אני לא חושבת שאי פעם למדתי ממש לבשל או לאפות. כילידת אמצע שנות ה-70 של המאה הקודמת כשספרים (גם ספרי בישול) היו מצרך יקר ונדיר, עיקר הלמידה שלי במטבח התרחשה דרך התבוננות וניסיונות קטנים לסייע לאמא שלי בהכנות לשבת. אני זוכרת את הפעם הראשונה בה רציתי להפתיע אותה ולהכין לה עוגה לשבת. הייתי בת 10 בערך, השתמשתי בכל החומרים הקבועים של יום שישי, הכנסתי אותם לתבנית עגולה וחיכיתי. קיבלתי משטח נמוך מאוד וקשיח אבל טעים במיוחד. כשאמא שלי חזרה הביתה היא חייכה: "עשית הכול בדיוק כמו שצריך" היא אמרה לי כשטעמה מן העוגה שיצאה לי. "אז למה היא לא תפחה?" שאלתי אותה בייאוש, והיא השיבה לי: "כי זה המתכון של העוגיות לא של העוגה". בשנים שחלפו התמקצעתי כל כך באפיית עוגות שהספר "עוגות יום הולדת" היה בשימוש חוזר ונשנה אצלי והיו עוגות שיצאו די דומות לתמונות בספר (בדיוק כמו בספר אני לא מכירה אף אחד שהצליח להכין באותן שנים).
כמו באפיה כך בבישול, אני חושבת שבחטיבת הביניים כבר העמדתי סירים לשבוע שלם ויש מאכלים שבני המשפחה שלי הודו בשקט שיצאו אפילו מעט יותר מוצלחים מהמקור. אבל היו גם נפילות, את הפעם הראשונה בה ניסיתי להכין קובה לבד אני לא אשכח, גם לא את השכנה ממנה לקחתי את המתכון ששלחה ואתי לרוץ למכולת לקנות חבילת סולת נוספת ולשה איתי ביחד עד לקבלת המרקם המתאים, שאלמד להרגיש אותו באצבעות ולאזן את כמויות הסולת והמים במדויק. קובה, עד היום, זה הכישלון הכי גדול שלי במטבח. את שאר הדברים אני יודעת להכין, היום גם בעזרת ספרים, אינטרנט ואפילו יוטיוב, אבל לקובה אף פעם לא חזרתי.
עדי שילון נולדה בערך עשור אחרי, היא גדלה בעידן אחר, במשפחה אחרת וכפי שהיא כותבת בספר הנוכחי לא התנסתה בבישול ואפיה במהלך חייה. מה שכן, עדי שילון פיתחה חייך מעודן וחיבה למאכלים טובים. הנישואים, ההורות והמעבר לגרמניה בגלל הרעש שעשתה הזוגיות המעורבת שלה בישראל, הובילו אותה לפתח כישורים קולינריים שמספקים אותה ואת המשפחה שלה, אבל את הדרך שעשתה היא חולקת עם כל מי שכמוה גדל בעידן בו נשים וילדים לא בילו שעות רבות במטבח, בין אם כי היו להם תחביבים או עיסוקים מושכים יותר ובין אם פשוט יכלו להרשות לעצמם לקנות ולהזמין אוכל במקום להכין אותו. נדמה שכמו כולנו היא מזהה את החיבור בין הבילוי במטבח למשפחתיות בכל מובן המילה, והיא רוצה להכין למשפחה שלה משהו ממנה, גם אם כדי לעשות זאת היא פונה לאנשים שזה המקצוע שלהם ומתרגמת את העשייה שלהם לכלים היומיומיים שכל מי שבילה במטבח אפילו מעט זמן, יוכל לעשות בהם שימוש.
המתכונים בספר הבישול והאפייה של עדי שילון מתובלים בפכים מן החיים שלה, בעבר ובהווה. סיפורים קצרים אשר כל אחד מהם מתחבר למתכון ספציפי באופן מקסים היוצר חיבור בין החוויה אישית שלה לאוכל הספציפי אותו היא מלמדת להכין. עוגות, עוגיות, מאפים, תבשילים ועיבודים לאוכל מהיר שכולנו אוהבים להזמין. המתכונים נעים בין רמות קושי שונות, החל מביצה מקושקשת משודרגת וכלה במאפים מורכבים.
אני חושבת שמי שאוהב את הדמות של עדי שילון כפי שהיא מצטיירת מן החשיפה שלה לתקשורת לאורך השנים, יתאהב בה עד יותר בספר הנוכחי. היא לא מהססת לחשוף (עד גבול מסוים) את החיים שלה כפי שהתעצבו כמי שגדלה כבת לאדם שהיה באור הזרקורים רוב חייו וכתוצאה מכך בני משפחתו נקלעו אליו, גם ללא רצונם. היא חולקת בכנות מכאיבה רגעים פחות מוצלחים מעברה ומן ההווה, לצד רגעים יפים ומלאי חסד והודיה שהיו וישנם בחייה. נהניתי לא פחות מן הסיפורים האישיים של עדי, הכתובים בכישרון רב ונדמה שהביאו ליד שכלול את הכתיבה הקצרה, מאשר מן המתכונים השונים שחלקם חידשו לי דברים שתמיד רציתי לדעת על מאפים כאלו או אחרים.
למי מתאים ספר הבישול והאפייה הנוכחי? לכל מי שאוהב לאכול ולמרות שלא מבלה הרבה במטבח לא מפחד להתנסות. מדובר בחוויה ויזואלית מרשימה, הצילומים היפהפיים בספר פרי מצלמתו של בן זוגה של עדי, יוסף סווייד, מאירים אותה ואת התבשילים השונים באור אוהב ומציגים אוכל בבית במבט מקצועי - חוויה טבעית וכמעט לא שכיחה בעולם צילומי ספירי הבישול והאפייה כיום.
על החיים ועל האוכל מאת: עדי שילון צילומים: יוסף סוויד הוצאת כנרת זמורה דביר 2022 189 עמ' כרומו עבים במיוחד בכריכה קשה - כולל מפתח ודפים למתכונים משלכם
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה