טיילור סוויפט - הנערה ששינתה את עולם המוסיקה

 

אני כבר מזמן לא קהל היעד של המוסיקה של טיילור סוויפט כך שאני גם לא קהל היעד של ספרים כגון הספר הנוכחי. אבל אני עדיין זוכרת את הגיל הזה, את החיבור האמיתי למוסיקה פופולרית, ההליכה להופעות, המעקב אחר פרסומים אודות המבצעים שאהבתי והרכישה של המרצ'נדייז שיוצר בדיוק לבני גילי. לכן, באמת ששמחתי לגלות את הספר הנוכחי שבניגוד לדומין בשפה האנגלית, לא נפוץ במיוחד בישראל.

קריסטן אנדרסון יצרה ספר שכל מטרתו היא לספק למעריצים ולמעריצות של טיילור סוויפט מידע על חייה, דרך התבוננות באבני הדרך שיצרו את הקריירה המוזיקלית שלה. החל מחיבתה לשירה מגיל צעיר מאוד, דרך החיבור שלה למוזיקת הקאנטרי והשתייכותה לתיאטרון המקומי כילדה ועד לתחילת דרכה בהופעות בציבור במקומות שונים בהם נערכו ערבי קריוקי מקומיים.

הספר הפונה לאוהדיה המושבעים והצעירים של הזמרת עושה זאת במתכונת של ספר ילדים הפונה לילדים הבוגרים בבית הספר היסודי ולאחיהם הבוגרים מעט יותר בחטיבת הביניים. הוא מחולק לעשרה פרקים המלווים באיורי שחור לבן אשר תופסים עמוד שלם או משתלבים בתוך הטקסט בעמודים השונים. הבחירה בצבע הוורוד לעטר את הכריכה הקדמית של הספר ואת כותרות העמודים תדבר במיוחד לקהל היעד המרכזי של הספר, בנות בבית ספר יסודי.

לזכותה של מחברת הספר יאמר שהיא אינה מדלגת מעל שורת השמועות והרמיזות אודות הצדדים השונים של גיבורת הספר ואלילת ילדות רבות בארץ ובעולם, העובדה שלאורך השנים מערכות היחסים הזוגיות שלה לא זכו להאריך ימים. אך גם עובדה זו נסקרת בספר באותו טון המספר על ילדותה וניסיונות השירה הראשונים שלה כילדה מתבגרת וכנערה, כך שהוא מותאם לאופי בו חוות ילדות את העולם ולדרך בה אוהביה ואוהדיה של הזמרת רוצים לראות אותה.

באופן אישי, מצאתי כי יש קסם גדול בבחירה לפנות גם בימינו אנו, מול שלל ערוצי המידע הזמינים ברשת ולבני כל הגילאים במחשב ובאמצעים סלולריים ודיגיטליים אחרים, ולהציג נרטיב המחבר צעירים בני ימינו לגיבורי תרבות שהתנהלותם הולמת את האופן בו אנו רוצים לחנך את ילדינו ולגדל אותם לאורם. הספר מציג את ההצלחות והכישלונות שליוו את טיילור סוויפט בתחילת דרכה אך גם במהלכה. טיילור סוופיט חוותה עליות ומורדות במהלך חייה, תהליך טבעי שכל בן אדם מתמודד איתו לאורך חייו, והבחירה לשקף גם את ההיבטים הללו בחייה, כחלק מפרישת מהלך הקריירה שלה, היא לעניות דעתי בחירה חכמה ורצויה.

בסיום הספר הותירו מעצבי הספר מספר עמודי שורות מעוצבים לרישום הערות של קוראי הספר. מדובר בביטוי נוסף, וחביב מאוד בעיניי, למחשבה על קהל היעד של הספר בעת הכנתו.

אין ספק שהספר נכתב מתוך מחשבה על מעריציה של טיילור סוויפט ועוצב כדי שידבר אליהם. אולי גם מתוך ידיעה כי אוהדיה של סוויפט נחשבים לכוח חברתי לא מבוטל, אשר זכה לכינוי "הסוויפטיות" והוא יילחם בכל דרך שיוכל על מנת לשמור על כבודה של היוצרת והמבצעת האהובה עליו. מומלץ בחום לאוהדיה וגם להוריהם, שאני מאמינה כי כדאי להם (אם לא שבעו מפריטי המידע ששמעו אודותיה מילדיהם) לקרוא על האופן בו עוצבה דמותה של אחת מאלילות הילדים והנוער המצליחות ביותר בעולם המערבי בימים אלו, ועל מנת שיוכלו להיעזר גם במה שהיא מציגה לעולם כדי לכוון את ילדיהם להשיג את מטרותיהם בצורה הכי טובה שאפשר.

טיילור סוויפט - הנערה ששינתה את עולם המוסיקה     מאת: קריסטן אנדרסון     מאנגלית: רונה קמחי     הוצאת מודן     2024     109 עמ' - כולל ביביליוגרפיה

מי היא טיילור סוויפט? 

זה היה בקיץ 2006. תחנת רדיו שהשמיעה מוזיקת קאנטרי בנָאשְׁוִויל, טֵנֵסִי, שידרה שירים לבקשת המאזינים. 

השדרן ענה לשיחה בשידור חי. מהעבר השני נשמע קול של ילדה. 

"היי, אפשר לשמוע שוב את השיר 'טים מֶקְגְרוּ' שהשמעתם קודם?" שאלה. 

טים מקגרו היה אחד מכוכבי מוזיקת הקאנטרי הגדולים ביותר, והיו לו המון להיטים, לכן השדרן שאל את הילדה שהתקשרה איזה שיר של טים מקגרו היא רוצה לשמוע. 

"השיר של טיילור סוויפט." 

בזמן שנהגה ברחובות נאשוויל והאזינה לרדיו, טיילור סוויפט בת השש־עשרה צרחה "יש!" וכמעט סטתה משולי הכביש. מישהו באמת התקשר לתחנת הרדיו וביקש להאזין לשיר החדש שלה! החלום שלה להיות כוכבת קאנטרי אולי יתגשם. 

אמנם טיילור הייתה צעירה, אבל היא כבר חוותה קשיים רבים בניסיון לפרוץ לתעשיית המוזיקה. אמרו לה שבני נוער לא יקשיבו למוזיקת קאנטרי ושמבוגרים לא יתעניינו בשירים שלה. היא סירבה לחתום חוזה עם חברת תקליטים כי לא הייתה בטוחה שייתנו לה להקליט את המוזיקה שלה. 

אבל טיילור הרגישה שיש לה מה לומר. היא ידעה שנערות רבות יכולות להזדהות עם השירים שלה. גם הן, כמוה, מנסות להשתלב בבית הספר ולמצוא חברים וחברות. גם הן חוות אהבה ראשונה ופרֵדה ראשונה, בדיוק כמו טיילור. 

באותו יום, כשנהגה ברחובות נאשוויל, היא הרגישה כמי שעשתה צעד גדול בקריירה שלה. ובכל זאת, זה היה רק צעד אחד. עבודה רבה המתינה לה ולצוות שלה, אבל היא הייתה מוכנה לזה. 

טיילור סוויפט תכננה שהמוזיקה תהיה מרכז חייה, והיא עמדה לסחוף אחריה את המעריצים והמעריצות למסע המרתק הזה. 

1 

החיים בחווה 

טיילור אליסון סוויפט נולדה ב־13 בדצמבר 1989, בוֶוסְט רֶדִינְג, פנסילבניה. אביה, סקוט, היה בנקאי. אימהּ, אַנְדְרֵאָה, עבדה גם היא בבנק עד שהפכה לאימא והתמקדה בבית ובגידול הילדים. כשטיילור הייתה בת שנתיים נולד אחיה, אוסטין. אביה של טיילור קנה חווה לגידול עצי אשוח, וטיילור ומשפחתה גרו בה. בכל בוקר היה סקוט קם מוקדם כדי לעבוד בחווה לפני צאתו למשרד. שאר בני המשפחה נרתמו לעזור במשימות אחרות, בעיקר במהלך חג המולד.  

התפקיד של טיילור היה לאסוף מעצי האשוח ביצים של גָמָל שלֹמֹה, כדי שהחרקים לא יבקעו בבתיהם של הלקוחות שקנו את העצים לחג. טיילור אהבה מאוד את ההתרגשות הרבה שאחזה בחווה לקראת חג המולד, ותקופת החגים אהובה עליה עד היום. 

היו למשפחה גם סוסים בחווה, וטיילור החלה לרכוב עליהם בגיל צעיר. היא השתתפה בתחרויות של רכיבת סוסים, ואימה חלמה שטיילור תהפוך לרוכבת אלופה כשתגדל. 

אבל טיילור נמשכה למשהו אחר. 

מרגע שלמדה לדבר, טיילור החלה לשיר. היא חיברה מנגינות על אורגן צעצוע, ולמדה את כל השירים האהובים עליה מסרטי דיסני. כשהייתה בת שש, לקחו אותה הוריה להופעה של כוכבת הקאנטרי הצעירה לִי־אָן רַיימְס. טיילור הייתה מוקסמת. היא התחילה להקשיב לאמני קאנטרי פופולריים אחרים כמו פֵיית' היל, שַׁאנָיָה טוויין, והדיקסי צ'יקס (שכיום מוכרות בשם "הצ'יקס"). 

טיילור הוקסמה מהאופן שבו שירי קאנטרי סיפרו סיפורים. לפעמים, כאשר שיר שאהבה הסתיים, היא הייתה ממשיכה את הסיפור בעצמה וממציאה גרסאות משלה. 

טיילור הופיעה בהפקות מקומיות של תיאטרון ילדים, וכשהייתה בת תשע התחילה ללמוד שירה ומשחק בעיר ניו יורק. ההורים שלה קנו לה גיטרה, אבל הגיטרה הייתה גדולה מדי בשבילה, והיא זנחה את הנגינה. 

אבל טיילור עדיין רצתה לשיר. היא ביקשה מהוריה לקחת אותה למסעדות שערכו ערבי קריוקי, שבהם אנשים שרים לצלילי לחנים של שירים מוכרים. היא גילתה אירועי ספורט בליגה הנמוכה שבהם יכלה לשיר את ההמנון לפני המשחק. כך היא התרגלה להופיע מול קהל גדול. היא אפילו זכתה לשיר את ההמנון מול אלפי אנשים במשחק הכדורסל של קבוצת פילדלפיה סִיקְסֶרְס! טיילור אהבה לשיר לקול תשואות הקהל. היא תמיד רצתה לשמח אנשים. 

טיילור כבר ידעה שהיא רוצה להיות זמרת קאנטרי. בגיל אחת־עשרה היא ביקשה מאימה שתיקח אותה לנאשוויל, הבית של מוזיקת הקאנטרי, כדי לנסות להשיג חוזה עם חברת תקליטים. טיילור ואימה נסעו הלוך ושוב ברחובותיה של שכונת מיוּזיק רוֹ המפורסמת בנאשוויל, שבה ממוקמים המשרדים של כל החברות הגדולות. בכל בניין השאירה טיילור הקלטה של הופעות הקריוקי שלה. אבל בשום חברת תקליטים לא היו מעוניינים בה. מפיקים ומנהלים רבים חשבו שבני נוער לא מקשיבים למוזיקת קאנטרי. 

טיילור התאכזבה, אבל היא לא הייתה מוכנה לוותר. היא הבינה שלא קל להשיג חוזה הקלטות ושיהיה עליה למצוא דרך להתבלט. 

בחטיבת הביניים, טיילור התבלטה בכל הדרכים הלא־נכונות. חבריה קראו לה "מעצבנת" ולעגו על כך שתמיד שמרה על הכללים. היו ימים שאף אחד לא דיבר איתה בבית הספר. כשהיא התיישבה ליד שולחן בזמן ארוחת הצהריים, בנות קמו והלכו. טיילור הרגישה לעיתים קרובות שהחברה היחידה שיש לה היא אימא שלה. 

אבל טיילור ידעה גם שהמוזיקה תמיד תעודד אותה. כשטיילור הייתה בת שתים־עשרה, היא התחילה ללמוד גיטרה אצל מוזיקאי מקומי ששמו רוני קרמר. היא התאהבה בנגינה בגיטרה והתאמנה שעות על גבי שעות בכל יום. ואז החלה להלחין שירים משלה. 

טיילור תמיד אהבה לכתוב ולשיר, והיה לה קל לכתוב מילים משלה למוזיקה. היא הכניסה לשירים את כל האכזבות והכאב שהתמודדה איתם בבית הספר. 

טיילור חיפשה דרך להיות שונה מזמרים אחרים — במיוחד מהזמרים מנאשוויל. ועכשיו היא הצליחה. היא לא הייתה רק זמרת. היא גם כתבה שירים.