פצפונת ואנטון / אריך קסטנר

 

בשנת 1899, על ספה של המאה ה-20, נולד אחד מסופרי הילדים הנפלאים ביותר בעיר דרזדן שבגרמניה" אמיל אריך קסטנר, הידוע יודע בשם אריך קסטנר. במהלך חייו זכה בפרס אנדרסון לספרות ילדים והיה מועמד שלוש פעמים לפרס נובל לספרות. אריך החל בלימודי הוראה כשהיה בן 14, כסיים אותם פנה ללמוד ספרות גרמנית עד לקבלת תואר דוקטור בתחום בשנת 1925. בשנת 1928, כשמלאו לו 29, הוציא לאור את ספר הילדים הראשון שלו: "אמיל והבלשים". כבר בספר הזה התבלטה הבחירה של קסטנר לראות את גיבורי הצעירים כבעלי חוש צדק מפותח הפועלים לתיקון עוולות אליהם הם נקלעים ומתנהלים בעולם שמוצג להם ללא פילטרים מרוככים המאפיינים את הכתיבה לילדים כיום. אחד הספרים הייחודיים שכתב באותה עת היה הספר "אורה הכפולה" שעסק בגירושי הורים, נושא שלא היה לו מקום בספרים שנכתבו לגילאים צעירים באותה העת.

(עטיפת הספר "פצפונת ואנטון", איורים: ולטר טריאר, הוצאת אחיאסף, 1982)

אני זוכרת איך התוודעתי לספריו של קסטנר בתור ילדה כשזכו לעטיפה מחודשת ויצאו לאור בהוצאת אחיאסף, מי שהביא את ספריו לביתנו הייתה אמי שקראה אף היא בילדותה את ספריו של קסטנר והללו הלכו עליה קסם של ממש. התרגום העדכני האחרון לספריו של קסטנר נעשה על סיפה של המאה ה-21 על ידי מיכאל דק אשר העניק למילותיו של קסטנר נופך עדכני שדיבר לדור הילדים שהתרגום הקודם לו שנעשה באמצע המאה ה-20 היה רחוק ומיושן מדי עבורם.

כילדה מצאתי בספריו של קסטנר רעיונות שהלכו עלי קסם, ילדים עצמאיים, תאומות זהות שמגלות זו את זו לראשונה במהלך קייטנה בחופש ומחליטות להתחלף ביניהן, בעלי חיים מדברים שמנסים לשנות את העולם ועוד.. קריאה חוזרת בספריו של קסטנר כיום מגלה גם רבדים נוספים שילדים ובעיקר ילדים בני העידן שלי אז, לא ראו בו קושי.

במרכז הספר ניצבת דמותה של לואיזה פוגה, המכונה פצפונת, בת למשפחה עשירה בה האב העובד כמנהל הרכבת ואם שהיא עקרת בית המבלה את עיקר זמנה באירועים חברתיים אליהם היא גוררת את בעלה. את פצפונת מגדלים אנשי משק הבית והאומנת שלה, אתה היא יוצא מדי ערב (ללא ידיעת הוריה וגורמים אחרים) להרוויח מעט כסף במכירת קופסאות גפרורים כשהיא מציגה את האומנת שלה כאמה העיוורת. באופן הזה פצפונת פוגשת את אנטון, בן גילה שנאלץ לעבוד למחיתו במכירת שרוכי נעליים באותו אזור בעיר בשעות הלילה, משום שאמו חולה מאוד ואינה יכולה לדאוג לכלכלתם ואביו אינו בתמונה.

המפגש בין השניים מוביל לחברות שהאומנת, שאנו לומדים שיש לה עניינים נוספים המעסיקים אותה הרבה מעבר לתפקידה כאומנת, מאפשרת לשנים להיפגש במהלך היום כשהיא יוצאת לענייניה ומותירה את הילדה בביתו של אנטון. לאט לאט הקוראים, וגם אנטון, מבינים מה עומד מאחורי האופן בו מתנהלת האומנת של פצפונת וגם פצפונת ובני משפחתה עומדים לגלות זאת בקרוב מאוד...

לכאורה מדובר בעוד סיפור הרפתקאות בו ילדים חכמים מגלים דברים שהמבוגרים פשוט אינם פנויים לראות, אך מעבר לכך, ברמיזות בלבד, מועברת ביקורת לא מועטה אודות אמה של פצפונת ותפקודה כאם, מנהלת הבית ורעיה. בקטעים הקצרים בהם מופיעים הוריה של פצפונת לצדה בבית אנו נחשפים לביקורת שהם מעבירים אלו על אלו בצורה ישירה ועקיפה. פצפונת אינה מרוצה מהעובדה שאינה נמצאת לצד הוריה, אמה של פצפונת לא מרוצה מכך שבתה אינה מתנהלת בצורה המתאימה לגילה ולמעמד החברתי שלה, ופצפונת לא מרוצה שאינה יכולה לבלות יותר בחברת הוריה שעסוקים רק בדברים של מבוגרים. 

אביה של פצפונת מוצג לקוראים כמי שאוהב את בתו אך נאלץ להיות רחוק ממנה בשל הצורך לפרנס את המשפחה אך רומז לאמה שהעיסוק שלה במעמד החברתי שלהם אינו תחליף מספק וראוי לגידול בתם ולשהות בבית. הביקורת המרומזת הזו ממשיכה עד לרגע האחרון בו אב המשפחה הוא זה שנוקט יוזמה והאם מכה על חטא ומבינה שהאדם היחיד שצריך לעבור שינוי הוא היא עצמה. כילדה הביקורת הזו עברה מעל ראשי אך קריאה חוזרת של הספר כמבוגרת גרמה לי לתהות מדוע בחר הסופר קסטנר להעניק את הביקורת שלו בספר הנוכחי לנשים, האומנת ובעיקר אמה של פצפונת. הילדים והגברים בסיפור מהווים עוגן לכל הסובבים אותם והנשים היחידות שיש להם ערך הן אמו של אנטון ומנהלת משק הבית אשר כל מהותן היא טיפול בבית ובמשפחה.

אפשר לזקוף את התפיסה הזו לרעת התקופה בה נולד קסטנר, לעובדה שהעיד על עצמו כמי שלא היה קשור לאביו וגדל קרוב לאמו שעל אף מצבה הכלכלי הבסיסי של המשפחה השקיעה רבות בחינוכו וגידלו של קסטנר. ייתכן וזו דרכו של קסטנר להעמיד את העשייה של אמו על מדרגה גבוהה מזו של נשים אחרות באותה התקופה שהעסיקו עצמן בדברים שלא התמקדו בגידול ילדים ודאגה למשפחה. בעידן הנוכחי הגישה הזו נדמת מעט שוביניסטית ומיזוגנית.

"פצפונת ואנטון בגרסת הקומיקס" הוא עיבוד לקומיקס שכתבה ואיירה היוצרת איזבל קרייץ, קומיקסאית ילידת גרמניה שמוכרת בזכות עיבודים שערכה ליצירות ספרותיות שונות, מבין ספריו של קסטנר עיבדה עד כה ארבעה לגרסת הקומיקס ו-"פצפונת ואנטון" הוא הראשון מבניהם שתורם לשפה העברית בידיו האמונות של המתרגם מיכאל דק ויוצא לאור בהוצאת אגם ספרים.

כטבען של יצירות קומיקס את המיקום המרכזי בספר תופסים האיורים והמילים משמשות ככלי המאפשר לקורא בעיקר להשלים פרטים שהאיורים אינם מספרים. בפתיחת הספר פונה המתרגם ישירות לקוראים הצעירים בשאלה האם לדעתם הסופר אריך קסטנר היה שמח לדעת שנעשה עיבוד קומיקס ליצירות שלו, דק מאמין שכן משום שהיה רואה במעשה זה דרך לקרב את יצירותיו לילדים של ימנו, אני עדין חוככת בדעתי האם הדבר נכון...

איורי הספר נעשו בגוונים רכים המעניקים לעלילה תחושה מעט מיושנת, כזו המתכתבת עם העובדה שעולמן של הדמויות ספר התקיים לפני כמעט 100 שנה. הטקסט בספר נמסר בבלוני דיבור היוצאים מפי הדמויות השונות, ומכיל מספר מילים ספורות עד כדי משפט בכל בלון כזה. הטקסט המנוקד מתורגם בשפה עדכנית המדברת לקהל היעד, תלמידי כיתות הביניים בבית הספר היסודי.

מדובר בעיבוד לאחד מספרי הילדים הקלסיים שמדבר לילדים בכל דור מאז שנכתב, הבחירה לעבד אותו לקומיקס פונה לרבים מבני הדור הצעיר הנוכחי שמבכרים את הספרות שלהם מלווה באיורים גם כשהם כבר מעט בוגרים.

פצפונת ואנטון - גרסת הקומיקס     מאת: אריך קסטנר     בגרסת הקומיקס מאת: איזבל קרייץ     מגרמנית: מיכאל דק     הוצאת אגם     2022     103 עמ' - כולל אודות המחבר והקומיקסאית