חדש על המדף: ספרי פרוזה

 

שלושה ספרי פרוזה של הוצאת כנרת זמורה דביר עלו על המדפים ממש לאחרונה:

אני עדיין לא בטוחה במאת האחוזזים מה דעתי על ז'אנר ספרי הכיס שפגשתי לראשונה לפני למעלה מעשור, אבל אני נוטה לחבב אותם. יש משהו בספרים שיד (בוגרת) יכולה לאחוז בקלות בידה, שהופך אותם לחביבים. העובדה שהיקף התוכן שבתתוכם יכול להתאים לקריאה רצופה אחת הופכת את חווית הקריאה בהם למשהו מעט שונה.

הספר הנוכחי בנוי משתי נובלות, כל אחת בת כ-100 עמודים. אחד מתרחש בעתיד ואילו האחר לפני אלפיים שנה. בכל אחד מהם ניצב גיבור שצריך להתמודד עם הגדרת הזהות שלו במדינה יהודית שמשנה את פניה.

זהו ספרו הרביעי של מחבר הספר, זיו דורקם.

מאירה פפר היא בת להורים שעלו מתימן וכמי שאוהבת את התרבות ואת אימה, ספר הביכורים שלה נכתב בהשראת האהבות הללו ועוסק במסעה של אישה אחת בתימן, תרבות בה לנשים לא היה קול וכל ייעודן היה להתאים עצמן לדרישות של הגברים בחייהן: אביהן והבעל שלהן.

גיבורת הספר היא רומיה, הנישאת בגיל צעיר לגבר מבוגר מאוד. על אף תפקידה המוגדר, היא מצליחה לפלס לעצמה דרך שתסייע לה להתמודד עם כל מה שהחיים יציבו בפניה, בתימן ובישראל.

הספר בנוי משני השערים, האחד מתרחש בתימן ואילו השני מתאר את קורותיה של רומיה מרגע הגעתה לארץ הקודש. 

ירושלים של שנות ה-80 היא חלק מהעולם שבורא נעם סלונים בספר הביכורים שלו.

שלושה חודשים אורך הסיפור, שהרקע לו נפרש בהדרגה כמו גם אחרית הדבר בו בוחן הגיבור המבוגר את חייו ממרחק שנים רבות: נובמבר, דצמבר וינואר, 1982-1981.

מסע התבגרות במציאות שיכולה הייתה בקלות להתרחש באותן השנים, בהן המציאות הייתה כפי שהיא, מחד קסומה ומוגנת כפי שהתקשורת וההורים בחרו להציג לילדים שגידלו, מנסים לחסוך מהם את המוראות שליוו את ילדותם בארצות זרות. מאידך, המציאות עצמה לא נבלמה בשעות הרבות בהן ילדים בילו בשיטוט ובמשחק בעידן בו האינטרנט לא בא לעולם והטלוויזיה שדרה בערוץ אחד בלבד כשתוכניות לגיל הרך נתחמו למספר שעות מצומצם בלבד.