הפחד שלי ואני / פרנצ'סקה סאנה

 

באיזה גיל אנחנו מאבדים את היכולת להודות בכנות שאנחנו מפחדים? וגם כשאנחנו מצליחים להודות בכך, קודם כל בפני עצמנו ואחר כך בפני אחרים, עד כמה אנחנו כנים במה שאנחנו מספרים. נדמה שאצל ילדים המצב מעט שונה, אין להם קושי להודות בפחדים שלהם, אבל לעיתים קרובות הם מתקשים להגדיר אותם ובפרפרזה על הפתגם הידוע: הגדרת הבעיה היא חצי הדרך לפתרון.

"הפחד שלי ואני" מנסה להתמודד עם תופעת הפחד אצל ילדים, והוא עושה זאת באופן קסום שנדמה שנוגע לכל אדם בכל גיל.

במרכז הסיפור נצבת דמותה של ילדה קטנה שמספרת על סוד שמלווה אותה מאז שהיא זוכרת, סוד קטן, פחד. היא מספרת והאיורים מדגימים זאת באופן ייחודי, כי הפחד הזה הגן עליה, כך שלא יקרו לה דברים רעים, ואפשר לה לבחון את העולם סביבה. אבל שינויים גדולים הפכו את הפחד הקטן שלה לפחד בינוני והוא הולך וגדל, וככל שהוא גדל כך הילדה הולכת ומתכנסת פנימה. היא מפסיקה לבחון את העולם סביבה ומתחילה לחשוש מכל דבר, היא מתכנסת והפחד מתעצם ולפעמים יש לה תחושה שככה הוא שומר עליה ממש.

נוח לילדה לתלות בפחד את כל הדברים שהיא לא יכולה להתמודד אתם, לא רוצה להתמודד אתם או פשוט לא אוהבת, אז הוא לא רוצה לתת לה ללכת לבית ספר לבד, כועס על המורה שלא זוכרת את שמה, ולא נותן לה לשחק עם אף אחד אחר. פחד הוא זה שממהר להיות בבית, אוכל הרבה ומפריע לה להירדם בלילה, והיא נשארת לבד.

עד שיום אחד, הכל משתנה. היא מוצאת חבר אחד ומצליחה לקחת את הפחד אתה לשחק אתו, שם היא מגלה שגם לחבר הזה יש פחד משלו, והפחד שלה מתכווץ, והוא הולך וקטן כשהיא מגלה את הפחדים שמלוויים את כל הילדים האחרים.

שינויים הם דבר מפחיד, כל מבוגר יכול להזדהות עם החששות המתלווים לשינויים בחייו. אצל ילדים שינוי הוא חלק טבעי מחייהם, הם רוכשים ומפתחים כלים חדשים מדי יום, מרחיבים את מעל ההיכרות שלהם, מחליפים מסגרות, חברים, מורים, מדריכים, מגלים מקומות חדשים... כל הדברים הללו מצריכים מהם תעצומות נפש, ממש כמו שכל מבוגר מכיר מחייו שלו, ולפעמים הם עלולים להיות מוצפים כל כך עד שהם מתכנסים פנימה.

כל הורה מכיר את הפחדים שליוו את ילדיו כשהיה פעוט, הם לא נעלמים כשהם גדלים אלא משנים צורה, ממש כמו בספר הנוכחי המתבונן בפחד כאובייקט נפרד וכך מאפשר לשוחח עם הילד על מושג הפחד בחייו שלו עצמו, באופן שמרחיק את הפחד עצמו ממנו ומאפשר לו לבחון אותו מהצד ולהבין כיצד הוא יכול להתמודד אתו. אך מחברת הספר הנוכחי אינה מסתפקת בהפרדת ה"פחד" מן הגבורה שלה, אלא מבקשת להראות לה כי מה שהיא מרגישה שייחודי רק לה ולכן נשמר בסוד, הוא בעצם משהו שמשותף לכולם, היא לומדת והקוראים הצעירים של הספר ביחד אתה, כי הפחד שלהם, אינו תופעה שמאפיינת רק אותם, אלא היא חלק מן הטבע האנושי וכל אדם מכיר אותו, גם אם לעיתים היא מופיעה בדרכים שונות.

את הספר מלווים איוריה הנפלאים של המחברת, אשר מעניקה לפחת דמות גמישה ואלסטית שגודלה משתנה בהתאם לעוצמת הרגש אצל הילד, וצורתה משתנה בין אדם לאדם. פלטת הצבעים שבחרה המחברת מרגיעה ונעימה לעין, מה שהופך את הקריאה בספר לחוויה רגועה המעודדת מעקב אחרי הסיפור ויכולה להיות פתח לשיחה עם הילדים אודות הפחדים שלהם, כיום ובעבר. הדמויות באיורים השונים מייצגות לאומים ועדות שונות, ופונות כך לכלל האוכלוסייה כשהן מציגות את המשותף בין אנשים באשר הם.

אנחנו מאמינים כי הספר המקסים הזה מעודד שיחה עם ילדים על פחדים. הוא מלמד אותם כי הפחד אינו דבר שקורה רק להם, ההכרה בפחד פעמים רבות מקטינה אותו ובמקרים אחרים מאפשרת למצוא כלים כדי להתמודד ולפתור אותו. מומלץ בחום לילדי הגן הבוגרים וגם לתלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי.

הפחד שלי ואני     מאת: פרנצ'סקה סאנה     נוסח עברי: עטרה אופק     אגם הוצאה לאור     2021     לא ממוספר