כשהייתי ילדה קטנה ראיתי בובות בבושקה פעמים ספורות, בבתים של חברות שהוריהם היו מן התפוצה המתאימה. באותם מקרים בובות אלו שימשו כאביזר נוי שהונח בחדר האורחים ועל אף שהותר לנו לשחק עמן, הייתה לנו מעין יראת כבוד לחפץ שלא השתייך באופן מובהק לחדר הילדים. משהו מחוויית המשחק הייחודית והנדירה הזו מתלווה אלי עד היום בכל פעם בה אני נתקלת בבובת המשחק הזו, שבזכות הספר הנוכחי למדתי שנקראות בכלל "מטריושקות" ורק בישראל זכו לשם "בבושקות" על שפירושו: סבתות.
לטובת מי שלא זכו להכיר את המשחק הייחודי הזה, אני מביאה הסבר קצרצר מערך הויקיפדיה העברי של המטריושקוה:"מַטריוֹשקָה היא סדרה של בובות חלולות, עשויות עץ, הנתונות זו בתוך זו. המטריושקה החיצונית היא הבובה הגדולה ביותר, ובתוכה בובה נוספת, קטנה ממנה במקצת כך שתוכל להיכנס בתוך הבובה הגדולה. בתוך המטריושקה הקטנה יותר נמצאת בובה קטנה קצת יותר, וכן הלאה. כל אחת מן הבובות, פרט לפנימית ביותר עשויה משני חלקים: עליון ותחתון".
כמו ספרי ילדים רבים, גם בספר הזה כוכבת הספר מואנשת ואנו זוכים לראות את העולם מבעד לנקודת המבט שלה. גיבורת הספר היא פצפונת, הבבושקה הקטנה ביותר, ולכן גם הפנימית ביותר, בחבורת הבבושקות. 5 בבושקות שונות מרכיבות את הבובה כולה: ענקית, גדולה, בינונית, קטנטונת ופצפונת - שהיא גם הגיבורה. הן חיות על מדף הצעצועים בחדרה של הילדה נוגה, אבל הרבה זמן שהיא לא שיחקה אתן.
מטבע הדברים משעמם לבובות, אז הן מספרות סיפורים, אבל בגלל שהן אינן סמוכות זו לזו הסיפורים עוברים שינויים מאחת לשנייה, ממש כמו במשחק טלפון שבור, כך שפצפונת מקבלת בדרך כלל סיפורים לא כל כך מעניינים, והיא ממש לא מרוצה מזה.
פצפונת מחפשת עניין בחיים ובלילות היא חולמת שהיא מתלווה לנוגה בגן ויחד אתה חווה את כל החוויות. בסופו של דבר סיפור נוסף שהיא שומעת ולא מבינה מדוע הצחיק את כל הבבושקות האחרות מוביל אותה להחלטה לצאת החוצה כדי לשמוע טוב את כל הסיפורים. לשם כך היא מדגדגת את הבבושקה הקטנטונת שעוטפת אותה והיא שרגישה לדגדוגים מקפיצה את כולן ממקומן וכל אחת מגיעה למקום אחר בחדר.
בבוקר נוגה מחזירה את כל הבבושקות בחזרה למדף, אבל פצפונת מזנקת אל כף ידה ונוגה לוקחת אותה ביחד אתה אל הגן בכיס החולצה. פצפונת זוכה ליום מהחלמות, היא שומעת סיפורים, מכירה חברים חדשים, משתתפת במשחקים ופוגשת בבושקות נוספות, קטנות אפילו יותר ממנה, ופתאום היא מתגעגעת לחברותיה הבבושקות...
בבית, על המדף לצד הבבושקות שנוגה טרחה להרכיב בנפרד היא מספרת להן ולשאר הצעצועים, אחרי שנוגה יוצאת מן החדר, את כל מה שקרה לה וגם ממציאה גם סיפורים חדשים. מאז, בזכות פיצפונת, הבבושקות כבר לא שוהות אחת בתוך השנייה, אלא ניצבות זו לצד זו על המדף בחדר ומספרות זו לזו סיפורים, רק כשנוגה משחקת אתן, היא חוזרות לכמה רגעים לבלות זו בקרבה של זו, ופצפונת נהנת מכך מאוד.
יש משהו קסום בספר הנוכחי, לפחות לקהל הישראלי דובר העברית, העוסק בדמות מעולם משחקי הילדים שלא זכתה למיטב ידיעתי, לככב בספר עברי משלה. המבנה המורכב והייחודי של המשחק המכיל בובות עצמאיות מחד אך משתלבות זו בזו באופן מושלם מאידך, הופך את הקשר ביניהן לאחר, ומעניק לספר אופי משלו.
פצפונת, כמו ילדים רבים, רוצה להיות גדולה, היא רוצה לצאת מהסביבה העוטפת ולהתנסות בעצמה בדברים. היא קצה בחוויות של אחרים, בייחוד כאלו שלא תמיד מובנות לה או אפילו מעניינות, והיא רוצה אפשרות להיות בעצמה במרכז העניינים. היא נוקטת בכמה דרכים שהיא מכירה שיאפשרו לה לפרוץ את המסגרת בה היא שוהה רוב זמנה וזוכה לחוויות משלה. חוויות שגורמות לילדה שמשחקת אתה להיות מודעת לצרכים שלה ולאפשר לה להיות במקום נפרד, לפחות רוב הזמן, בו היא יכולה לשהות לצד חברותיה אך גם להיות עצמאית.
ילדים נמצאים בתהליך מתמיד של גדילה, התפתחות ובדיקות גבולות. המבוגרים שסביבם מוכרחים אף הם להשתנות בהדרגה, ללמוד כיצד לתת לילדים מרחב משלהם תוך שהם מפקחים ומכוונים במידת הצורך. נטלי בלהסן יוצרת דמות שלילדים צעירים קל להזדהות אתה ולייחל ביחד אתה לעניין והרפתקה, לצד הרצון לחלוק אותם עם מי שמלווים אותם באופן יומיומי.
בספרים לילדים קטנים, האיורים הם חלק בלתי נפרד מהסיפור. למען האמת בגילאים צעירים במיוחד הם אלו שמעבירים לקוראים הצעירים את המסר כולו, הטקסט שמוקרא להם על ידי מבוגר מתווך על ידו, ונחווה כהשלכה נוספת שלו, אבל האורים, אלו מאפשרים לילדים הקטנים לברוא עולם משלהם, להוסיף לו פרשנות והסברים שהם חווים באופן ישיר, ולכן יש להם ערך חשוב כל כך. גם בספרים המיועדים למי שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם הקריאה, כמו בספר הנוכחי, הערך של הציורים עדין משמעותי עבור הקוראים הצעירים, ונשמר לו מקום מרכזי בחוויה שלהם.
את איורי הספר הנוכחי יצרה אפרת דהאן, בוגרת מגמת איור ואנימציה בשנקר זהו הספר הראשון שהיא מאיירת. אפרת מספרת בראיון לאתר פורטפוליו כי היה לה חשוב להציג את המאפיין המרכזי של גיבורת הספר, פצפונת הקופצנית, התנועה. גם שינוי הגוון הניצב ברקע הטקסט והאיורים מושפע מן האווירה השונה בה שרויה הגיבורה. בספר הנוכחי היא עוטפת את הטקסט, המופיע בפונט קטן המתאים מאוד לקריאה משותפת עם מבוגר, באיורים צבעוניים המורכבים מפרטים קטנים היוצרים אווירה וסיפור משלהם.
הספר כתוב באופן הפונה ישירות לילדים העושים את צעדיהם הראשונים בעולם הקריאה ומנוקד בהתאם, הבחירה בפונט קטן ולא כזה המוגדל ומאפיין ספרי ילדים רבים, הופכת את הקריאה בו לחוויה מומלצת כמשותפת ביחד עם מבוגר שיכול ללוות את הקורא הצעיר ולהשתמש בספר כבסיס לדיון בנושאים חדשים שהילד היה רוצה לתור ולהכיר, בעצמו וביחד. מומלץ בחום לתלמידי הכיתות הנמוכות בבית הספר היסודי ולילדי הגן הבוגרים.
הסיפור של פצפונת מאת: נטלי בלהסן איורים: אפרת דהאן כנפיים הוצאה לאור 2020 לא ממוספר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה