ארפי הכלב מחפש בית. הוא לא רוצה יותר לגור בקופסת הקרטון בסמטה, היא נרטבת בגשם וכלל אינה נוחה. לשם כך הוא פונה לכל דיירי רחוב האגוז, אותו הוא מכיר היטב, ומבקש להיות הכלב שלהם.
לכל כתובת של בית הוא מפנה מכתב אישי, כזה העוסק במה שהוא משער שירצו לשמוע:
לדיירי הבית הצהוב, העדיפות הראשונה שלו ועובדה שהוא מציין במכתב, הוא כותב שהוא כלב מאולף שעושה צרכיו בחוץ, שיש לו צעצוע משלו ושהוא מסתדר עם חתולים (כי למשפחה יש חתול) וחותם בהיותו כלב טוב.
לבעלת האיטליז הוא מבטיח לשמור על ניקיון המקום.
אך דיירי כל הבתים עונים לו. כל אחד עונה באופן המייצג את דרכו, חלקם באדיבות ואחרים בבוטות, כך או כך, ארפי נותר ללא בית גם לאחר שפנה לכל דיירי הרחוב. אבל מסתבר, שיש מי שראה אותו ורוצה שיעבור להתגורר בביתו...
ספר הפונה לילדי הגן שאינם יודעים קרוא וכתוב חייב לגעת בהם בשני אופנים:
השני: איורים שיאפשרו להם ל"קרוא" את הסיפור בעצמם ולהישאר מרותקים אל העלילה הנפרשת בפניהם ללא מילים.
הטקסט בספר מורכב ממשפטים קצרים, היוצרים כל אחד סיפור בפני עצמו. התוכן רגיש ונוגע ללב, ויגע בלבם של ילדים שיעקב אחר נסיונותיו של ארפי הכלב למצוא בית. יש משהו קסום באופן בו מחבר הספר מצליח ליצור עלילה קצרה אך בעלת אפקט רגשי על הקוראים (צעירים ומבוגרים כאחד) ולחוות מסע רגשי גם בתוך ספר קצר כל כך.
איורי הספר הם חוויה נפלאה בפני עצמה. הם מתחילים כבר בכריכת הספר, על רקע תכול ניצב כלב מחייך האוחז בתוכו מכתב ופונה אל הקורא כשהוא מציע לו להיות הכלב שלו. צמד העמודים הפנימיים (הפורזץ בלשון מקצועית) מכילים שורה של בולים הנוגעים לעולמם של כלבים בכלל, ועולמו של הכלב ארפי המוצג בסיפור: קערית אוכל מלאה, עצם, קרש, מלונה, כדור טניס, ירח, קולר, צלחת מעופפת, זנב מכשכש, אף כלבי, ברז כיבוי ועוד. כולם מתכתבים עם עלילת הספר ועם העובדה שהיא מורכבת משורת מכתבים שארפי שולח ומקבל.
למען האמת, יוצר הספר לא מותיר עמוד לבן אחד לכל אורכו. גם העמודים המכילים את המידע אודות הספר, ההוצאה והמתרגם, מכילים מידע המעשיר את עולמו של ארפי ומוסיף על המידע הנמסר בכתב. הקוראים עוקבים אחר מצב רוחו של ארפי במהלך כתיבת המכתב הראשון, ובעת קבלת המענה השלילי מכל כתובת אליה פנה.
גם איכות הכתב, הדף והתוכן משתנים לאורך העלילה, ובהתאם לכך סוג המענה אותו מקבל ארפי. לצד המילים הכתובות אנו נחשפים באיורים למידע אודות כל בית אליו הוא פונה, מה שמאפשר לנו להבין טוב יותר את בחירת המילים במכתביו ואת סוגי ההסברים שמעניקים לו תושבי הבתים השונים. האיורים הצבעוניים מתאחדים כולם בפורזץ בסופו של הספר, בו נפרש רחוב האגוז כולו לעיני הקוראים, ובו מופיעים גם ארפי והבעלים החדשים שלו.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה