אנחנו אוהבים קלאסיקות של ספרות ילדים, האלמנט שהופך ספר ילדים לקלאסיקה הוא היכולת שלו לגעת בלבבות של בני אדם (בכל הגילאים) גם זמן רב אחרי שנכתב. בעיניי, היכולת הזו היא נגזרת של היכרות מעמיקה של האדם עם עצמו ומכאן עם הסביבה שלו, ותרגום של הדברים שזיהה למילים. ספר הילדים "עכשיו תורכם" הוא קלאסיקה כזו. הוא יצא לאור לראשונה בשנת 1963ומאז מדבר לדורות של ילדים בכל מקום בעולם כמעט.
מחבר הספר, ויליאם קול, דווקא לא היה סופר ילדים. הוא כתב גם לילדים, לצד עבודות עריכה, כתיבת טורים ושירה פרודית. הוא נולד בארצות הברית לאחר מלחמת העולם הראשונה (1919). במהלך מלחמת העולם השנייה שירת ביחידה מיוחדת ואף הוענק לו עיטור הלב הסגול על גבורתו. לאחר השירות הצבאי עבד במעדנייה ובחנות ספרים והועסק בעבודות שונות בתחום ההוצאה לאור. הוא הלך לעולמו בגיל 80 בשנת 2020.
אנחנו מאמינים כי מספר הספרים העוסקים בשגרת השינה מכפיל את עצמו בעשורים האחרונים כמעט כמו טור הנדסי עולה. ובכל זאת, הורים ממשיכים לחפש את הספר שיתאים לשגרה הביתית שלהם ומוכנים לפתוח את הלב, הכיס ולפנות מקום על מדף הספרים לספר שיכול להוסיף אלמנט חיובי למה שבהרבה בתים הוא שגרת ערב מפרכת לשני הצדדים.
הספר הנוכחי מציג דרך מעט שונה לאפשר לילדים להתמודד עם העובדה שהם לא תמיד רוצים ללכת לישון בזמן שההורים מודיעים להם שעליהם לעשות כן. כולנו מכירים את שלל התגובות שלהם לזמן השינה שנקבע להם מראש (לפעמים, הם אפילו מסכימים לו) ווילאם קול מציע אפשרות קסומה בה יש מקום לילדים לבטא את כל הרגשות שעולים בהם בערב (בגלל שעת השינה, בגלל מה שקרה בבית, בגלל מה שקרה בגן בבוקר ובגלל כל מה שעובר עליהם) באופן שיהפוך את שגרת השינה לחוויה תרפויטית כמעט.
פרנסיס מק'גי, כמו ילדים רבים, מגלה בדיוק לפני שהיא צריכה לעלות למיטתה ולישון שיש משימות שעדיין לא הספיקה לעשות. וכמו ילדים רבים שמגלים להיטות רבה להתארגן לקראת דברים שהם אוהבים לעשות, היא משתרכת לאיטה לקראת משהו שהיא בבירור חושבת שלא מתאים שיקרה בדיוק ברגע הזה. לאבא של פרנסיס יש רעיון: הם ישחקו משחק. וכך, את שגרת השינה הקבועה מלווה משחק שהופך אותה לקצת יותר משעשעת, ובטח כזו בה פרנסיס יכולה להביע את כל מה שהיא רוצה ובדרך שלה להוציא מתוכה את ההתנגגדות והתסכול ששעת השינה שנבחרה עבורה לא בהכרח תואמת את הרצון שלה באותו רגע. המשחק מאפשר לילדה פרנסיס להביע את הרגשות השונים שמתעוררים בה בשגרת השינה שלעיתים נכפית עליה.
למשחק קוראים: משחק הפרצופים. אבא של פרנסיס מבקש ממנה לעשות פרצופים שונים, תוך כדי ארוחת הערב, החלפת הבגדים לפיג'מה, צחצוח שיניים, כניסה למיטה, כיסוי ושמיכה והירדמות. הטקסט לא כותב לנו את השלבים השונים בשגרת השינה של פרנסיס, שלבים שדומים מאוד לאלו שכל ילד (לפחות בעולם המערבי) מכיר, אבל האיורים שבהחלט מדברים לילדים צעירים שטרם שולטים ברזי הקריאה, מעניקים לקוראים הצעירים מידע נוסף שפונה אליהם ישירות בדרך שמתאימה להם.
פרנסיס משתפת פעולה עם אביה, אבל מכיוון שהוא הציע משחק, לאחר כל פעם בה היא מציגה לו את הפרצוף שביקש שתעשה, היא מצפה ממנו להשתתף במשחק כשהיא אומרת: עכשיו תורך.
אנחנו מצאנו את הספר קסום, משעשע וכזה שבהחלט יכול להתאים לשגרת שינה בכל בית ישראלי. בעיניינו המשחק הזה בהחלט חיוני לא רק לילדים שמגלים בסוף היום שיש שורה של רגשות ואירועים שלא עיבדו, אלא גם להורים שלהם ולכל מבוגר אחראי שמלווה אותם לישון, וצריך לעבד גם הוא את התסכול שלו מהיום שעבר עליו ולעיתים גם מטקס שינה שמכיל בתוכו התנגדות לא קטנה של הילד. מומלץ בחום לכל ילדי ישראל בגילאים המתאימים ולהוריהם.
עכשיו תורכם! - סיפור לפני השינה מאת: ויליאם קול איורים: טומי אונגרר תרגום: גליה אלוני-דגן הוצאת הכורסא 2023 לא ממוספר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה