשלחה, יחד עם אותם ילדים, לתאי הגזים - שלושה חודשים מאוחר יותר - הוחזרו היא ויתר הילדים לצריף בו חיו. בגיל שש, ב-27 בינואר 1945, שוחררה ביחד עם אלפי אסירים אחריו באושוויץ, בידי הצבא האדום.
בגיל 83 חברה טובה פרידמן, שמה החדש, פסיכותרפיסטית אמריקאית, לעיתונאי הבריטי מלקולם ברבנט (כתב קרבות בעברו) על מנת לכתוב את סיפור החיים שלה. זה קרה לאחר שנתקלה בסקר שפורסם בשנת 2020 וגילה כי 2/3 מהנוער האמריקאי לא יודע כמה יהודים מתו בשואה, לא יכול לנקוב בשם של אחד ממחנות ההשמדה ושכמעט רבע מהם סוברים שהשואה לא קרתה או שהסיפור נופח הרבה מעבר לממדיו האמיתיים. בנוסף, כחמישית מהמשתתפים בסקר סברו שדעות ניאו-נאציות לגיטמיות. היא גם הכירה סקר קודם, שנערך באירופה בשנת 2018, ומצא ששליש מהאירופאים לא בקיאים יותר בתחום וחלקם בכלל לא שמעו על השואה מעולם.
בפתיחת הספר המספר את סיפור חייה היא בוחנת האם יש קווים מקבילים בין אירופה בעשור השלישי במאה ה-21, לאירופה בעשורה רביעי במאה ה-20 - ימי עליית הנאצים לשלטון. היא מתייחסת למגמות שונות בעולם המערבי, בלי קשר בהכרח לתפיסתה היהודים באותן מדינות.
הספר מורכב מ-22 פרקים, הסוקרים תחנות שונות בחייה של טולה גרוסמן, לימים טובה פרידמן, בפולין ובאמריקה, ומנסה לשתף את הקוראים במסע ההישרדות וההצלחה המרתק שלה מילדה ניצולת שואה לפסיכותרפיסטית מצליחה.
הבחירה לחבור לעיתונאי, הופכת את הספר לקולח לקריאה ומציגה את סיפור חייה של גרוסמן-פרידמן באופן שהקורא יכול להתחבר אליו ולקבל מגרסומן- פרידמן את מה שרצתה להעביר לעולם.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה