נדמה שאין הורה של מכיר התפרצויות שעם של פעוטות. לפעמים אפילו לא ברור מה הטריגר שגרם לה, אבל מרגע שהיא מפציעה ברור לכל שהיא נוכחת. הספר הנוכחי, "לפעמים אני רותחת" נכתב בדיוק לילדי הגן הצעירים שנוטים לעתיים להתפרצויות זעם שלא תמיד ברור, אפילו להם, מה מקורם ואיך לשלוט בהם
במרכז הספר הנוכחי ניצב ילדה צעיר ומתוקה שמתארת רגעים בחייה, רגעים בהם היא מתחשבת ונחמדה, ורגעים בהם היא רותחת. רגעים בהם היא אוהבת לשחק ולא אכפת לה שמבוגרים מפריעים, ורגעים אחרים בהם היא רותחת, רגעים בהם היא משחקת עם חברים ומשתפת ואחרים בהם הכל מעצבן אותה: ההורים שלה, החברים שלה, האופה במאפיה... וכשהיא עצבנית ככה היא בוכה וצועקת וצורחת על כל מה שלא מוצא חן בעיניה.
אחרי שהיא מתעצבנת, היא מרגישה פתאום אבודה וברגעים הללו ממש דמות אוהבת מלמדת אותה מה לעשות בפעם הבאה כשתהיה עצבנית כל כך וכשהיא עושה את זה, היא מצליחה להתגבר על הכעס.
יש בספר הזה משהן כל כך מציאותי שמוצג בצורה שובת לב, אשר מצליח להקסים ילדים ומבוגרים כאחד. נדמה לפעמים שלא רק ילדים אלא גם מבוגרים, נמצאים לפעמים בתוך לופ של רגשות שמנהל אותם בצורה לא מיטבית בלי שהם באמת מבינים כיצד נקלעו לתוכו. עבור ילדים רגש הוא טריטוריה בלתי נודעת, הם לא תמיד מצליחים להסביר את התחושות שלהם ולהבין בעצמם מה עובר עליהם, לשם כך הם זקוקים לתיווכו של מבוגר, בעל ניסיון, שמכיר את החוויה ויודע לפרק אותה לגורמים ולעזור להם להרכיב אותה באופן בהיר שיאפשר להם לנהל אותה בצורה מיטבית.
את הסיטואציה הזו בדיוק, של ללכת לאיבוד בתוך רגש בלי שליטה, מציג הספר הנוכחי בצורה חיננית המאפשרת לילדים לזהות רגעים כאלו בעצמם ולהתבונן באופן בו הילדה זוכה להכלה ולהכוונה שמאפשרת לה להבין ולהתמודד אתו בצורה טובה יותר בעתיד. דווקא הבחירה להותיר את הילדה ילדה ולאפשר למבוגרים לעטוף אותה ולכוון אותה כשהם מזהים את התלישות שהיא מרגישה לאחר התפרצות רגשית, יכולה לאותת לילדים שהמבוגרים שם בשבילם גם כשהם לא תמיד יודעים שהם צריכים לבקש מהם עזרה או כיצד לעשות זאת.
הספר שנפתח בעמוד בו יש לילד מקום לכתוב את שמו כבעלי הספר מתחיל ברגל ימין וממשיך כך לכל אורכו בבחירת פלטת הצבעים העזים, אשר משמשים גם כרגע לחלק מהסצנות בספר, הבעות הפנים העשירות של הדמויות בספר המשתנות לפי הסיטואציות ומאפשרות גם לקוראים הצעירים לעקוב אחר הסיפור בזכות האיורים הנפלאים של המאייר טימותי נפמן והשינויים הקיצוניים בגודל הפונט הממחישים להם את עוצמת הרגשות המוצגים להם. הטקסט בספר מורכב ברובו ממשפט או שניים בעמוד פרט לרגע בו הילדה עוברת שינוי, וגם הטקסט הזה הארוך יחסית מנוסח בצורה כל כך רכה ועוטפת שהוא אינו פוגע בריכוז של הקוראים הצעירים. יוצרי הספר בחרו לשלב בו דמויות מגזעים שונים, מינים שונים ובעלי מוגבלויות באופן טבעי שכלל אינו מקבל אזכור בטקסט או הבלטה באיור, מה שמאפשר לספר להיות חלק מתהליך טבעי של הפנמת התפיסה שהאחר הוא האני.
"לפעמים אני רותחת" הוא ספר ילדים קסום וחביב שלטעמי הורים יתאהבו בו לא פחות מהילדים והוא עוסק באחד השלבים המורכבים ביותר לפעוטות, וקשים להורים ולילדים, שלב הכעס. מומלץ בחום לילדי הגן הצעירים ולהוריהם.
לפעמים אני רותחת מאת: טימותי נפמן מאנגלית: גליה אלוני-דגן איורים: ג'ו ברגר הוצאת מטר 2022 לא ממוספר
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה