ייתכן שזו הסיבה, אבל משהו באופן בו אני מתבוננת על ספרות שנכתבת לילדים בשנים האחרונות שונה. נדמה לי שאני מחפשת את העיניים של הילדים כשהם קוראים את המילים, אחרי שאני מסננת את התכנים שמכילים ערכים פוגעניים, שעשויים בלב גס או שמבחינה ספרותית אינם עומדים בסטנדרטיים סבירים, אני נותרת עם שלושה סוגים של ספרים:
ספרי מופת, כאלו שהזמן קרוב לוודאי שיהפוך לקלסיקה - הם מעטים ונדירים.
ספרות טובה שעומדת מאחוריה מחשבה, יש לא מעט ספרי ילדים כאלו בעשורים האחרונים.
סדרת 'מאמני הדרקונים' משתייכת בבירור לקטגוריה השלישית, ספר כייפי וחסר יומרות שילדים פשוט אוהבים. במרכז סדרת הספרים דמות של ילד מבית עני שעובר למקום חדש ורחוק, ארמון של מלך. הקוראים הצעירים נודדים ביחד עם ילד בן גילם למקום חדש שלא הם ולא הילד הגיבור מכירים, ביחד עם הילד הם לומדים את הכללים של המקום החדש ומתוודעים לקיומם של דרקונים. לאורך הסדרה הם לומדים להכיר את מהות הדרקונים, כוחם ולצבור ביחד עם הילד שהם מלווים הבנה לחשיבות שיש להם ולכוחות הטמונים בהם ובסובבים אותם.
הספר עונה על חלום של ילדים רבים שמושפעים כיום יותר מתמיד מביטוי דמיון שעובדו למשחקי וידאו, סרטים, סדרות טלוויזיה וספרות פנטזיה. היכולת להתלוות לגילוי של דברים שחורגים מן הידוע והמוכר בעולם. גם העובדה שהגיבור הצעיר עוזב את הבית והוא זה שיכול לעשות משהו שאף מבוגר או ילד אחר לא מצליח, קוסמת לילדים שמחפשים את הייחודיות שלהם בכל גיל.
בספר הנוכחי דרייק מגלה שדרקון האדמה בעל המראה הפשטני שלו ניחן בכוח מורכב וגדול יותר מכפי שהוא, מאמני הדרקונים האחרים והקוסם שמלווה אותם העלו בדעתם. הוא גם לומד להכיר את עולמם וכוחם של הדרקונים האחרים שהילדים מאמנים עבור המלך וצובר חוויות שמקרבות ומגבשות אותו עם האנשים החדשים בקרבם הוא חי.
הטקסט המנוקד בספר כתוב באופן הפונה לבני 8-10 בשפתם שלהם ומדלג בכך מעל ההתלבטות המעסיקה כותבים רבים המנסים למצוא את עמק השווה בין כתיבה ספרותית לכתיבה קומניקטיבית, בעיקר לילדים. את המילים עוטפים איורים שחור לבן המתמקדים בהבעות הפנים של הדמויות השונות ומציגים לקוראים הצעירים מספר מצומצם של הבעות שהילדים יוכלו לשייך בקלות לרגש המתאים ולחבר אותם לטקסט שקראו.
המחשבה על הילדים לא נעצרת רק בסיפור עצמו אלא מתורגמת גם לחוויה ממשית עבור הילדים. בפתיחת הספר בה יש מקום בו יוכלו הילדים לציין את שמם כבעלי הספר וכמאמני דרקונים, ממש כמו הגיבור של הספרים. בסיום הספר פונים היוצרים שלו ישירות ללב הילדים וכמי שמכירים ילדים מציעים להם ליצור את הדרקון האישי שלהם, זה שיהפוך אותם למאמני דרקונים בעצמם. הם מצרפים להם שורת שאלות שמנחה אותם כיצד לעצב אותו ומותירים להם מקום לאייר אותו. בנוסף, מצורפים שני איורים בקווי מתאר של דרקונים אותם יכולים הילדים להעתיק ו/או לצבוע.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה