קשה לכתוב ספר אימה לילדים, זאת אומרת זה בהחלט אפשרי ובוודאי אפשר לשאוב השראה מסטיבן קינג וליצור ספר שימנע מילדים להירדם לאחר הקריאה בו, אבל זו לא המטרה. כשרוצים ליצור ספר מפחיד ילדים, רוצים לעשות את זה בדרך שתאפשר לילדים להתגבר על הפחד, לקרוא, לחשוש אבל אחר כך להתיר את החששות בדרך שתאפשר להם אפילו לצאת מחוזקים יותר בפעם הבא כשפחדים יתקפו אותם. "החרקנים" מצליח לעשות בדיוק את זה.
אחד הפחדים הגדולים ביותר עבור ילדים הוא החושך, ואחד הפחדים הנלווים לחושך הוא החשש ממפלצות וליתר דיוק, ממפלצות שמסתתרות מתחת למיטה, ובספר הזה כל הפחדים הללו מתחברים יחד אלו לאלו ובעזרת לשונו הקסומה של המספר יודע כל, שגם פונה ישירות לילדים ולפעמים מצליח כך להסיט את המיקוד שלהם מהקטעים המפחידים מעט בספר ולרכך אותם, הקוראים של הספר נעים בין פחד וחשש להקלה ובסופו של דבר מתלווים לגיבורת הספר למסע להתמודדות עם שלל פחדים באופן מקורי, מרתק ואפילו מעצים.
לוסי זבלוניץ היא בת יחידה לזוג הורים. אביה עובד בזבל, זאת אומרת עבד, עד שנעלם לפני מספר חודשים. כשהיא מתעוררת בוקר אחד לגלות שגם אמה נעלמה היא נמלאת חשש, אבל עוד לפני שיש לה להיכנס לפאניקה של ממש היא מגלה ביחד עם שאר הילדים בעיירה שלה שכל המבוגרים נעלמו: כל ההורים, המורים, המוכרים, כל האנשים שהופכים את העולם למקום שאפשר וראוי לחיות בו נעלמים ובהתחלה, לפחות עבור רוב הילדים, זו הזדמנות לעשות כל מה שחלמו אי פעם ולא הרשו להם: לאכול רק ממתקים, להישאר ערים עד מאוחר, לא ללכת לבית ספר, לקפוץ על טרמפולינות לאורך הרחוב... אבל הקסם הזה נעלם בסופו של דבר, העובדה שהם רעבים, משועממים, מתקשים לעשות כל מה שהם צריכים, מובילה אותם לחפש מבוגר אחראי או לפחות ללכת אחרי לוסי.
ביום הראשון לוסי מתעקשת להגיע לבית הספר, רק כדי לגלות שהוא סגור. כל הילדים מתכנסים אצלה בבית וגומרים את כל האוכל ומלכלכים כל כך, רק שבבוקר שוב הבית נקי כאילו מישהו עבר בלילה ואסף את כל שקיות האוכל והפירורים הקטנים מכל פינה. ביום השני היא חוברת לילד של השכנים שפעיל בצופים, זאת אומרת אביו הוא המדריך והוא החניך היחיד והשם שלו "נורמן מוזרסקי" פחות או יותר מתאר את הסיבה לכך. אבל כשהיא חוברת אליו היא מגלה שכל המיומנויות שלמד בצופים משרתות אותם בצורה נפלאה, ואפילו מהוות חלק מהדרך לפתרון התעלומה: לאן נעלמו המבוגרים.
ביום הראשון לוסי מתעקשת להגיע לבית הספר, רק כדי לגלות שהוא סגור. כל הילדים מתכנסים אצלה בבית וגומרים את כל האוכל ומלכלכים כל כך, רק שבבוקר שוב הבית נקי כאילו מישהו עבר בלילה ואסף את כל שקיות האוכל והפירורים הקטנים מכל פינה. ביום השני היא חוברת לילד של השכנים שפעיל בצופים, זאת אומרת אביו הוא המדריך והוא החניך היחיד והשם שלו "נורמן מוזרסקי" פחות או יותר מתאר את הסיבה לכך. אבל כשהיא חוברת אליו היא מגלה שכל המיומנויות שלמד בצופים משרתות אותם בצורה נפלאה, ואפילו מהוות חלק מהדרך לפתרון התעלומה: לאן נעלמו המבוגרים.
הסופר, כמו שהמדגם המייצג של השמות פה מעיד, נתן לכל הדמויות בספר שלו שמות לא מחמיאים, כולם נוגעים לתכונות שביום יום שלנו אנחנו מייחסים להם ערכים שליליים ואף ילד לא היה רוצה שידביקו לו אותם לשם. גם שם העיירה בה מתגוררת לוסי "איכסינגטון" מכתבת עם המוטיב הזה ובכלל עם המוטיב המרכזי שמלווה את הספר הנוכחי אבל בטוויסט קסום של הסופר הופך למשהו אחר לגמרי.
"החרקנים" הוא ספר הפונה לילדים הבוגרים בבית הספר היסודי, לדעתי ילדים צעירים יותר עשויים לשקוע בחלקים המפחידים של הספר ולא יצליחו להנות ממנו, שמחפשים בספרים שלו משהו שיעורר בה מעט אימה ויאלץ אותם להתמודד עם פחדים שילדים בגיל הזה כבר לא מודים שהם קיימים, אבל כולנו יודעים שכן... הספר כתוב בשפה קולחת, הרבה הודות לתרגום הנפלא של עפרה אביגד, וקשה להניח אותו מהיד מרגע שמתחילים לקרוא. הבחירה להעניק לספר הנוכחי כריכה קשה היא מתנה נפלאה, כי יש לנו הרגשה שזה מסוג הספרים שילדים פשוט מעבירים אחד לשני כדי שיוכל ולדבר עליו אחר כך. אנחנו אהבנו וממליצים בחום, רק לילדים בוגרים שיודעים כבר להתמודד עם פחדים...
החרקנים מאת: טום פלטשר איורים: שיין דווריס מאנגלית: עפרה אביגד אגם ספרים הוצאה לאור 2022 359 עמ'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה