כילדים, אנחנו שמחים לגלות בכל שלב את הכישורים והכישרונות שלנו. נדמה שכל הגירויים המקיפים אותנו בכל גיל, נועדו כדי להוציא מאתנו את הטוב ביותר שאנו יכולים לבצע. בגילים בהם אנו מבקרים במערכת החינוך, אנחנו נחשפים לצד מידע חיוני וכלים בסיסיים להקניית הקריאה והכתיבה, גם לעולם האומנות. אנחנו מציירים, מפסלים (בפלסטלינה, בחמר ועוד), משחקים, שרים, רוקדים, ומגלים מה אנחנו אוהבים לעשות. בגילאים בוגרים יותר אנחנו מגלים שלא תמיד מה שמסב לנו הנאה עומד בקריטריונים שהסביבה מגדירה כ"כישרון". כך התוודעתי אני חובבת הציור, לעובדה שאין לי כישרון ציור טבעי. לא הייתה לי היכולת להעתיק אל הנייר את הדברים שראיתי מולי או בעיני רוחי, לא הצלחתי להעלות על הדף את מה שבבירור שאפתי ליצור.
כילדה, לא הייתי מודעת לעובדה שגם לצייר ניתן ללמוד. לצד העובדה שיש מי שבדרך פלא נולדו עם יכולת מופלאה להעתיק את העולם אל דף, באופן שבני אדם אחרים יזהו בקלות את המצויר בו, יש מי שיודעים ללמד אותך כיצד להתבונן ולחלק את הדמות שאתה רוצה להעלות על הכתב למקטעים שניתן ליצור בצורה מדויקת, וכשאלו מצטרפים אלו לאלו אתה מצליח להציג תחת ידך יצירה ראויה שרבים יכנו בטבעיות כציור לא רע.
את הספר "ציור ורישום" שרכשתי לפני מספר עשורים בשבוע הספר במטרה לפתח את יכולת ההתבוננות וההעתקה שלי, הענקתי במתנה לשכן צעיר שבילה את זמנו בניסיון לפתח את יכולת הציור שלו ונדרש להקצעה קלה. לפעמים אני עדין חושבת עליו ותוהה אם היה צעד נבון. לכן, כשנתקלתי בספר "איך ליצור מנגה", לא היה לי ספק שאמצא את עצמי יושבת בגילי המופלג (או לפחות כזה שרחוק מאוד מקהל היעד אליו מכוון הספר) עם ערימת דפים, כלי כתיבה מסוגים שונים והרבה סבלנות. וזה בדיוק מה שקרה, ולא רק שזה קרה, התוצאה הייתה לא רעה בכלל...
בערך מאנגה בויקיפדיה העברית מופיע התיאור הבא: " 'מאנגה' היא מילה יפנית (漫画 או まんが) המשמשת לציון "קומיקס". המשמעות המילולית של הביטוי: "תמונה מגוחכת". הוא מורכב משתי מילים: "גא" (画) - "תמונה" או "תגליף", ו"מאן" (漫) - "מגוחך". את השם "מאנגה" טבע הצייר קצושיקה הוקוסאי, בהעניקו שם זה לסדרת קריקטורות פופולרית שלו. צייר מאנגה קרוי "מאנגאקה" (Mangaka 漫画家)". בהמשך מספר הערך כי המילה "מאנגה" בשפה היפנית, מציינת קומיקס לכל דבר. העולם מחוץ ליפן אימץ את המילה ככינוי לקומיקס היפני בלבד. המאנגה התפתחה במקביל לקומיקס המערבי, אך שונה ממנו הן במאפיינים גרפיים, עלילתיים ומבניים והן בתרבות הסובבת את התעשייה. ביפן אנשים מכל הגילאים קוראים מאנגה. המדיום כולל יצירות במגוון רחב של ז'אנרים.
לקהל הישראלי המאנגה מוכרת בעיקר מסדרות האנימציה המרהיבות מיפן, והיא הייתה פתח דרכו נכנסו לחברה הישראלית עוד תחביבים יפניים שלא מאפיינים את החברה הישראלית באופן טבעי (בנטו - אומנות ארוחת הטייק אווי הביתי היפנית, למשל). לא מעט ילדים ישראלים מצאו עצמם נשאבים לתוך עולם האנימה היפני שמכיל בתוכו פרט למאנגה גם ז'אנרים נוספים. מה שמאפיין את הדמויות בסדרות המאנגה, היא העובדה שהן בנויות באופן ילדותי מאוד, כשעיניהן גדולות ותופסות חלק מרכזי בפנים, ממש כמו עיניהם של פעוטות רכים. בנוסף, לדמויות הללו מאפיינים גרפיים ברורים המשרתים סוגים שונים של דמויות בסדרות הללו (זכר/נקבה, מבוגר/צעיר ועוד). על אף שהן דמויות שנוצרו בחברה היפנית, נדמה כי הן מתכתבות באופן ישיר עם המראה המערבי, תוך התאמת קודי הלבוש וההתנהגות לתרבות היפנית.
מחבר הספר הנוכחי, מארק קירלי, הוא יוצר קומיקס שהתמחה במאנגה ובתחילה לימד את רזי איור הדמויות הללו בערוץ היוטיוב שלו. הספר הנוכחי הוא עיבוד של אותם סרטונים באופן שניתן לעשות בו שימוש נוח יותר, למי שמעדיפים ללמוד את הנושא באופן מסורתי יותר, דרך ספרים. הספר נפתח בהקדמה קצרצרה (בת עמוד בלבד) ובה הסבר ראשוני על כל מה שצריך מי שרוצה לעבוד עם הספר באופן מיטבי. וזהו, מכאן ואילך מפרק קרילי לגורמים את כל מה שמרכיב דמות מאנגה, כשהוא עובר בצורה יסודית, מאירת עיניים ונוחה לתרגול. אני מצאתי את עצמי כבר בניסיון הראשון מציירת דמות שמזכירה באופן מפתיע את זו שהדריך אותי יוצר הספר ליצור. מכאן, בעקבות תחושת ההישג מרוממת הרוח, נשאבתי לעבודה עם הספר.
ההסברים בספר מלווים באיורי שחור לבן ובאיורים צבעוניים ובנויים לפני נושאים ובאופן מדורג, כך שכל אחד יוכל למצוא את עצמו בהתאם לניסיון וליכולת הציור הראשונית שהגיע איתה. מעבר להיותו ספר לימוד חווייתי ואפקטיבי, הממד הוויזואלי שלו שובה עין ולב, והעימוד המוקפד שנעשה לו במהדורה הישראלית, הופך את העבודה איתו לטבעית, כאילו נוצר מראש לקוראי השפה העברית.
יש לנו הרגשה שלא מעט ילדים, ובני נוער, ישמחו לגלות על מדף הספרים שלהם את ספר ההדרכה המקסים והפשוט לתרגול והבנה. אבל יותר מזה, אם הם דומים לי אפילו במעט, יש לי הרגשה שגם הוריהם ייהנו לתרגל את אומנות האיור והציור ולראות עד כמה הטכניקה המוצעת בספר היא פשוטה ליישום בכל גיל.
הספר מומלץ בחום לכל חובבי המאנגה, אבל מעבר לכך, לכל מי שאי פעם חלם ללמוד לצייר ועדיין לא מצא את הזמן או הדרך.
איך לצייר מנגה כתב ואייר: מארק קרילי מאנגלית: שהם סמיט ואמנון כץ עימוד וגרפיקה: סיון טולדו כנרת 2021 124 עמ'
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה