5 ספרי פרוזה של הוצאת כנרת זמורה דביר עלו על המדפים ממש לאחרונה:
איני יודעת דבר על מחברת הספר הנוכחי, אך את ההמלצות על גב הכריכה כתבו שני יוצרים ישראלים ואני פשוט מצרפת את מילתויהם אודות היצירה, שנדמה שנוגעת בנימי נפשו של כל אדם בוגר האוהב את הוריו:
"דוקו־דרמה מאלפת. ביושרה נדירה ובלי שמץ של התחסדות מתארת אליזבט דור את סיפורן של אם ובתה, על רקע דעיכתה הבריאותית והמנטלית של האם. הבת, ציירת, משרטטת במכחול דק ובקווים עדינים הן את החטיבות העלומות והאפלות של חיי האֵם בארץ הולדתה והן את חייה בארץ, בעיקר את רגעי האימה והחסד על ספו של המוות.
זהו, לעניות דעתי, ספר חובה לכל מי שמבקש להתמודד עם החיים בערייתם".
יגאל שוורץ
"זקן משבט הצ'רוקי סיפר לנכדו על הקרב שמתחולל בתוך נפשם של אנשים. הוא אמר: "נכדי, מתחולל באנשים קרב, הקרב הוא בין שני הזאבים שחיים בתוכנו, אחד הוא הפחד, הדאגה והרחמים העצמיים והשני הוא שמחה, אהבה, תקווה ושלווה." "איזה זאב מנצח?" שאל הנכד, "זה שאתה מאכיל."
במשל זה מתארת אליזבט דור את הקרב המתחולל בנפשה של רבקה האם ששוקעת לדמנציה וגם בנפשה של בתה איזבלה, המטפלת בה במסירות אין־קץ. רגעים של שכחה והיזכרות מכניסים את שתיהן למעגל אין־סופי של עבר והווה, תובענות וסליחה, חמלה וכעס, אהבה וטינה. מצד אחד תובעת האם מבִּתה שתכתוב את סיפורה ומצד שני היא מסתירה אותו. הבת, כמו בלשית קשורת עיניים, מנסה לחשוף את הסיפור המוסתר, מוסתר מבושה. הצורך לפענח את סיפור החיים של האם הוא משימת חיים של הבת אך גם מסע כמעט בלתי אפשרי. מעל כל התסכול, ההתקרבות וההתרחקות, שפוכה אהבה הדדית – מים חיים שאינם כָּלים לעולם.
זהו סיפור על מקרה פרטי, וגם אוניברסלי, בו אנו עדים להתמודדות הבת עם סיפור חייה העוצמתי של האם, באמצעות דין וחשבון עדין ומרגש, כואב וסוער, מלא התבוננות עצמית ואומץ לב".
"דבר לא נספג" הוא ספר ביכורים של סופרת חדשה, ניצן אלמוג-שריג. אלו המילים המופיעות על גב הכריכה שלו:
אבא שלי שומט את עצמו על האדמה לידי. בואי, שימי עליי ראש.
ראשי בחיקו, ראשה של ענבל בחיקי. שלושתנו מתרשלים...
סוף כל סוף אתה מצליח לישון ולא ללכת הלוך ושוב, אני לוחשת.
אבא שלי ממלמל מתוך שינה. כשאני נוגע ברגבים שבאדמה יש לי שקט, אני יכול להיות במקום ולא ללכת.
ובבית אין שקט?
בבית יש לי רק את הרעש שלי.״
לליאת, גיבורת הספר דבר לא נספג, יש בית ובעל ויופי וילדה מתוקה, שבאה לעולם אחרי קשיים רבים.
ויש לה סוד. ויש לה כאב.
היא מנסה להיות כמו כולן, אבל הסודות והחרטות מושכים אותה מטה. היא לא מצליחה להרות; הבת שלה דחויה וסובלת; ההורים שלה עסוקים בבעיות משלהם; וחברות לא היו לה מעולם.
כדי לרפא את בתה ואת ביתה, על ליאת להישיר מבט אל הפצעים שמהם ברחה, לחטט בעבר ולהתייצב סוף־סוף מול הכאב.
ספר פרוזה שני לסופרת שאני מודה כי לא קראתי מכתיבתה בעבר: גייל גלבוע פרידמן. אבל על ספר הפרוזה הראשון שלה, אלמה מטר, שמעתי רק דברים טובים.
גלבוע-פרידמן פרסמה בנוסף גם שני ספרי ילדים ואת ספר המדע אני חושב משמע אני טועה, יחד עם חיים שפירא.
אלו המילים המופיעות על גב הכריכה:
אסף הוא לכאורה עוד גבר נורמטיבי. עובד, מתחתן, קונה בית, תומך באשתו, ומתאמן בריצה, אבל כשהבן הבכור שלו נולד, אסף מבין שהוא לא מסוגל לחיות את החיים שכולם מצפים ממנו לחיות.
בגוף ראשון מתוארת הקמת משפחה מנקודת מבט נועזת וכנה. בבנימינה, בין ככרות תנועה על שם אהוד מנור, חיפושיות, עצי לימון, שכנה שמביאה עוגה, וילדים יפים, דווקא הפסטורליות של המושבה היא שמייסרת את הנפש של אסף.
אנשיהּ מציבים סטנדרטים שאסף אינו עומד בהם.
המבט שלו נעצר באופן טבעי שוב ושוב על יסמין, אשתו. הוא רואה אותה מניקה, משמינה, מפתה, מגרשת, ועושה אהבה. הוא מתרחק ממנה. הוא חוזר אליה. הוא קנאי, אבל זקוק לחופש בעצמו. מיום ליום הוא מתמלא אובססיה, משתגע מהמחשבה שאולי הילד בכלל לא שלו.
הרומן האינטנסיבי הזה, מנקודת מבטו של גבר צעיר בעולם אגרסיבי, מזויף ודורשני, מציע בחינה של אמיתות, תהיות ומחשבות על גבריות והורות בעידן הנוכחי. גוד אינאף מבקש לבדוק מה טבעו של האדם, והיכן עובר הקו הדק בין רוע מוחלט לרוע בכמות מובנת, בין טוב לטוב דיו. בין אדם סביר, למי שכבר לא.
יש משהו בכריכת הספר הזה שמדבר לקוראים בלי מילים, ורק אחרי שמרפים מן התמונה לרגע מתבוננים בכותרת ומחברים אותה למציאות שהדמיון כבר החל לברוא.
"מאובנים מתעוררים לחייים" הוא ספרה של שחר דואק שלא נאמר לנו עליה דבר. הספר המתאר פגישות טיפוליות ואינטרקאציות משמעותיות לצד שיח פנימי לאורך עשר שנים בהם הגיבורה שלו, נישאה, חוותה משבר,למדה והפכה לפסיכולוגית.
אלו המילים המופיעות בגב הספר:
אין לי על מה להישען. הכורסה הזאת רק נראית נוחה. אם אשען אחורה – אשקע. כמו זהבה שמתלבטת איזו דייסה לאכול ובאיזו מיטה לישון בבית לא שלה, בבית שגדול עליה בכמה מידות. אני לא זהבה בבית של דובים, אני דובה בבית של בני אדם, וכל מה שאני מחזיקה מתנפץ וכל מה שאני מתיישבת עליו נשבר. תמי אומרת משהו, אין לי מושג מה. אני רק מרגישה את הראש שלי נצמד אחורה לכורסה הלא נוחה, כמו במושב האחורי של רכב, כשמי שנוהגת לוחצת במפתיע על הגז והאוטו שועט קדימה והראש נחבט לאחור.
"זאת המנוחה שלך" הוא ספרו השני של עידן גרינברג. הוא מוגדר כרומן משפחתי שנע בין החד לעוטף ומנחם, בין קומדיה שחורה על קפיטליזם ורוחניות מודרנית לחקירה לופתת לב של השקרים שאנו מספרים לילדים ולעצנו. ואלו המילים המופיעות על גב הכריכה שלו:
בור רבבות תלמידותיה ומעריציה, תמי בשן היתה כוהנת היוגה של ישראל, הוגת ה"מק־יוגה" הפופולרית, הבעלים של רשת מכונים משגשגת ומי שעומדת בראשה של שושלת בהתהוות.
עבור פסח, בנה, פעם כוכב טלנובלות מצליח והיום שחקן מובטל שמחלטר בהצגות ילדים, היא היתה אם מתעתעת ובלתי מושגת.
סודות מושתקים הטילו את צִלם על יחסיהם. לאחר שבשנה וחצי האחרונות לחייה ניתק הקשר ביניהם כליל, מתחיל עתה פסח לשלוח לאמו המנוחה אימיילים בהם הוא כותב את כל מה שלא הספיק לומר.
ספוילר: היא עונה.
היא לא סתם עונה, אלא תובעת מפסח, בשתלטנותה המפורסמת, לארגן לזכרה ערב מוגזם ומפואר ולערב בו – בין היתר – את בנו הזועם מנישואיו הכושלים, את אחותו, היורשת השמנמנה ואת אביו, בעלה הנבגד והממורמר.
ניסיונותיו של פסח להוציא לפועל את דרישותיה של אימו המנוחה שולחים אותו למסע אל העבר ולהתמודדות עם ההווה — בלי קיצורי דרך — ואל החתחתים שמצפים בנתיב הגאולה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה