אבא שלי היה פעם כזה מגניב / קית' נגלי

 

הניסיון להעלות על הכתב את הסיבה שבגללה נהנו כל כך מהספר הזה הובילה אותנו למסקנה שלפעמים ספרי ילדים הם קצת התאהבות של הורים בספרים שלא מיועדים להם בכלל...

בחצי עין כשהוא נח במיטתו, כך מגלה לנו האיור הפרוש על צמד העמודים הראשונים בספר, מציץ הילד באביו היושב על רצפת חדרו ומקפל כביסה. הוא פונה ישירות אל הקוראים ומציג אותו, אבא די רגיל, אבל מספר שהוא יודע שאבא שלו היה פעם חלק מלהקה. וצמד העמודים הבא, זה שמציין עובדה זו, מעתיק את דמותו של האב היושב ומקפל כביסה, בדיוק כפי שהיא וממקם סביבה אלמנטים אחרים: במקום הכביסה שבידו, גיטרה, במקום הריהוט מולו, קהל עצום הגודש אולם הופעות וכו'.

גם צמדי העמודים הבאים בנויים רובם ככולם באותה צורה, בצמד עמודים אחד האב ניצב במנח גוף כלשהו ועוסק במטלות הבית, ובצמד העמודים הבא מיד אחריו, אותו מנח גוף משרת את האב בתפקידו כחלק מלהקה המופיעה על הבמות. הילד מתקשה לחבר בין האב הביתי שהוא מכיר, לדמות ששמע עליה מסיפורים והתרחשה הברה לפני שנולד (כנראה) שהייתה מאוד "מגניבה". ובזמן שהילד מנסה להבין איך אבא שלו היה פעם ולמה הוא כבר לא כזה, האיורים מספרים לקוראים איך עבר האב מאופנוע לרכב משפחתי ואלו דברים מעסיקים אותו כיום.

ורגע לפני שנפרדים, כשהאב במהלך נסיעה משלב מחווה בין חבר הלהקה שהיה פעם לאב שהוא היום, ונע לצלילי המוסיקה הנשמעת ברכב, הילד ברור, כמו כל הילדים, שאבא שלו לא מגניב וכנראה שגם אף פעם לא היה כזה...

הספר הפונה לילדי הגן, עשוי ממשפטים קצרים, ולעיתים מופיעים בו צמדי עמודים ללא טקסט בכלל, המודפסים בפונט גדול ומנוקדת. פלטת הצבעים של הספר מצומצמת מאוד והיא עזה ומצליחה באופן הזה למקד את תשומת הלב של הקוראים הצעירים במה שמתרחש בספר. הזיהוי של הפריטים השונים הנעים בין צמדי עמודים עוקבים, ודמות האב המועתקת כפי שהיא מהווה ביתי לעבר פרוע יותר, יוצרים עניין של ילדים קטנים שעדין אינם יודעים לקרוא בעצמם אך מצליחים לזהות היטב את ההתכתבות שנעשית בין האיורים לבין עצמם.

מדובר בספר ילדים קסום לילדי גן צעירים, שיש לו הרגשה שגם ההורים ייהנו לקרוא. אנחנו ממליצים בחום!

אבא שלי היה פעם כזה מגניב     מאת: קית' נגלי     מאנגלית: יונתן יבין     הוצאת עם עובד     2021     לא ממוספר