חדש על המדף: ספרי פרוזה

 

חדש על המדף: 4 ספרי פרוזה של הוצאת כנרת זמורה דביר עלו על המדפים ממש לאחרונה.

"הנסיכה לבית אלגרנטי" הוא ספר פרוזה חדש פרי עטה של אורית ינקו, ספר השני, המתאר את קורותיה של משפחה ישראלית אחד בצפת, מאז קום המדינה ועד ימינו אנו. וכמו רוב הסיפורים המניעים את הספרות ואת העולם מחוצה לה, הציר המרכזי שלו הוא סיפורי אהבה.

אלו המילים המופיעות על גב הספר:

"ילדותה של ליליאן אלגרנטי – נערה צייתנית ומחונכת, צאצאית למשפחה עתיקת יומין ומכובדת ובתם היחידה של בעלי מפעל ידוע שם לייצור מתוקים – עברה עליה במטבח החמים ומלא הקסם של אמה. אך כאשר פגשה לראשונה את גדי, עולמה התהפך לבל הכר. הוא היה גבר צעיר, יפה תואר ומרדן והיא הייתה מסנוורת.

מתוך סערת אהבתם, נולדה רעות, אשר רק שנים רבות לאחר מכן, תתוודע למציאות המתעתעת בה חיה, לתהפוכות בחייהם של הוריה ולאהבה המכלה שלהם, אשר הותירו בה צלקות כואבות.

כעת, ברגע של משבר בחייה, על רעות לאזור אומץ ולהתמודד עם הסודות של משפחתה ועם עברה המורכב, כדי למצוא מחדש את האמון בעצמה, באמה ובמפעל החיים המשפחתי.

הנסיכה לבית אלגנרטי מתרחש על רקע נופיה עוצרי הנשימה של צפת והסודות הצפונים בין חומותיה. העלילה מתחילה עם קום המדינה ונמשכת עד תחילת המאה ה־21." 

משפחה היא המקור להכול וגם המקום אליו כולנו מתכנסים בסופו של דבר. "אהבה בשש תיבות", ספרה השני של מיכל בראון, עוסק ביחסי אב ובן ובסיפורו של איש בודד שמרכז חייו עובר מחיפוש חפצים עבור בעלי אמצעים לחיפוש עצמי.

אלו המילים המופיעות בגב הספר:

"דניאל מַרְסְדֶן בּוֹן הוא צייד. הוא טס ברחבי העולם בשירות לקוחותיו המיליונרים, וצד עבורם כלי קשת נדירים. הוא מצליח ומוערך, אך בדירתו הנאה במנהטן, הוא בודד. כמעט כל מי שאהב מת ונעלם מחייו, ודן בון כבר ויתר על אהבה. הבדידות נוחה יותר מייסורי הנטישה. רק כשהוא מנגן על הקונטרבס שלו במועדון ג'אז קטן בווילג', הוא מרגיש שלם, יפה, אהוב.

נכס מסתורי שהוא יורש, משנה את גורלו. בון מעביר את אביו הדמנטי מקליפורניה לניו יורק, נחוש להציל את הקשר ביניהם ולפענח את סודות ילדותו. הוא פוגש אשה רעשנית שמחזרת אחריו בעקשנות. הוא מתאהב בכלב של דייר רחוב. והוא מעז לדמיין שהפעם, מנעול ליבו ייפתח. דן בון מפתיע את עצמו ומתחיל לחצות את קווי המוסר ואז, את גבולות החוק. עד כמה רחוק ילך כדי לשנות את מסלול חייו? כדי לאהוב?"

התאהבתי בסדרת הספרים היפנית הקסומה "לפני שהקפה יתקרר". יש בה משהו מינימליסטי שהופך את הקריאה בה לחוויה שלא דומה לספרות המרכזית המתפרסמת בעברית בעשרוים האחרונים.

נדמה שהתרגלנו לצרוך את התרבות שלנו ישראלית בתיבול אמריקאי, כל מפגש עם עולמות שהם תולדה של תרבויות זרות לשלנו הופך לחוויה שמעשירה את העולם שלנו. והסדרה הזו, שיש בה הצצה לתרבות היפנית, הוא מתנה נפלאה לכל חובבי הקריאה והאדם.

אלו המילים המופיעות בגב הספר:

"בצפונה של יפן הקסומה, על צלע הר האקודטה, "קפה דונה דונה" מגיש קפה מבושל בקפידה כבר יותר ממאה שנים. בדומה ל"קפה פוניקולי פוניקולה" שבטוקיו, מוצעת בו חוויה ייחודית: הזדמנות למסע לעבר"

יש ספרים שהקסם שלהם טמון בלא נודע, הם מציגים לנו סיטואציה לא ברורה, לעיתים פלאית, שהמילים מקלפים מעליה את מעטה המסתורין ומתירים אותו בהדרגה. כזה הוא הספר "נוכחות" שמוקדש לקורבנות מבין אזרחי ישראל ב-7 באוקטובר ולבני משפחותיהם, ובמרכזו ילד שמתחיל לדבר לראשונה, בפרצי דיבור מוזרים ומבודדים, בגיל 11.

אלו המילים המופיעות על גב הספר:

"ולנטין היא אם חד־הורית למילו בן האחת־עשרה, שמימיו לא דיבר. יום אחד, מול פרסומת ליוון שמוקרנת בטלוויזיה, הילד פורץ בבכי מר ופוצה פֶּה לראשונה בחייו – שטף מהיר של מילים בשפה לא מוכרת מגיח ממנו; כעבור רגע הוא חוזר לעצמו ולאילמוּת שלו, כאילו לא קרה דבר.

איש אינו מאמין לוולנטין. לא משפחתה ולא אביו של הילד. רק זֵ׳ן, חברתה הקרובה ביותר, מקבלת את דבריה ללא עוררין. ואז הילד רואה בספר תמונות של העיר סלוניקי, ושוב נכנס לטראנס של דיבור לא מובן.

מה קורה לבנה של ולנטין? ולמה דווקא סלוניקי, עיר זרה לה לחלוטין? ברומן שמתרחש על רקע מרהיב, תקופות שונות ומסלולי חיים שונים נפגשים ומביאים את הגיבורה לחשוף סודות משפחתיים כבירים.

האם תצליח ולנטין לשחרר את חייה ואת חיי בנה? מי הם הנפקדים האלה שרוצים לתַקשר איתה ועם מילו? הייתכן שיש נשמות המסרבות להישכח? לאן מובילים פצעי ההיסטוריה?"