 ג'וליה דונלדסון התפרסמה לפני שני עשורים, כשהוציאה לאור את הספר "טרופתי", הוא הפך ללהיט במולדתה ובאופן פלאי, הפך ללהיט גם במדינות נוספות בשפה האנגלית ובשפות נוספות אליהן תורגם. במהלך השנים הוציאה לאור דונלדסון בת ה-70 עשרות ספרים, רבים מהם הפכו לרבי מכר. מעטים מכירים את סיפורה אישי, כילדה שגדלה בבית אבן ויקטוריאני באנגליה במשפחה תומכת ולאחר מכן נסעה ללמוד משחק באוניברסיטת בריסטול, שם הכירה את בעלה שלמד רפואה. כשסיימו את הלימודים טיילו השניים ביבשת האירופית כשהם מתפרנסים משירת רחוב. השירה היא שגלגלה את דונלדסון אל עולם הילדים, שיר ששלחה לערוץ הטלוויזיה הבריטי הממלכתי (BBC) התקבל והיא זכתה להופיע עם שיריה לילדים בתכניות הביביסי מספר פעמים, לצד כתיבת הצגות והופעות בבית הספר. כשהפכה את אחד משיריה לספר ילדים בשנת 1993 החל גם הקריירה הספרותית שלה, שכאמור זכתה מספר שנים מאוחר יותר להמריא כשהוציאה לאור את ספרה "טרופותי". הסיפור הטרגי שמלווה את חייה לאורך שנים עשוי להסביר חלק מהמוטיבים המופיעים בספריה ועוסקים בהשרדות, בנה נטל את חייו כשמלאו לו 25 שנה, לאחר שנים של מאבק במחלת הסכיזופרניה.   ספרה הנוכחי ממשיך את הקו של ספריה הקודמים, כשהוא מציג סיפור במשפטים קצרים ומתאר סיטואציה בה התפקידים הטבעיים מתהפכים. במרכזו מלך רעב שרוצה לאכול ומחפש לו טבח שיכין לו אוכל בדיוק כמו שהוא אוהב. הוא מזמין טבחים וכולם מכינים מגוון רחב של מאכלים, אבל כל פעם שהוא טועם מאכל משהו בטעם לא נראה לו: "קר מדי", "חם מדי", "מר מדי", "מלוח"... והוא נשאר רעב. עד שלבסוף פוגש המלך טבח מעט חששן שמגיש את מועמדות לתפקיד הטבח המלכותי, המלך מבקש ממנו להכין לו את המאכל שהוא אוהב "פיש אנד צ'יפס" שהם דגים וצ'יפס, מאכל רחוב בריטי אהוב, אבל מסביר לטבח שאת הדג צריך לדוג. הטבח החששן עכשיו ממש מפחד ומסביר למלך שהוא חושש מסכנות. המלך מחליט שידוג בעצמו והרעב מתגבר. עכשיו, הוא מסביר לטבח החושש, צריך להוציא את תפוחי האדמה מן האדמה, והטבח מבוהל עוד יותר חושש משורה של דברים כך שהמלך עושה גם זאת בעצמו. גם לחתוך ולטגן הטבח מפחד, והמלך שהתיאבון שלו רק מתגבר עושה את הכל בעצמו ולבסוף השניים יושבים לאכול, נהנים שניהם מן המטעמים שהמלך הכין והמלך המרוצה מאוד, הופך את הטבח החששן לטבחו האישי.   כבר בקריאה ראשונה הילדים מצליחים לזהות את האבסורד בסיטואציה המתוארת, הם מקבלים בהבנה את הטבחים הרבים הממתינים למלך בחשש ובידם מגוון מאכלים שהכינו בעמל רב, מבינים קצת פחות את העובדה שדבר לא ערב לחכו של המלך ואבודים כשהם רואים שהמלך מאמץ לצדו טבח שלא הכין דבר ואף אינו עוסק כלל בעבודות המטבח או בהבאת חומרי הגלם. כשמקדישים לסיפור מחשבה נוספת, בקריאה חוזרת, מתבוננים היטב על מה שניתן ללמוד מן המהלכים השונים שעושה המלך. לילדים, ולטבח החששן, ברור שהמלך מחפש משהו מאוד מסוים שרק הוא יודע להבחין בו, ומכיוון שטובי הטבחים כבר הגיעו אל המלך עם טובי המאכלים, חשוב להבין מה הוא מחפש. וכך, הטבח החששן, שכנראה כמי שניצב מול מלך גחמני יש לו ממה לחשוש, לומד מן הבסיס להכיר את טעמיו של המלך, אף כי היוצרות התהפכו והמלך הוא זה המדריך את הטבח במציאת חומרי הגלם ובתהליך הבישול, אבל באופן שמבהיר לטבח איך להכין מאכלים שיערבו לחכו בצורה הטובה ביותר.   הספר הפונה לילדי הגן מורכב ממשפטים קצרים על רקע לבן ונקי, המלווים באיורים הנפרשים למלוא אורך הדפים. כל צמד עמודים מציג סיטואציה ובה חוזים הילדים במרכיבים השונים שלה, מגוון בני אדם, הבעותיהם ומאכליהם (בסצינות הממחישות את הטבחים הרבים שנענו למודעה), הפער בין המלך לטבח החששן המתבטא בגודל הדמויות, הבעות פניהן ושפת הגוף שלהן וצבע הרקע, כזה הנע בין לבן - בו המלך פוקד, לשמנת - בו הוא פועל בעצמו להשגת מטרתו. שפתו של הספר מחורזת ומאפשרת לילדים כבר במהלך הקריאה הראשונה לנחש ברוב המקרים את סופי המשפטים, מה שהופך את חווית הקריאה בספר למהנה במיוחד. הטקסט המנוקד מודפס בפונט גדול מהממוצע ומאפשר גם לילדים העושים את צעדיהם הראשונים בעולם הקריאה ליהנות ממנו בקריאה עצמאית, בייחוד עם גדלו על ספריה הקודמים ויש להם חיבה לכתיבתה של הסופרת. |
נדמה שכיום אין צורך להציג את ספריה של הסופרת ג'וליה דונלדסון לקהל קוראי העברית, הורים וילדים רבים הפכו את הקריאה בספריה לחוויה משותפת וקרוב לוודאי יעשו כן גם עם הספר הנוכחי, אשר מכיל ממד מעורר מחשבה עבור הילדים הצעירים ויכול להיות כלי לפיתוח המחשבה בדיון משותף. אנחנו נהנו מאוד וממליצים בחום.
הטבח והמלך מאת: ג'וליה דונלדסון איורים: דיויד רוברטס עברית: רימונה די-נור כנרת 2020 לא ממוספר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה