אתמול צפיתי בסרטון שנעשה עם ילדי גן צעירים, המבוגר התורני שאל אותם באיזה גיל אדם הוא זקן ואחת הילדות מיהרה לענות: "40. גיל 40 זה זקן". זה ממחיש יותר מכל את האופן בו תופסים ילדים זמן. כשמנסים לתאר לילדים את הילדות שלנו, במיוחד בעידן הטכנולוגי הנוכחי בו יש קפיצות מדרגה כל עשור בערך, הדברים נתפסים אצלם ממש כמו אירועים היסטוריים אחרים ועבורם אין מוקדם או מאוחר ועידן הדינוזאורים יכול להיות בהחלט מתאים לשנת הולדתו של סבא רבא. לכן שמחתי לפגוש את סדרת הספרים הקסומה של ינץ לוי: "כשסבא אליהו היה קטן".
סבא אליהו הוא אביו של ינץ לוי, ומדינת ישראל בה חי כילד נדמת אפילו לי, בת דור ההורים של ילדי ימנו, כמדינה אחרת לחלוטין מזו בה גדלתי ובה אני חיה, לילדים תמונת העולם העולה מסיפוריו של סבא אליהו על ילדותו היא דמיונית כמעט וחוויותיו נדמות כאילו לקוחות מאוליבר טוויסט של צ'רלס דיקנס שעסקו בעוני ובעוולות שנגרמות לבני המעמדות הנמוכים, וילדים בעיקרם. אבל לוי מצליח לקרב את המציאות של דור הוריו לילדיו ולילדים של ימינו בעזרת הצגת עולמם של ילדים באותה תקופה בגובה העיניים.
סבא אליהו, הילד אליהו, גדל כילד עני. העוני שלו כמעט ולא מוכר בישראל של היום. כדי להמחיש זאת נפתח החלק השלישי בסדרת הספרים המספרת על ילדותו בבקשה מן הילדים לדמיין חיים בלי נעליים. חלקנו אולי מכירים את התחושה מהליכה על חול היום הלוהט ביום חם, אבל לרבים מאתנו גם זה לא מוכר משום שכיום יש סוגים שונים של נעליים שניתן לנעול גם על חוף היום ועל החול הלוהט. רק שבחלק השלישי של סדרת הספרים אנחנו מביניים לעמוק באיזה עוני גדל הילד אליהו לוי, לא רק שלא היו לו נעליים לנעול ומיטה לישון עליה - כפי שלמדנו בחלקים הקודמים הוא והוריו נהגו לערום עיתונים ישנים כמצע לשינה. בספר הנוכחי אליהו ומשפחתו מאבדים גם את הפחון הקטן בו התגוררו ועוברים להתגורר ברחוב.
בישראל של אז העובדה שלהוריו של אליהו הקטן לא היה כסף לשלם לבית הספר עבור לימודיו לא הסתיימה בכך שנשללה ממנו האפשרות לצאת לטיולים או לקבל תעודה (כמו שבני דורי, ההורים של היום, זוכרים שנעשה לילדים שיד הוריהם לא הייתה משגת לשלם לבית הספר את התשלום השנתי), על אליהו נאסר להגיע לבית הספר כאשר מתחלף מנהל וזה שאמו של אליהו שכנעה להשאיר את בנה גם ללא תשלום עזב. אליהו עוזב את בית הספר כשהוריו מתבשרים שבגלל איחור בתשלום שכירות על הפחון הם נאלצים לפנותו וכולם יחד מתגוררים ברחוב. הוריו של אליהו לא יודעים שנשלח מבית הספר עד שימצא תשלום עבורו, והוא מחליט לסייע בפרנסת המשפחה כדי להחזיר את החוב וכדי שיוכלו להיכנס למקום מגורים חדש בהקדם.
אליהו מחליט לעשות את הדבר היחיד שהוא מאמין שהוא יכול, לעזור לאנשים בשוק לסחוב את הקניות שלהם, אבל לא תמיד יש מי שזקוק לעזרתו. כשתלמידה חדשה בכיתתו, זו שפגש ממש לפני שסיים ללמוד, פוגשת אותו בבוקר מחוץ לבית הספר יש לה רעיון אחר כיצד יוכלו להרוויח כסף, רעיון שנושא פרי ואחריו עוד רעיון שמשנה את התמונה כולה וחייו של אליהו והוריו מושפעים ממנו בצורה בלתי הפיכה.
מי היא אותה ילדה? כמו הילד אליהו שפוגש אותה לראשנה ביום הלימודים הראשון שלה והאחרון שלו באותו בית ספר, אנחנו יודעים שהיא בת דודתו של הילד העשיר ביותר בכיתה, אברהם, ואליהו מגלה שהמורה והמנהל לא עושים לה שום דבר לא משנה מה היא עושה בבית הספר, והיא בוחנת את הגבולות שלהם בכל צורה אפשרית. בסיום הספר אנחנו מקבלים רמז מסקרן אודות לזהותה של הילדה ולעתיד לבוא מה שגורם לנו לכסוס ציפורניים בציפייה לספר הבא בסדרה...
"אין כמו בבית" החלק השלישי בסדרת ספרי "כשסבא אליהו היה קטן" הוא חלק נוסף בסדרת ספרים מקסימה אודות ישראל שלפני קום המדינה דרך נקודת מבטם של מי שלא שפר עליהם גורלם. הספר הכתוב בגובה העיניים, מנוקד ופונה לתלמידי כיתות הביניים בבית הספר היסודי אבל יתאים גם כסיפור בהמשכים לפני השינה לאחיהם הצעירים יותר, שיקבלו גם שיעור היסטוריה קצר אודות מדינת ישראל בשנים עברו. אנחנו אוהבים מאוד את ספריו של לוי וממליצים על הסדרה כולה בחום רב.
מילה טובה מגיעה גם לעורכת המופלאה של ספר הזה, ושל ספרים רבים וטובים בכלל, נועה מנהיים, שמצליחה להדק ולהאחיד את העולם של אליהו הילד באופן שמתחבר לקוראים ישירות.
מילה טובה מגיעה גם לעורכת המופלאה של ספר הזה, ושל ספרים רבים וטובים בכלל, נועה מנהיים, שמצליחה להדק ולהאחיד את העולם של אליהו הילד באופן שמתחבר לקוראים ישירות.
כשסבא אליהו היה קטן 3: אין כמו בבית מאת: ינץ לוי איורים: אבי בלייר הוצאת כנרת, זמורה, דביר 2022 175 עמ'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה