נדמה שכמעט כל מי שביקר בגן ילדים ישראלי במאה ה-21 שמע לפחות פעם אחת את המשפט: "מה שיוצא אני מרוצה". ניסיון, עקר בדרך כלל, של צוות הגן למנוע מריבות שכיחות כתוצאה מהעובדה שהילדים בגן מקבלים דבר מה שאינו זהה לחלוטין אצל כולם: צבע הפופ-אייס בשישי, צורת המדבקה שהגננת מחלקת ועוד. ממה שאנחנו לומדים מהספר הנוכחי, נדמה שהתופעה הזו חורגת הרבה מעבר לגבולות הארץ ומאפיינת קבוצות ילדי גן בכל מקום בעולם, כנראה.
בגן שבספר, הילדים יודעים שלא תמיד כולם מקבלים את מה שהם רצים, אבל זה לא מפריע להם להיות מתוסכלים מכך. זה יכול להיות עניין של צבע שמציירים אתו, כשתומס רוצה לצייר בדיוק עכשיו עם הצבע שהארי משתמש בו, והארי בכלל אומר שהוא תמיד משתמש בו. או שקלרה משחקת עם הנמרים בדיוק ברגע שראיין מחליט שהוא רוצה לשחק אתם והוא בוכה, ואף אחד מהם לא מרוצה ממה שיוצא. הדוגמאות לא חסרות ולא תמיד כל הילדים שמחים עם מה שיצא להם...
אחת הסיבות הכי גדולות למריבה בגן היא הכוס הצהובה. כולם רוצים לשתות דווקא ממנה, לכל אחת סיבה משלו. אבל יש רק אחת.. וגם כשהגננת אומרת "מה שיוצא אני מרוצה", הילדים רבים. בנקודה הזו ספר ילדים דידקטי ממוצע היה מציע פתרון אחר להתמודדות עם חוסר שביעות הרצון של הילדים ממה שהם מקבלים בגלל ההשוואה התמידית שהם עורכים עם מה שיש לילדים אחרים, אבל מחבר הספר שהוא אדם ממוצע והגיוני בסך הכול מציע לילדים נקודת מבט רעננה ומשעשעת כאחת: כשהילדים יוצאים מהגן הגננת רוצה לשתות בכוס האהובה עליה אבל איש צוות אחר הקדים ותפס אותה וכשהוא אומר לה: "מה שיוצא..." הילדים העושים את דרכם הביתה משלימים את המשפט: "אני מרוצה". ממש כמו ילדים, גם מבוגרים רבים שוכחים לפעמים את כל המשפטים החכמים והעצות הטובות שהם נותנים לילדים ורוצים בדיוק את מה שהם רוצים ממש עכשיו, ולא כל כך אכפת להם שיש גם מבוגרים אחרים שרוצים בדיוק אותו דבר.
אחת הסיבות הכי גדולות למריבה בגן היא הכוס הצהובה. כולם רוצים לשתות דווקא ממנה, לכל אחת סיבה משלו. אבל יש רק אחת.. וגם כשהגננת אומרת "מה שיוצא אני מרוצה", הילדים רבים. בנקודה הזו ספר ילדים דידקטי ממוצע היה מציע פתרון אחר להתמודדות עם חוסר שביעות הרצון של הילדים ממה שהם מקבלים בגלל ההשוואה התמידית שהם עורכים עם מה שיש לילדים אחרים, אבל מחבר הספר שהוא אדם ממוצע והגיוני בסך הכול מציע לילדים נקודת מבט רעננה ומשעשעת כאחת: כשהילדים יוצאים מהגן הגננת רוצה לשתות בכוס האהובה עליה אבל איש צוות אחר הקדים ותפס אותה וכשהוא אומר לה: "מה שיוצא..." הילדים העושים את דרכם הביתה משלימים את המשפט: "אני מרוצה". ממש כמו ילדים, גם מבוגרים רבים שוכחים לפעמים את כל המשפטים החכמים והעצות הטובות שהם נותנים לילדים ורוצים בדיוק את מה שהם רוצים ממש עכשיו, ולא כל כך אכפת להם שיש גם מבוגרים אחרים שרוצים בדיוק אותו דבר.
"מה שיוצא אני מרוצה" מציע מבט על אחת התופעות הרווחות אצל ילדים קטנים, כזו שאין לה פתרון של קסם למרות משפט קבוע שמוכר לגננות רבות, אחרי שהסופר מציג לנו סיטואציה שכיחה מחיי הילדים שרווחת בגני הילדים, הוא מזכיר לנו (ולילדים) שהקושי לוותר על מה שאתה אוהב למישהו אחר שרוצה אותו גם, הוא לא תופעה שנעלמת עם הבגרות וכמו שלילדים קשה להתגבר עליה גם מבוגרים שוכחים לפעמים להתנהג כמו שהם מחנכים ומביעים את אותו תסכול וחוסר שביעות רצון מול מבוגרים אחרים.
אנחנו אהבנו מאוד את הספר הפונה לילדי הגן בגובה העיניים ובנוי ממשפטים קצרים ומאייר בקווי מתאר בשחור לבן כאשר כתמי צבע ספורדיים מדגישים לקוראים הצעירים את ליבה של הסצנה המתוארת להם במשפטים קצרים. הטקסט המנוקד מתאים גם למי שעושים את צעדיהם הראשונים בעולם ראשית הקריאה ויכולים להקריא את הסיפור לאחיהם הצעירים יותר. מומלץ בחום לילדי הגן.
מה שיוצא אני מרוצה מאת: הית' מקנזי מאנגלית: מיכל לבינסון הוצאת מטר 2022 לא ממוספר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה